מחנה חיים חלק א קצח

ברי"ט אלגזי שהביא קו' זו בשם מהראנ"ח שזה בא ללמוד ונמצא למוד יעו"ש (ג) עוד קושי' גדולה הקשה מהריט"א הנ"ל דבשלמא אם אנו דנין על אמירת גוי שאמר שבכרה שתהי' נפטרת מבכורה אז יש לחקור דגוי אינו נאמן אפי' במסל"ת אבל כאן בסוגי' דאמרי' יען דישראל לא אשתבח בודאי לא בכרה וה"ה הגוי' יען דלא אשתבח למקחו שכבר בכרה ממילא יש אות והוכחה שלא בכרה ודוחק לומר דגוי יודע שאינו נאמן אצל ישראל לכן לא דבר כלל [ובט"ז סי' שט"ז סק"ג מפרש כן כוונת התוס' ונעלם ממהרי"ט ברגע הנ"ל] וצע"ג

ונלע"ד ליישב שיטת התוס' ורא"ש בעזה"י דהנה הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז סק"כ הביא דעת רבינו האי גאון שחקר לענין נאמנות עכו"ם וכ' וז"ל אין סומכי' על דבריו של עכו"ם לא לאיסור ולא להיתר מדאמרי' פרק אחרון דיבמות עכו"ם שהי' מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן של עזקה הן לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא להשביח מקחו עכ"ל ונתקשה הש"ך שם מתחילה כללא כייל דעכו"ם אינו נאמן לא לאיסור ולא להיתר ואח"כ מביא הטעם דלהשביח מקחו כן ותי' דבודאי על של אחרים אינו נאמן לא לאיסור ולא להיתר אפי' אם לא שייך טעמא דחשדא אבל עכו"ם על שלו נאמן אבל דוקא אי לא שייך שאומר לשבח מקחו אבל אם אמר לשבח מקחו אינו נאמן לאסור אפי' בשלו דהתם ביבמות שבא למכור פירותיו ואמר של ערלה הם אמר הגמ' הטעם דלשבח מקחו אומר כן וחיזק דבריו מתשו' רשב"א ומרא"ש פא"מ ומת"ח יעו"ש כי נעים ונחמד להשכיל

ואקדים עוד דמדברי ט"ז בסי' שט"ז שכ' וז"ל וא"כ בנידן דידן דאם איתא דהאי פרה היא ילדה ולא בכרה אצל העכו"ם והאי ולד שעומד אצלה אינו שלה הי' לו להשתבח מקחו ולומר שהיא ילדה דאין כאן סברא מתנגד' לזה עכ"ל משמע דסובר דזה הוא מעלה אם הבהמה ילדה שלא הי' לה ולד דהא כאן לא מזכיר הט"ז דהוי שבח יען דשמע מן הלוקח כל שהיא ילדה טפי הוא נותן יותר בדמי' דנימא דוקא גבי נידן דידי' גילה הלוקח דהוי מעלה אצלו מה שלא ילדה כלל רק שזה בעצמו הוי מעלה ושבח מה דלא ילדה כלל רק בסוף ס"ק הנ"ל אשר חקר הט"ז שיהי' נאמן יען דמפסיד לעצמו כמו בסופר שנאמן יען שמפסיד לעצמו שם מזכיר הט"ז ששמע מן הלוקח שכל כמה שהיא ילדה טפי הוא נותן יותר בדמים דוק ותמצא שכן הוא מן המושכל רק שיש סברא המתנגדת שאין אדם מבקש פרה שלא ילדה כלל יען דשכיח סכנה בלידה ראשונ' כמו שהזכיר הט"ז בסוף דבריו יעו"ש או מטעם שהובא בש"ך סק"ב דחלב מבכרת טוב יותר יעו"ש

ועתה נחקור הלא רב אמר בכור ודאי אם איתא דבכרה אשתבוחי אשתבח ומבואר דמכח הוכחה הנ"ל שלא שיבח המוכר ללוקח את מקחו הוי בעינינו כאלו אמר בפירש דלא בכרה דאל"כ איך אמר רב בכור ודאי כמובן ולכאורה דילמא חשש המוכר דהלוקח יחפוץ בפרה דלא ילדה כלל ובעבור כן שתק ויהי' עכ"פ ספק בכור וצ"ע אך לק"מ דהלא אצל ישראל הוי בכרה מעלה גדולה שאם תלד זכר לא יצרך ליתן לכהן והגם שתלד נקיבה דילמא תסתכן ואז בודאי הוי בכרה מעלה גדולה דלא ימצא אדם אחד מאלף אשר לא יחוש לסכנת האם בצירוף חשש הפסד הולד וא"כ למה לא שיבח' המוכר ללוקח שכבר בכרה אלא הוא אות ומופת שלא בכרה

