מחנה חיים חלק א קצג

אסור הגם שאי אפשר שחצי תפוח יהי' היתר בעצם וחצי יהי' איסור [ועי' בט"ז סי' ק"י בנמכרה חצי בהמה ואחר כך נמצא טריפות במקולין ובפר"ח ובש"ך] עכ"פ דעתו של אדם על שם החפץ ולא על החפץ עצמו או שנימא שלקות זה מותר ושלקות אחר אסור כיון ששניהם המה שלקות של גוי ודו"ק

והנה הרא"ש הבין בעי' דר' ירמי' הוי כך בודאי בהמה נחורה שלמה אשר לא נאכל ממנה בודאי נאסרה בביאת ארץ רק באברי' אשר נשארו ולא נאכלו כולם אז מסופק ר' ירמי' דהוי תרתי דסתרי דמקצת הי' היתר ומקצת איסור אי הי' ציות הקב"ה שלא נתחיל לאכול עוד מבהמה נחורה אבל אם כבר נאכל מן הנחורה לא הטילה התורה איסור על הנותר או הלך התורה אחרי השם כיון שמביאת הארץ נעשה שם נחורה איסור אז כל בשר אשר נקרא עליו שם בשר נחורה נאסר וכ' הרא"ש נ"מ מי שאסר על עצמו מין פירות לזמן ידוע והוא אוכל והולך עד שהגיע זמן איסור אם הנשאר בידו מותר יען שכבר אכל חלק ממנו אבל בודאי אם יש מאותו מין פירות שלמי' תחת רשותו אסורי' עליו הגם שכבר אכל מאותו מין וה"ה אם אסר על עצמו מיד בודאי אסור גם הנשאר בידו אבל יען שקבע זמן אחר כך אימתי יחול האיסור והוא אכל עד אותו זמן ונשאר בידו השכל מסתבר שלא הי' דעתו שיהי' חלק הנשאר בידו איסו' וה"ה אם ב"ד רוצי' לאסור דבר על איזה אופן יעשו איסורם אם על החפץ ויהי' הנשאר מותר דמהכ"ת יאסרו מה שכבר ברשות ישראל הגם שלא אכל ממנו או נימא שאזלי' בתר שם החפץ ונאסר גם מה שיש ביד ישראל ואי חזי' דאזלינן בתר השם ממילא ידעי' ג"כ בנדר או בב"ד שרוצי' לאסור על איזה אופן יעשו גדרם ותקנתם כנלע"ד ומיושבים כל הקו' ודו"ק

ובזה מיושב דברי רשב"ץ שהובא בב"י באחד שנשבע שלא יעשה יין למכור שאסר לו הרשב"ץ גם יין שיש לו מזמן קודם אסור למוכרו והט"ז השיגו מדברי רא"ש ותרה"ד סי' רפ"א אם קהל עשו תקנה שלא למכור בשר ביוקר שפושט מדברי רא"ש להיתר ולפמ"ש יש הבדל בתקנת הקהל מהני גם על שלא התחיל לאכול ממנו רק שיש תחת יד ישראל אבל ביחיד הנודר אסור אם לא שנשאר חלק ממה שאכל כבר ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע דלא מיבעי' מאותו חביות שעדיין לא שתה בודאי אסור לשתו' אלא אפי' מן החביות ששתה מקצת דעת הש"ך ביו"ד סי' רי"ח סק"ג שבנדרי' הולכי' אחר לשון בני אדם ואסור וא"כ אסור לאיש הזה אפי' לקדש או להבדיל או לברך ברכת המזון על יין זה כי הכל אסור ומכ"ש אם נדר בשם שהוא דאוריית' וק"ל

ועלה בדעתי להביא ראי' מגמ' חגיגה דף כ"ו דחקרו אם הנשאר מן החביות מותר לו למכור אחר י"ט דנימא דטמא למפרע וקשה מאי שנא מן אברי בשר נחירה דמותר דנשארו ג"כ מזמן היתר ולהגאון נוב"י בכה"ג הי' מותר אפי' לנזיר לשתות יין ולתי' השני של הגאון יען דאיסור נדרים וטומאת מת הי' בעולם ולא דמי לאברי נחירה שלא הי' אז בעולם כלל שם האיסור ניחא דגם כאן יש בעול' שם טומאה אפי' ביו"ט ומכ"ש קודם יו"ט אך לתי' ראשון קשה וצ"ע

שוב התבוננתי דכאן ההיתר רק מכח הזמן דתורה עשה כל ישראל כחברי' ברגל א"כ אם עבר הזמן א"א לומר דנשאר היתר דמתחילה לא הי' ההיתר אלא על זמן דכל ישראל כחברי' ודוק

