מחנה חיים חלק א ר

אפי' אם לא שייך שעושה כן לשבח מקחו עכ"פ באופן שמפסיד לעצמו נוכל לדמות אח"כ לסברת רב דאם איתא אשתבוחי הוי משבח ובעבור זה סיים הט"ז וז"ל ולמה הפסיד לנפשו לומר שזה ולד רביעי אלא ודאי קושטא קאמר ובזה כ"ע מודי' לרב דאם איתא אשתבוחי הוי משבח לי' עכ"ל והוא פלא שעירב חלילה שני דברים טעם אשתבוחי הוי טעם לעצמו אפי' בלא הפסד דהא רב חידש זאת דמשבח אפי' אם לא מפסיד וטעם מפסיד מהני בסופר בגיטין אפי' דלא שייך אשתבוחי הוי משבח וצע"ג ולפמ"ש נכון מאד דאם מהני בישראל אשתבוחי הוי משבח אז מהני בגוי אם ירויח ע"י שישתבח דאז בודאי הוי משבח דלולי הפסד לא נוכל לסמוך דבכל אופן קשה למה לא השתבח ועל הוכחה דהפסד אין לסמוך דכאן לא הפסיד משלו כמו באומן דקנה בשבח כלי ויש לו שכר טרחו ואומנתו ואומר להפסיד עצמו משלו אבל כאן במה דלא עשה פעולה להרויח יותר לא הוי הפסד אבל יען שהתחיל לשבח ולא שיבח יותר להרויח עוד אמרי' ממנ"פ אם שקר במקצת כדי להרויח למה לא שיבח ביותר להרויח כפלים אלא ודאי שהוא לא יבקש להרויח אלא בצדק כי יש אנשי אמונה אשר לא יבקשו תרמית ולא ידברו כזב והוא מן אותן המעוטי' והבן זה

וא"כ בנידן דידן הגם דהי' יכול לשבח יותר אבל עכ"פ אין הפסד לו אם לא ישבח אז אין לסמוך בעכו"ם יען דלא השביח דאולי שוה אצלו למכור או לא למכור והגם אם ידענו דרצה למכור ברצון גמור בכל זאת לא כחלק בין עכו"ם לעכו"ם דלפעמים שוה אצלו ואין הוכחה מדלא שיבח ביותר וגם מי יודע רבות מחשבות בלב איש

ובכל זה לא נח דעתי דמנ"ל לרב בכור ודאי ויהי' מוקרב ע"ג מזבח וכהן מוציא ממנו בע"כ ועכ"פ תקפו אין מוציאין דהא בכור ודאי הוא יען דיש הוכחה דלא שיבח מקחו וקשה ג"כ דילמא הי' הישראל עשיר ושוה לו אם יקחנה הלוקח או לא מה לו לדבר בשבח בהמתו או שמא הי' ניחא לו שלא יקחנה ולא יצרך לשלם מיד מעותיו כי מי יכחיש שכמה פעמים הוי מכירה שלא יחפוץ בה ונוח לו אם לא ימכור ומהכ"ת לסמוך ע"ז להוציא ממון מיד המוחזק אפי' אם נאמר דרוב המוכרים ישמחו אם ימצאו למכור בהמות שלהם וא"כ מותר להקריב על גבי מזבח דבאיסורי' הולכי' בתר רוב עכ"פ קשה בזה"ז דליכא מזבח וגם ליכא מלקות ואנו דנין רק לענין אם יהי' ממון בעלים או ממון כהן דלענין ירעה עד שיסתאב הוי אפי' אם הוא בכור ספק וא"כ מנ"ל על הוכחה יען דלא שיבח נוציא ממון מיד בעלי' וכ"ת רב לשיטתו דסובר דהולכי' גם בממון אחר רוב ועיי' תוס' דף כ' בד"ה ר' יהושע סבר חוששין ועיי' ברי"ט אלגזי ובפסק רמב"ן שם א"כ קשה עכ"פ לשמואל למה צריך ליתן טעם בכור ספק יען דסבר לשחיטה זבן ת"ל דאין הולכי' בממון אחר הרוב וכ"ת דצריך שמואל טעם זה דאל"כ בזמן הבית יהי' צריך להקריב מכח הרוב וממילא אין לדון על הממון דממון נגרר אחר האיסור ולכן חידש דאין ראי' מדלא שיבח יען דסבור לשחיטה זבין זה אינו דא"כ אם הי' באופן דידענו דמוכר הי' מוכרח למכור שלא ברצונו הי' מודה רב דלא הוי בכור ודאי ואיך סתם רב לוקח מישראל בכור ודאי ולא חילק כלל וגם זה דוחק דטעמא דשמואל יהי' רק בזמן הבית דראוי ליקרב ע"ג מזבח הלא בודאי משמע דבכל אופן הוי לרב ודאי בכור ולא מטעם רוב ולשמואל בכל אופן ס' בכור ורק מטעם דסבור דלשחיטה זבין וא"כ נשאר הקושי' וצע"ג

