מחנה חיים חלק א קצב

שנתגייר כקטן שנולד ונאסר מיד בכל איסורי' וצריך קרא על טומאת בתים ונגעי' אבל באברי נחירה דלא נשתנה שמם מעיקרא ישראל ועכשיו ישראל אז מסופק ר' ירמי' אם נאסרו האברי' ודו"ק

וכדמות ראי' מדברי רמב"ן בתור' פ' ויחי פסוק ואקברה ביאר שלכך לא הוליך יעקב רחל למער' המכפל' שהי' בוש מאבותיו שנשא שתי אחיות ולאה נשא בהיתר ורחל לקח באהבתו אותה בנדרו אשר נדר לה ללקחה עכ"ל הפי' הכי חלילה בעבור אהבה או נדר שנדר לה עבר על איסור שתי אחיות רק בפ' תולדות פ' חקותי ביאר שאבות שמרו התורה בשכל אבל רק בארץ ישראל כי המצות משפט אלקי ארץ ויעקב נשא שתי אחיות רק בחוצה לארץ יעו"ש ולכן מכח הנדר באהבתו אותה לקח אותה לאשה כי לא הי' איסור לאבות בח"ל כמובן ועכ"פ קשה כיון שנשא אות' בהיתר בח"ל א"כ נשארת לו היתר גם בארץ ולמה לא קבר אותה במערת המכפלה ולפמ"ש נכון כי באבות בח"ל הי' להם דין ב"נ ובארץ ישראל דין ישר' ואישתני גברא אישתנא דינא וק"ל

ודע דעלה בדעתי להביא ראי' ברורה להבדל שחלקתי שיש חילוק אם נשתנה השם אז בודאי נאסר מיד דאל"כ יהי' לפלא הכי נאמר דנזיר יהי' מותר לטמא למת אשר מת קודם שקיבל הוא נזירות או יהי' מותר לשתות יין אשר הי' מקודם שקיבל נזירות הלא דבר זה שוא ובטל ועי' בנזיר דף ג' לאסור יין מצוה כיין רשות יעו"ש וקשה לספיקת ר' ירמי' יהי' לנזיר היתר לשתות יין או לטמא למתים או לכנוס לבה"ק של מתים ישנים דהא קודם שהי' נזיר הי' מותר בכל אלה אלא הוא הדבר אשר דברתי דנזיר מקבל בנזירתו שם אחר אז בודאי נאסר לו יין דמקודם כמו יין שנברא אח"כ ואסור לטמא למת שכבר מת כמו שאסור לטמא למת שמת אחר קבלת נזרו ודו"ק

וכד דייקת ליכא מזה ראי' כלל דנ"ל סברא אחת בעזה"י דעד כאן לא איסתפק ר' ירמי' רק באברי נחירה דבזה שנאסר להם בא"י בשר נחירה אינו מוכרח שיהי' גם בשר הקודם מן המדבר בכלל האיסור וה"ה אם אחד מקבל שלא לאכול מן פירות ידועי' יש לחקור שיהי' מותר לו לאכול מן שיש בידו מזמן קודם דהלא אם קיבל בפי' שיאכל מה שבידו הי' מהני עיי' ברא"ש בחולין דף טו"ב אבל גדר שם נזיר הוא שלא יגלח ושלא יטמא למתים ולא ישתה יין ומי שמקבל נזירות נכלל בו לנהוג בפרישת ג' דברי' שהמה הנזר אלקיו על ראשו שע"י שהוא נדר להיות נזיר אחיו אסרה לו התורה ג' דברים הנ"ל ועיי' ברא"ש בפי' שלו בנדרים דף ב' ע"ב בד"ה לאפוקי שבועה וז"ל ונזיר אעפ"י שנאסר ביין אין היין נאסר עליו אלא בגופו תלוי הנזירות שאומר הריני נזיר וממילא נאסר ביין ובתגלחת ובטומאה עכ"ל הזהב וא"כ למשל איך נימא שיהי' מותר לו ליגע במת נפש אדם אשר מת קודם שקיבל הנזירות אטו לא יתטמא במת זה הלא אפי' ישראל אם נגע במת זה נטמא רק אצלו אין איסור בטומאה ובנזיר יש איסור בטומאתו שנזיר צריך להיות טהור ולא טמא ואיך נאמר שיהי' נזיר ויגע במת אשר מת מקודם הלא עכ"פ הוא נטמא וא"כ אינו נזיר וזה שני הפכי' בנושא אחד והבן זה וה"ה כיון ששם נזירות הוא בקדושת פרישת שתיית יין וא"כ איך יהי' שותה יין אשר לו מקודם ודו"ק כי הוא סברא ישרה בעזה"י

המורם מזה דאין לרש"י ראי' שאין נ"מ לדורו' אבל מסברא סובר רש"י דאבעי' דר' ירמי' רק יען דנחירה הוי שחיטה אבל בנדר נאסר גם אשר בידו מקודם וא"כ לשיט' רש"י ברור דאסור לקדש על יין שאינו מכרם ישראל יען דנאסר עליו בנדר ודו"ק