ואיידי אעתיק עה שנוגע לסי' הנ"ל ברא"ש מה שכתבתי זה שנים על דברי הש"ך ר"ח ס"ק א' וז"ל נ"ל כמ"ש הב"י דהנה יש ב' פירושים (א) סתם להחמיר אם הנודר אומר שהי' דעתו כמו שיפרשו חכמי' ופרושן להקל ולהחמיר אם בעצמו מפרש מה שכוון בנדרו אבל אם לא מפרש מחשבתו וגם אינו דעתו כמו שיפרשו חכמי' רק שנדר סתם אז הוי ספק איסור (ב) הוי סתם נדרי' להחמיר הגם שלא גילה דעתו כלל אנו אומרי' שבודאי כוון להחמיר ועיי' בלח"מ פ"ב הל' ח' והבן ואפ"ה נאמן לפרש דבריו ולפ"ז לפי' א' הוי החידוש סתמא להחמיר שאנו מפרשי' להחמיר ולפי' ב' הוי החידוש שפירושן להקל ועי' ברא"ש ותבין ורמב"ם מסדר תחילה פרושן להקל ואח"כ מסדר דין סתם נדרי' להחמיר וגם סתם נדר אסור משמע יען שלא פי' כלל אסור וזה מורה כפי' א' של רא"ש אבל הטור וש"ע מסדרי' תחילה סתם נדרי' להחמיר דלפירושם הוי זה החידוש ואח"כ מסדרי' פרושן להקל ודוק וצ"ע לדינא אם נדר סתם ולא פירש כלל ע"כ לשוני על הגליון

וחפשתי בבית אוצר האחרונים ומצאתי בנוב"י מהד"ת סי' ס"ד ביו"ד שנתקשה לשיטות הרא"ש א"כ יהי' מותר לנזיר לטמא למתים שכבר מתו והא מבואר בנזיר דף טו"ב בעי רבא נזיר והוא בבה"ק צריך שהי' למלקות וקשה הא רגע קודם נזירות הי' מותר לטמא להם וא"כ לא יאסר ותי' שני תירוצים עד כאן לא מספקא לר' ירמי' אלא יען דהקב"ה צוה במדבר על הזביחה וקבע זמן לאיסור שיתחיל אחר מועד כשיכנסו לא"י אז יש להקל אם האיסור מתחיל מיד גם הנמצא מקודם אסו' ובעבור זה נקנו הרא"ש שאסר עליו פירות לזמן ידוע אשר יתחיל אח"כ או שדוקא יען שאיסור נחירה לא הי' בעולם ולא הי' נוהג לשום אדם אבל מי שנודר לאסור עצמו בדבר או נזירות ויש לאיסור זה מקו' בעולם אצל שאר נודרי' ונזירי' אז נאסר גם אשר יש בעולם מן הקודם ולכן חקר הרא"ש כגון שב"ד רצו לאסור דבר אשר לא הי' האיסור בעולם מקודם יעו"ש דפח"ח

ואני אומר עפר אני תחת כפו' רגליו אבל במכ"ת הקדושה יצאה שגגה מתחת ידו דלפי דבריו כתי' הראשון אם אומר אחד אהי' נזיר אחר ל' יום יהי' מותר לו לטמא למתי' אשר מתו קודם חלילה שעלה זאת על דעת הרא"ש דלא דמי כלל כמו שבארתי לשיטת רש"י דנזיר שאני דשם נזירות תלוי בפרישת ג' דברי' שלא ישתה יין ולא יטמא ולא יגלח ומי ששותה יין או נטמא או יגלח אין עליו נזר אלקיו על ראשו וא"כ מה לי שהיין הי' נעשה מקודם או אח"כ עכ"פ מי ששותה יין אין גופו קדוש הכי יש בנזירות איסור בעבור היין רק כל האיסור שחילל נזירותו ומכ"ש בטומאת מת הלא אפי' ישראל נטמא במות רק שאין הטומאה איסור לישראל ולנזיר הוי הטומאה איסור שמחלל נזירותו וא"כ איך נימא שנזיר יהי' יוכל ליגע במת ישן הלא עכ"פ יתטמא הנזיר ונזיר צריך להיות טהור ולא ידעתי להצדיק איך יצא דבר זה מקולמס גאון ישראל כמוהו

וראיתי עוד שם בתשובה שהביא שבחדושיו הקשה לרש"י דאיבעי' רק לר"ע הא גופא קשה למה לא בעי ר' ירמי' אבותינו שקבלו התורה בהר סיני אם היו אוכלי' החלב ודם וחזיר וכל איסורי' אשר הי' להם מקודם מתן תורה אלא מזה מוכח דכל דבר דנאסר מיד גם אשר נמצא מזמן קודם אסור ולכן מסופק רק באברי נחירה עכ"ד

ולדעתי אחר בקשת מחילה מעוצם תורתו לק"מ דכבר בארתי דמוכח מהוריות דצריך קרא על נגעי' של קודם מתן תורה אבל שאר אסורי' התחילו מיד רק בפסל צריך לא יהי' לך דאל"כ יש טעות דכתי' לא תעשה לך דוק' לעשות פסל אסור אבל מה שכבר יש בידו מותר ועיי' בט"ז ובנקה"כ ביו"ד סי' רי"ח אבל בכל איסורי' נאסרו מיד יען דיצאו מכלל ב"נ ונעשו בני ישראל אשתני גופם בשמם אישתני דינם וכן גר שנתגייר נאסר מיד בכל איסורי' יען דנעשה ישראל ונשתנה שמו וכן קטן שנתגדל יען שנשתנה גברא ונעשה גדול והבן זה היטב ובזה מיושב גם הקו' מנזיר שאסור ביין דקודם ובמת שיש מקודם דנשתנה שמו להיות נזיר אחיו כנלע"ד ברור בעזה"י: