מחנה חיים חלק א קצז

אז אמר בודאי ט"ע עדיף מסימן דאלת"ה איך סומא מותר באשתו אלא בט"ע דקלא יען שכל אדם יודע מקודם שמכיר קול אשתו והבן והוסיף עוד תדע דפלוני דהאי סימנא והאי סימנא קטל נפשא לא קטלי' אפי' אם נתנו סימנים טרם שבא הרוצח תחת ידם להכיר הסימן ואלו אמרו אית לן ט"ע בגווי' היינו שידעו שיש להם ט"ע ברוצח טרם שעומד לפניהם כפי' רש"י וז"ל מכירין אנו בו עכ"ל קטלי' נפש אבל בודאי על ט"ע שלא הי' בעולמו לא קטלי' והבן זה

היוצא ממ"ש דין חדש דלא מהני ט"ע אא"כ שכבר רשום בזכרונו סימן ידוע או תואר ודמות חפץ הנאבד ואם בשעה שרוא' החפץ מכיר בו כמו שהי' רשום בזכרונו מקודם סי' הידוע או ט"ע הידוע ולא נשתנה כלל מאשר הי' חקוק בלוח לבו וכח זכרונו אז מהני היכר הסימן וט"ע יען שיודע בבטח שהוא החפץ הנאבד שמצא בו הכל כאשר הי' חושב

ובא ברוך ד' ואראך מטעמים בלשון הזהב של רבינו הרמב"ם שהבאתי למעלה שכתב וז"ל אסור אא"כ הי' לו בו סימן או שהי' לו בו ט"ע והוא מכירו בודאי שהוא זה עכ"ל ולכאור' מה שכופל שני פעמי' תיבת הי' הוא פלא כך הי' לו לכתוב אא"כ יש לו בו סי' או יש לו בו ט"ע דהא הוא צריך להכיר עכשיו ע"י סימן או ט"ע ולמה נקטו הי' שמשמע שהי' לו כבר בעבר וצע"ג אך הוא הדבר אשר דברתי דמרמז לנו דין הנ"ל דלא מהני אם מכיר עתה בסי' או בט"ע כיון שטרם שראה החפץ לא הי' יודע לא מסימן ולא מט"ע כי בהכרה אחר ראות החפץ בקל יטעה שהי' לחפצו סימן הנ"ל או מראה הנ"ל שמראית עינים הטעתו לכן נקט שאסור אא"כ שהי' לו סימן או ט"ע בחפץ מקודם שראה ועכשיו ע"י ראי' הוא מכיר בודאי שהוא זה שע"י שידע מקדם סימן או ט"ע הוא מכיר עכשיו בכח הסימן או הט"ע אשר שמור בו החפץ שהי' לו בו סימן או ט"ע הנ"ל והבן ובזה מדויק שנקנו הרמב"ם שהוא זה ולא כתב שזה הוא וצע"ג ולפמ"ש נכון שאין הכוונה שזה שנמצא הוא שאבד הוי ודאי אלא שהוא הסימן או ט"ע שרשום בזכרון שלו זה נמצא בחפץ המונח לפנינו והבן

ודע דכל זה דצריך לידע בנפשו שרשום בזכרונו הט"ע זה דוקא בט"ע כל דהו כמו שבארתי לעיל שאין ברור בעיניו להכחיש מי שיאמר כנגדו אבל בודאי בט"ע גמור שמהני בדבר **(אא)** שברור בעיניו כשמש בצהרי' אז גם אם לא יוכל לשער בנפשו הט"ע עד שראה מהני דט"ע גמור או סימן גמור לא יטעה לעולם ולכן לא כתב הרמב"ם פי"ג מגירושין ובש"ע א"ע סי' כ"ד והכירוהו בודאי שזה הוא וצע"ג לכאור' ולפמ"ש נכון דשם דמזכיר שהוא פלוני מעיר הזאת שהוא ט"ע גמור אז אפי' לא הי' רשום בזכרונו מקודם הט"ע אעפ"כ מהני כנלענ"ד ועיי' א"ע סי' קל"ב ובב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ח דבלא"ה יש באדם ט"ע ביותר יעו"ש ודוק

העולה מזה דגם הרמב"ם וש"ע יו"ד סוברים דמהני ט"ע כל דהו רק שצריך לידע מתחילה טרם ראות החפץ או שיוכל לשער עכ"פ שידע גם מקודם הט"ע והסי' נמצא בנ"ד שהאשה אומרת שהי' לה ט"ע משעה שהראתה לשכינות א"כ יש לסמוך עלי' אם מכירה התרנגולת גם עכשיו ומותר שאר הבשר ודו"ק

ובנותי בחדרי אחרוני' ומצאתי להגאון נב"י ח"א סי' ל"ט שכתב דט"ע כל דהוא אהני לשיטת התוס' בחולין דף צ"ו דהם פירשו דאיירי בט"ע כל דהוא ועל זה מסיק הגמ' דעל ט"ע כזה קטלי' נפשא יעו"ש ובמכ"ת של הגאון הנ"ל עפר אני תחת עפר כפות וכאן לא כיוון יפה חלילה לקטול נפש על ט"ע כל דהו ופשט הגמ' פרשתי למעלה יפה דאיירי ע"כ בט"ע כל דהו דבט"ע גמור לא היו מסופקי' כלל דמוכח דמהני דהא ע"י קטלי' נפש והבן