ונ"ל דכוונת רב אשתבוחי הוי משתבח היינו שהוא חזקה מכח מנהג העולם שטבע המוכר לשבח מקחו ואם יחפוץ למכור אז משבח קודם גמר הקנין והגם שלא יחפוץ ברצון גמור למכור בכל זאת עכ"פ משבח אחר שנגמר הקנין הגם שאין לו עתה ריוח במה שמשבח ולא הפסד אם לא ישבח בכל זאת נובע האדם לשבח מה שימכור ולכל הפחות משבח אחר המקח וזה שלא שיבח לא קודם המכר ולא אחר שנגמר המקח אז אמר אם איתא דבכרה אישתבוחי הוי משתבח וזה שלא דיבר שבח כלל ללוקח בודאי שלא בכרה כלל והוי ודאי בכור מכח סברת חזקת המנהג דהוא עדיף מרוב כנודע ודוק והגם שרש"י מפרש וז"ל אשתבוחי המוכר אמר קונהו דכבר בכרה ואין צריך ליתן עוד ולדה לכהן עכ"ל הכוונה שעפ"י הרוב הוא משבח קודם הקנין ומספר לו המעלות [(א) שכבר בכרה וממילא נשמע שלא תסתכן בלידה (ב) וגם זאת שאין צריך ליתן הולד לכהן ולכן לא נקט רש"י בהיפך קונהו שאין צריך ליתן עוד ולדה לכהן שכבר בכרה דהא עיקר המעלה שלא יצרך ליתנו לכהן והאי שכבר בכרה הוא רק ביאור למה לא צריך ליתנו לכהן יען שכבר בכרה ורש"י נקט מתחילה שכבר בכרה משמע שזה מעלה בפני עצמו ואחר כך נקט ואין צריך ליתן עוד ולדה לכהן ולא נקט שאין צריך ליתן עוד ולדה לכהן אלא נראה בעינים ששני דברים הם ראשית שכבר בכרה ולא יחוש עוד לסכנה ועוד ואין צריך ליתן ולדה ועי' בתוס' שהביאו ב' פירושים ודוק] ועל ידי זה נעשה ההרגל שבכל אופן אדם משבח מקחו אפי' גם אם לא ישמח לקראת לוקח ואם לא מספר קודם הקנין מספר עכ"פ אחר המקח וזה שלא סיפר כלל ע"כ דלא בכרה ודוק וא"כ אם חזקה מכח טבע בני אדם הוא בודאי גם על עכו"ם יש חזקה הנ"ל וכיון שהתחיל לשבח שכבר ילדה למה אמר שכבר היו לה ב' ולדות אלא בודאי קושטא אמר וכ"ת א"כ אפי' הוא אמת שכבר היו לה ב' ולדות למה לא הי' משקר לשבח מקחו זה לק"מ דאמרי' דלא הי' שמח על המכר ומה לו לשקר לשבח אבל האמת אומר לשבח הגם שלא ישמח על המקח כי כן טבע אנושי להלל מקחו עכ"פ באמת ומה שהצריך הט"ז לחדש יען דעושה לעצמו הפסד זה הוא בנידן שאלתו דהי' קודם הקנין ושמע שישראל אמר שנראה לו הפרה כאילו ילדה ח' ולדות והוא אומר תאמין שרק ד' ילדה א"כ כראה שחפץ הגוי שישראל יקנה הפרה ומשבח אותה כדי שיקנה אז בודאי צריך הוכחה שאומר אמת מכח שמפסיד לעצמו דאל"כ פלא למה לא שיקר כדי לשבח המקח וע"כ שמתירא שלא יאמין לו ישראל שתחת שהוא חושב שילדה ח' יהי' ההיפך שילדה רק ולד אחד ולכן הי' ירא לשבח וא"כ צריך ראי' אם אמת דלא ילדה רק מצריך לשקר באחד בעבור סכנה דילדה רק אחד וא"כ למה אינו אומר וירויח גם מעו' ומה לו לשקר אשר על ידו יפסיד הלא יטעון האמת המעיד לעצמו וירויח ג"כ והבן זה וא"כ בנידן דידן דכבר עבר המקח ובכל זאת ירד לשבח אז בודאי נשאר החזקה למה לא שיבח ביותר דלא ילדה רק ולד אחד אלא בודאי קושטא אמר והבן זה כי נכון

ואוסיף נופך לבאר דברי רש"י שהבאתי שפי' שמוכר אומר קונהו ולא פי' בקוצר שבודאי שיבח לו עכ"פ או קודם גמר הקנין או אחר גמר הקנין וצע"ג אמנם מתוק מדבש דלכאורה פלא בעיני על רב דאמר בכור ודאי יען דלא אשתבח לי' וקשה לי הלא הגמ' מביא ראי' לר"י דמוכר צריך להודיעו ומשני דשם על המוכר תלי' מילתא אבל כאן בבכורה על הלוקח תלי' מילתא ועיי' בפירש"י ותוס' כאשר אבאר אי"ה וא"כ אם החיוב על הלוקח לדרוש וכל ישראל יש להם חזקת כשרות בודאי אם יהי' נ"מ באיסור בכורה הי' הלוקח דורש עליו ומדלא דרש א"כ יש הוכחה דלוקח קונה לשחיטה ולא צריך לדרוש אם כבר בכרה וזה גופא הי' אות ומופת למוכר יען דהלוקח אינו דורש על האיסור בודאי צריך לשחיטה וא"כ מאי ישבח לו דכבר בכרה הא נגלה לו דלוקח קונה לשחיטה וא"כ איך יאמר רב בכור ודאי וצע"ג

אמנם לק"מ דבודאי יש חיוב על הלוקח לדרוש אם נפטר' מן הבכורה אבל אימת בא חיוב זה עליו בזמן