אמנם כל זה בישראל לישראל שיודע דין דולד זכר ראשון לכהן אבל בגוי שמוכר לישראל בודאי אין אות ומופת שודאי לא בכרה יען דלא שיבח לו המקח שבכרה ואין אצלה חשש סכנה נהפוך הוא המוכר חשש דילמא ניחא לי' ללוקח פרה שלא ילדה כלל מאשר חושש על זה שלא תסתכן כי הלא עינינו רואות שרוב פרות לא מתו' בולד ראשון ומהכ"ת לא יהי' נוח לו יותר אם היא ילדה כל כך שלא ילדה כלל ויהי' לו גם ולד ראשית אונה וכחה ולכן שתק ולא דיבר מאומה ואז בודאי לא הוי ודאי בכור וצריכי' אנו רק לחקור איך יהי' הדין אם הגוי יאמר בפירש שלא בכרה אם יהי' ודאי בכור ומסברא יהי' נאמן דהא מעיד בשלו וגם הוה לאיסור שממילא הולד בקדושת בכור אך זה תלי' אי לא שייך בזה דמשביח מקחו בזה שאומר שלא בכרה אז הוא נאמן במסל"ת בשלו אבל אם הוא סובר דזה הוא שבק ללוקח דלא בכרה כלל ויקוה לולד ראשית אונה של הפרה אז אינו נאמן אפי' בשלו והוי כאלו לא העיד וממילא הוי ספק בכור ודו"ק

ובא ברוך ד' וראה נפלאות מבינת תוס' ורא"ש הלא רב אמר בכור ודאי יען דלא שיבח' המוכר ללוקח הוי כאלו אמר דלא בכרה אבל במתני' אצל גוי שמוכר לישראל הוי ס' בכור ע"ז בא תוס' לפרש וכ' וז"ל אבל עכו"ם אי כמי אמר לי' הכי אין בדבריו אמת עכ"ל הכוונה כמו שאנו לומדי' מדלא שיבחה הישראל הוי כאלו אמר דלא בכרה והוי ודאי בכור וה"ה איך יהי' אם הגוי אמר לי' הכי שאמר בפירש דלא בכרה אז יהי' ודאי בכור זה אינו דלעולם לא משכחת בישראל שקנה מגוי אלא ספק בכור דאין בדבריו שאמר דלא בכרה אמת יען דאנו חושדי' שגוי אמר זאת להשביח מקחו דהאמין דטוב לישראל פרה דלא בכרה מאשר יחוש לחשש סכנה בלידה וסיימו וז"ל ויש ללמוד מפירושו דעכו"ם אפי' מסל"ת אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן עכ"ל הכוונה אפי' מסל"ת בשלו ג"כ אינו נאמן אם יש לנו לומר דלהשביח מקחו אומר כן דמגמ' פ' הגוזל לא מוכח רק בעדות של אחרים אבל שלא יהי' נאמן בשלו אם יש חשש שאומר להשביח מקחו ומגמ' יבמות בפירות של ערלה אין מוכח דשם אמרו לא נתכוון זה אלא להשביח מקחו דהוי ודאי משביח אלא אפי' באופן זה בבכור דיש סברא גם לכאן דילמא ניחא לי' ללוקח שכבר בכרה דלא תסתכן אף עפ"כ אנו חוששי' על שום טעם דילמא הגוי סובר דניחא לי' דלא בכרה כלל ואינו נאמן והבן

וכתבו עוד וז"ל ועוד יש לפרש אשתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה עכ"ל הכוונה בודאי זה לא נחשב שבח שבכרה דלא תסתכן בולד דהא רובא דרובא נשארים חיים ולא מתים דהוי רוב חזק בטבע ומי לא יבחר יותר בולד ראשית אונה של הבהמה מאשר יחוש שתמות בלידה רק הוי שבח דהא אם תלד זכר יצרך ליתן לכהן וא"כ בגוי דלא ידע דין הנ"ל אם אמר בפירוש דלא בכרה הוי בודאי שאמר לשבח מקחו ולכן אינו נאמן אפי' בשלו והוי כמו פירות אלו ערלה שלא אמר אלא לשבח מקחו אבל באמת נשאר בספק אם מגיד באופן דיש לפרש שלא אמר לשבח מקחו אם לא יהי' נאמן בשלו והבן

ולפ"ז מיושבי' כל הקו' קו' (א) לק"מ דלולי ששייך כאן להשביח מקחו הי' נאמן לומר שלא בכרה דגוי נאמן בשלו וגמ' בב"ק איירי בשל אחרים וק"ל קו' (ב) לק"מ דרק מכאן יש ללמוד אם יש לפרש שאומר לגרעון ויש לומר שאומר לשבח דאינו נאמן דזה לא נלמד מגמ' דיבמו' ומכ"ש מגמ' דבב"ק ודו"ק קו' (ג) בודאי לק"מ דאם הגוי לא משבח בודאי אינו דומה לישראל דיהי' ודאי בכור אלא אפי' אם אומר בפי' דלא בכרה הוי ג"כ רק ספק בכור ודוק

ולדעתי פליאה גדולה על גאון מהרי"ט אלגזי שהבין דכוונת התוס' אם הגוי שותק אם יהי' כישראל יען דלא שיבח מקחו הלא מבואר בלשון תוס' וז"ל אבל בעכו"ם אי כמי אמר לי' הכי עכ"ל מבואר דתוס' חקרו אם הגוי דיבר ולא בשותק ואקוה שהנחני ד' בדרך הישר ומצאתי בט"ז סי' שט"ז שהבין ג"כ כוונת תוס' דאיירי דעכו"ם שותק יען דיודע דלא נאמן למה ידבר והוא פלא גדול: