מחנה חיים חלק א יט

שלא לטמא למת אפי' לז' קרובים ומקריב אפי' אונן ונכנס לפני ולפנים וכל עבודות יוה"כ אינו כשר אלא בו ואסור אפי' באלמנה וצריך ליקח לאשה בתולה ולא בעולה הוא נתקדש ביותר משאר אחיו כי גם כהנים הדיוטים נתקדשו שאסורים לטמא למת זר ואסורים בזונה וגרושה ועבודת קרבנות כשר בהם ונאמר בכהן וקדשתו שמוזהר בלאוין הרבה אבל אינו קדוש כמו הכה"ג אשר נזר שמן אלקיו על ראשו ונקרא כהן הדיוט בעצמו קדושה קלה וכה"ג נקרא קדושה חמורה ואז יש איסור גברא שגוף אשר הוא קדושה קלה לא ילבש בגדים אשר השתמש בהם קדושה חמורה והוא הכה"ג. וכן בע"ז דף נ"ב מתחילה היו האבני' תשמישי גבוה ששימש בהם הקב"ה בהוב"ש שהוא הקדושה הנורא ואם אנו עושים מאבנים עזרה או לשכה ישמש בהם קדושה קלה שהם הכהנים בכלל נקראים בודאי קדושה קלה נגד קדושת גבוה אשר אין ערוך אלי' ואיך ישמש קדושה קלה באבנים אשר גבוה מעל גבוה שימש בהם והקשה הגמרא הלא נתחללו מקדושתן ונעשים חולין וישתמש בהם הדיוט ומשני לאו אורח ארעא שישמש הדיוט בחפץ שהשתמש בו גבוה הגם שנתחלל ויצא מקדושתו אבל בודאי אין לחקור שם משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה שזה איסור מחמת החפץ מקדושתו ושם לא יהי' הורדה דהבגדי' ישארו תמיד גם אצל כהן הדיוט באותו מדרגה בגדי עבודה כמו בכה"ג וכן אבנים יהיו ג"כ בבנין לפני ד' תשמיש בנין לאכילת קדשים ולהכשיר ותקון קרבן רק שם איסור גברא שלא ישמש קדושה קלה או הדיוט בדבר ששימש בו גבוה או קדושה חמורה הגם שליכא שום הורדה והבן כי דברי ט"ז נכונים מאוד ואמתיים ומגמ' לק"מ בעזה"י

המורם מזה אם הכלי יהי' נשאר בקדושה חמורה לשמש רק יורד ממדרגתו בגוף השימוש אז יש איסור אין מורידין אבל דוקא אם יוכל להשאר בתשמיש ראשון אבל אם לא יצלח עוד אז מותר להוריד לקדושה קלה אבל אם אפי' אם ישאר בשם תשמיש ראשון רק שיש הורדה בגוף אשר אליו ישמש אז בודאי לא ישמש הדיוט בכלי ששרת בו גבוה וזה רק איסור גברא שאיש לא יעשה שימוש בבגדים כאלה כמו שאין הדיוט נושא נשי מלך עיי' ברמב"ם הל' מלכים

ובזה נכון בודאי אין מורידין הוא איסור דאוריית' כדמשמע בפשטות הש"ס אבל שם ביומא אין לחקור על דאין מולידין כמו שבארתי רק שישמש קדושה קלה בבגדי' ששימש בהם קדושה חמורה אז פליגי ר' דוסא עם רבי וק"ל

וראה בעינך שמצאתי בפרמ"ג במ"ז סי' קנ"ג סק"א שהעיר דדין דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא רק דרבנן ותוספתא שהובא ברש"י במגילה הוא אסמכת' ומביא ראי' מיומא דף י"ב מר' דוסא דמתיר ללבוש לכהן הדיוט בגדי כה"ג ע"ש ולדעתי הוא נקודה נפלאה דשם אין לחקור כלל על דין דאין מורידין כמו שבארתי בעזה"י