אך ברא"ש שם פליג על רש"י וכתב וז"ל פירש"י דרוש וקבל שכר ולא נהירא וכו' ונ"ל דנפקא מיני' בבעי' זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל ואוכל עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו א"נ כגון שרצו ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינו' העכו"ם ושלקות וכיוצא בהן אם אסור מה שיש לו ממנו מאותו המין ביד ישראל עכ"ל ולפום פשטות הבנה יש לחקור דלשיטת הרא"ש יהי' מותר לו לשתות אותו יין של כרם אינו ישראל אשר כבר שתה ממנו קודם קבלת נדרו ובפרט כפי השאל' לא הזכיר שם רק שקיבל בתורת נדר שלא לשתות אז יין מכרם אינו ישראל ועיי' בש"ך יו"ד סי' רי"ח שחקר שבאופן זה יהי' ספק דרבנן יעו"ש

וכאשר ירדתי לעמק יהושפט לעיי' באותיות טהורות נ"ל דגם לשיטת רא"ש אין היתר לאיש לשתות יין הנ"ל דיש לי דקדוקי' רבי' בדבריו כאשר אסדר אי"ה (א) למה נקט וז"ל שהי' אוכל והולך עד שהגיע זמן איסור עכ"ל הוא חלילה כשפת יתר אפי' לא אכל כלל עכ"פ הי' בידו מקודם שחל זמן איסור וצ"ע (ב) למה נקט שאוכל והולך עד שהגיע זמן איסור עכ"ל למה לי' זאת למה לא נקט שאכל מאותו המין מה לי שאוכל עד זמן איסור תמיד או רק שאכל ממנו קודם זמן איסור הלא דבר הוא (ג) למה כתב וז"ל אם מותר לאכול מה שנתותר בידו עכ"ל ולא כ' אם מותר לאכול מה שיש בעולם מקודם שחל איסורו וצ"ע (ד) למה נקט הרא"ש לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך עכ"ל ולא נקט אפי' אם אסר על עצמו המין מיד עכ"פ יש לחקור אם מותר לו לאכול מה שהי' בידו ממקודם וצ"ע (ה) בנ"מ השני לא נקט אוכל והולך רק נקט מה שיש תחת ידי ישראל (ו) למה נקט שיש תחת יד ישראל ולא נקט מה שיש בעולם מקודם זמן איסור (ז) למה נקט הרא"ש וז"ל כגון שרצו הב"ד לאסור דבר אחד עכ"ל ולא נקטו כגון שאסרו הב"ד דבר אחד וצ"ע כל אלה התאספו יחדיו אשר לוחמי' לי לבאר דברי הרא"ש בעזה"י

ונלע"ד לבאר דלכאורה יש לדקדק בדברי ר' ירמי' למה נקט אברי בשר נחירה ולא נקט בהמות נחורות שהכניסו לארץ ישראל אם מותרות למה בחר באברי בשר וצ"ע אמנם נ"ל בודאי מי שאוכל תפוח ואחר שכבר אכל החצי נדר שלא לאכול עוד תפוחי' אז נאסר מיד אפי' באותו חצי שנשאר תחת ידו ולא נאמר יען שכבר אכל מן תפוח זה קודם האיסור יהי' הנשאר מותר גם אחר שאסר על עצמו מין תפוחי' דאיזה טעם יש בזה מתחילה לא הי' שם תפוח איסור עליו ומשעה שנדר נאסר לו שם תפוח ולכן הגם שאכל חצי תפוח ראשון בהיתר חצי השני נעשה לו איסור יען דהא פסק מלאכול ואסר על עצמו מין תפוחים אבל במי שאסר על עצמו אחר חודש לאכול תפוחים אז יש הבדל משעה שבא זמן איסור אסור לאכול תפוחי' הגם שיש תחת רשותו תפוחים מקודם זמן איסור מה בכך הלא תלה האיסור בזמן מרגע החודש נאסרו התפוחי' עליו אבל אותו תפוח אשר הוא אוכל קודם זמן איסורו ונשאר מקצת ממנו על אחר זמן איסורו אז מסתבר שלא הי' בדעתו לאסור אותו מקצת דאטו מקצת תפוח יהי' היתר ומקצת איסור והגם שאפשר לאכול החצי ולאסור השאר בכל זאת אנו אומרי' שלא הי' בדעתו לאסור מקצת התפוח אשר נשאר בידו וממנו הוא אוכל אז כאשר מגיע זמן האיסור וה"ה ב"ד שאוסרי' דבר משום גזירה של כלים אז מסתבר בשכל שלא לגזור רק שלא ליקח מגוי משעת גזירה אבל מה שיש תחת רשות ישראל לא נאסר הגם שעדיין לא אכל ממנו כלום כיון דשכל גוזר דעיקר גזירה הי' רק שלא יקח ישראל מגוי עוד או נימא דלא עבדי' דבר הסותר למראית עינים שנאמר תפוח זה מותר יען שאכל ממנו וחצי תפוח אשר בא עתה מתפוח שלם אסור סתמא כיון דדעתו לאסור על עצמו מזמן ידוע שם תפוח אז כל אשר נקר' שמו עליו תפוח הוא