וחפשתי בחלק שני בא"ע ומצאתי שם תשובה להגאון ר' שמואל לנדא זצ"ל שהשיב לשואל אחד שהשיג על אביו מפ"ח שהוכיח דרמב"ם וש"ע פליגי על תוס' והשיב בנו הגאון הנ"ל שפלא למה לא התנה הרמב"ם וש"ע א"ע שצריך להיו' מכירין בודאי כמש"ל ויצא לחלק דכוונת רמב"ם וש"ע יו"ד שצריך להיות מכירין בודאי שהוא זה הוי הכוונה שצריך מתחילה ט"ע טוב אבל לבסוף מהני ט"ע כל דהו אבל בצורת אדם הוי הכרה היטב יעו"ש ואם שב"ה דרך הגאון בפי' שכתבתי בכל זאת בעזה"י הרואה יבין דבר לאשורו ההבדל אשר עשיתי בדברי כנגד דבריו ועיי' ברשב"א וביש"ש ויש להאריך כי לשון רשב"א משמע שצריך עתה ט"ע גמור ולא כהגאון מהר"ש לנדא ומקוצר הזמן אסיים בכי טוב

סימן נ"ז שאלה יהודי שדר בכפר עם עכו"ם ולקח היהודי ממנו פרה אחת ובשעת מקח סיפר לו המוכר שילדה פרה הנ"ל זה שנתים שנה אחר שנה ונתן שניהם במתנה לבנו וזה ימים לא כבירים בא הגוי המוכר וביקש מיהודי שישכיר לו פרה הנ"ל למלאכה קלה שצריך להביא מים בחביות לבנין שלו ויען כי כבר היתה מורגלת פרה הנ"ל עם פרה שלו למלאכה לכן מבקש לשכור ממנו הפרה ונתרצה הישראל והשכיר לו הפרה על כ"ה ימים בעד י"ב זהובים כסף והגוי לקח הפרה ועבד בה וביום הרביעי ילדה זכר אם הולד מותר לישראל או יש לו דין בכור ספק ע"כ

תשובה לכאורה הדין פשוט דקדוש עכ"פ מספק הגם דגוי הי' מסיח לפי תומו שכבר ילדה אבל הלא מבואר בסי' שט"ז דמסלפ"ת אינו נאמן באיסור בכור שהוא דאורייתא כנודע ומה שהיתה מושכרת ביד גוי הלא מבואר דשכירו' לא קני' ולרוב השיטות אפי' לחומרא לא קני' אבל לקולא לכ"ע שכירות לא קני' עיי' ע"ז דף ט"ו ובא"ח סימן רמ"ו וא"כ הוי ספק בכור וק"ל

אמנם כי גדולה המצוה להרים מכשול אשר יגיע מספק בכור אמרתי לירד בעומק יהושפט למצוא היתר לולד הנולד ואחלק אותו לשני חלקים (א) היתר לפי תומו אשר הסיח הנכרי (ב) דשכירות הוי קנין לפטור מבכורה בנידן הנ"ל גל עיני ד' ואנ"מ

(א) הנה נחקור על שורש הדברים אשר מובא להלכה בש"ע יו"ד סי' שט"ז בסעיף א' וז"ל ואפי' אם עכו"ם מסל"ת שכבר ביכרה אינו נאמן עכ"ל והוא מתוס' ורא"ש בכורות דף כ"א בד"ה אשתבוחי אשתבח וז"ל פי' בקונטרס שכבר ביכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל עכו"ם אי כמי אמר לי' הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעכו"ם אפי' מסל"ת אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן ועוד יש לפרש אשתבוחי אשתבח היינו שכבר נפטרה מבכורה עכ"ל עיי' בב"י שמתוס' ורא"ש הנ"ל העתיק הטור דינו ובש"ך סק"ב הביא דעת הב"ח דלכך אינו נאמן יען דאנו אומרי' דלהשביח מקחו אומר כן שכבר ביכרה שחלב טוב יותר וגם לא תסתכן בלידה עוד אבל הדרישה חולק דעכו"ם אינו נאמן במסל"ת באיסור דאורייתא אפי' אם אינו אומר לשבח מקחו וכן הביא שתה"ד בפסקיו סק"ל השיג על הרא"ש דמבוא' בב"ק סוף פ' גוזל בתרא דעכו"ם אינו נאמן במסל"ת באיסו' דאוריי' כלל ועוד השיג הש"ך מרמ"א סעיף ג' דאי לאו טעם דחולבת לא סמכי' על עכו"ם מסל"ת יעו"ש ועי' בט"ז סימן קכ"ב ובש"ך סי' קכ"ז ובסי' צ"ח ועי' בט"ז סי' שט"ז סק"ג ובסי' קל"ב

ולכאורה הדבר נפלא איך נעלם חלילה מב"י ועט"ז וב"ח גמ' מפורשת אשר הובא בתרה"ד ואקדי' לסדר שדברי תוס' ורא"ש נפלאים ביותר ואסדר הקו' אחת לאחת (א) למה צריך התוס' ורא"ש לומר שאינו נאמן במסל"ת דלהשביח מקחו אומר כן משמע הא אם ליכא לחשוד אותו נאמן והלא מבואר בכ"מ דעכו"ם אינו נאמן במסל"ת באיסו' דאוריי' כקו' תרה"ד וצע"ג (ב) הכי מכאן צריך ללמוד דין דגוי אינו נאמן במסל"ת הלא גמ' מפורשת היא ומצאתי