ג' וטרם שאבאר עוד קושי' שלישית אשר השיג התב"ש על הט"ז אקדים קושי' אחת אשר מרומזת על הט"ז בנב"י מהד"ת יו"ד סי' קע"ד הנה בגמ' מנחות דף ל"ב ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה והקשה הגאון הא במגילה מבואר ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח נמצא מבואר שלא חייבו אם נמצא למשל פרשת שמע ליכתב לפני' ולאחרי' יען דאדעתא דהכי לא נכתב משו"ה גונזין אותה ואעפ"כ ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה דאין מורידין ולסברת הט"ז קשה כיון דצריך גניזה הלא טוב לשמש קדושה קלה מלגנוז והקושי' חזקה וגדולה הגם שהגאון שם עוסק רק לסתור הוכחת השואל ולפרש רבותא בגמ' הקושי' עומדת מעצמה נגד סברת הט"ז וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דנראה לי לחדש דין חדש בהבנת דברי הט"ז דבודאי כל תשמישי קדושה קנו קדושתם מגוף הקדושה שעל ידי שכלי הזה הארון או האי מטפחת עושים שימוש לשמר או לשרת הקדושה נתקדשו בשם שימוש כמו ביומא דף י"ב עבודתן מקדשתן במה ששירת בעבודה הוא פעל שם קדושה כלי שרת וה"ה בכל קדושה השימוש הקדושה פועל קדושת שם שימוש ושם שימוש חדא הוא כל משמשי קדושה נכללין בשם א' בין תשמישי ראשון בין תשמישי שניים נקראי' משמשי קדושה רק תשמיש ראשון חמור בקדושתו מתשמיש שני וכן חמורים תשמישי ס"ת מתשמישי חומשין הגם שהכל שם משמשי קדושה בכל זאת יש מעלות שונות זה מזה ואין מורידין משימוש ראשון לשימוש שני או לעשות תשמישי ראשון מקדושה חמורה תשמישי ראשון קדושה קלה אבל כל זה אם ראוי' לעבודתם אבל אם אינם ראוי' מורידין דהא הכל בשם אחד מעיקרא הי' שמו המקודש תשמישי קדושה וגם עכשיו שמו תשמישי קדושה רק המדרגות נתחלפו וכיון שלא יוכל לעמוד לשרת בחומר בקודש צריך לשמש למטה ממנו דגוף הספר אשר נתן על הכלי שם קדושה לא נתן עליו קדושה על תשמיש ראשון רק כל זמן שיוכל לשרת אבל אם לא יוכל לשרת בראשון ישמש באחרון אבל כל זה בתשמישי קדושה אבל בגוף הקדושה עצמה למשל ס"ת הוא קדושה בעצם יען שנעבד העור לשם קדושה ונכתבו האותיות לשם קדושה והשמות נתקדשו בקדושה יתירה קדושת השם אז נתהוה על הספר קדושת עצם קדושה חמורה וגדולה אבל קדושת מזוזה לא הוה מקודש כקדושת ספר תורה הגם שנתהוה גם כן מעצמה בעיבוד ובכתיבה אבל שם מזוזה אינו קדוש כשם ספר תורה כנודע ואם כן אם יקח פרשת שמע של ספר תורה שהוא נתקדש בעצם מעצמו בעיבוד וכתיבה והוה קדושה חמורה איך יעבור חוק ויעשה בה מזוזה לפתחו שהיא קדושה קלה איך ימיר לעשות מקדושה חמורה בעצם אשר נתקדשה מעצמה שימוש אשר צריך רק קדושה קלה שהיא קדושת מזוזה אז בודאי טוב לגנוז ולא יוריד הקדושה אבל בתשמישי קדושה שאין בכלי קדושה בעצם רק מה שהושפע עליו ע"י ששימש את קדושה אז אם לא יצלח עוד לקדושה חמורה טוב לשמש קדושה קלה ודוק דלא קשה מידי קושית הנודע ביהודה והבן

וראי' לזה הלא הרשב"א אוסר ליקח מטפחת ס"ת של יחיד על ס"ת אחרת דאין בזה עלויה בקודש היתכן שיסבור שאם יש כאן פ' מס"ת שבלה ובס"ת אחרת חסרה פרשה הנ"ל שאסור לצרפן זה טעות גמור דאין כאן דמיון כלל דמטפחת נתקדש ע"י תשמיש של ס"ת וא"כ קנה הס"ת תשמיש שלו בקדושה ואין רשאי לשרת לס"ת אחרת אבל הפרשה שהיא קדושה בעצם ואם ישלימה לס"ת אין כאן תשמיש רק משניהם יחד נתהוה שם ס"ת שלם באמת אז לא צריך עלויה דרק לדבק יאמר טוב שניהם יחד פועלים ס"ת והכל נשאר בקדושתו כמו בראשונה עצם קדושת ס"ת ובאופן הזה בודאי אסור להוריד לשמש עצם קדושה חמור' לשימוש קדושה קלה דאין הורדה גדולה מזה והבן

ואוסיף עוד לברר סברת הטו"ז דלא יקשה עליו קושי' הנב"י הנ"ל והוא נחזי אנן הבדל ביניהם והוא בפ' שמע שנשתייר מן ס"ת אם יחבר אלי' אחר כך מקדם ומאחור אשר חסר לולי שפרשה הנ"ל נכתבה בקדושת ס"ת מקדמת דנא לא הי' אפשר לצרופן להיות ס"ת שלם וכשר כי ס"ת אשר בו אות או תיבה אחת שלא בקדושה אינו שלם ואינו בתמימות רק יען שפ' הנ"ל נכתבת בקדושת ס"ת היא חזי לצרופי להיות ס"ת שלם אבל במטפחת שבלה ונשתייר קצת הגם אם יצרף אותו לשאר חתיכה מן מטפחת אשר ג"כ נשאר מן מטפחת שבלה ויהי' לאחד וראוי' לשמש בו ס"ת עכ"פ קודם שנתחברו לאחד הלך מן כל מטפחת שבלה שם קדושת שימוש דהא לא חזי עוד לשימוש כאשר הוא בלה וכל שמו קדושת שימוש וגם אם ישמש אח"כ ס"ת יהי' קדוש בקדושת השימוש הגם אם לא הי' נתקדש מקודם