מחנה חיים חלק א קצא

כגופו ולפסקי הרא"ש יש ג"כ כח יותר מתשובותיו וביותר שהטור מעיד בשם אביו ועי' בפני משה שמוציא לאור שדעת רמב"ן כן יעו"ש בפ"ח דנדרים והיא הלכה פסוקה בש"ע לכן לדעתי ממנ"פ היא בנדרה עד שתתיר מב"ד כשר כנלע"ד

סימן נ"ה שאלה איש חסיד שקיבל עליו בנדר אם יזכהו ד' לעקור מכפר ולדור במקהלות עם ד' אז לא ישתה יין רק מכרם ישראל וד' שמע תפלתו ומאויו נתן לו שזכה לעשירות ועקר דירתו מכפר לעיר רבתי עם עבדי ד' ונשאר לו מן יין טוב אשר אינו מכרם ישראל כשתי חביות אשר ממנו לקח לקידוש ולהבדלה לכבוד ד' אשר כדמותו לא ימצא שם לקנות ונפשו בשאלתו אם לא ימצא לו היתר שיוכל עוד ליקח מן היין לצורך מצות ד' עד השנה הבע"ל כי אז יטרח למצוא יין טוב כמוהו מכרם ישראל

תשובה דבר זה צריך התבוננת כי לכאורה תלי' בגדולי מפרשי' הלא המה רש"י ורא"ש בחולין דף טו"ב בעי ר' ירמי' אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו פי' רש"י וז"ל אליבא דר"ע מהו לאכלן אחר כניסתן מי אמרי' כי אסר רחמנא בשר נחירה לאחר ביאה ה"מ לנחור אחרי כן לאכול אבל הנחורות ובאות מן המדבר הואיל ובשעת נחירתן היתר היתה תו לא מתסרי או דילמא לא שנא ודרוש וקבל שכר הוא שצריכי' אנו לעמוד על האמת ואעפ"י שכבר עבר עכ"ל מבואר מרש"י דעכשיו אינו נוהג דין זה בדבר שנאסר הגם שהי' לו שעת היתר מקודם אעפ"כ משעה שחל זמן איסור גם הנותר מזמן הקודם נאסר וא"כ הגם שיין הנ"ל הי' לו מקודם שקיבל עליו שלא לשתות עוד יין של כרם אינו ישראל אעפ"כ אסור לו יין הנ"ל ולא יוכל לעשות בו חביבת מצוה וק"ל

ולכאורה טעמא בעי מהכ"ת הי' ר' ירמי' מסופק דיהי' מותרי' אברי נחירה הכי נאמר דחתיכת חמץ שנשאר מן הככר אשר אכל קודם פסח יהי' מותר לאכול בפסח וא"כ ה"ה לר"ע הגם שבמדבר הי' מותר להם נחיר' כיון שבאו לא"י ונאסר להם בודאי גם אברי' שנשארו נאסרו וצע"ג

ונ"ל דהנה בגמ' חולין דף פ"ה מ"ט דר"ש דשחיטה שאינה ראוי' פטור מכיסוי דיליף מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראוי' אף כאן שחיטה ראוי' וכתב הריטב"א וז"ל איכא דקשי' לי' הניחא למ"ד בפ' גיד הנשה דפרע להם בית השחיטה אמר להם אלא למ"ד צא ונחור אמר להם אדרבא שחיטה פסולה לד"ה כדתנן הנוחר והמעקר פטור מלכסות וי"ל דה"מ לדידן אבל בב"נ נחירתן זו היא שחיטתן עכ"ל הכוונה בודאי מתה מאלי' דהוי נבילה לא אכלי אבל נחיר' שלוקח חיות בהמ' בידים זה הי' שחיטתן וצוה יוסף שינחרו בידים דהוי נחירה במקום שחיטה וק"ל ובמדבר הי' לישראל מותר רק בשר נחירה דהי' הנחירה במקום שחיטה וא"כ נסתפק ר' ירמי' כיון דבשר הנ"ל הי' מותר בתורת שחיט' רק במדבר הי' השחיטה בדמות זה ובארץ ישראל בדמות אחר אבל עכ"פ הוא נשאר משם שחיטה ויהי' מותר וזה שדייק כי אסר רחמנא בשר נחירה ה"מ לנחור אח"כ שתור' לא מבקש בא"י השחיטה בתמונת נחירה אבל עכ"פ הבשר הוא בשר שחוט אבל בודאי אם התור' מניח על שבעה ימי פסח איסור חמץ וקודם פסח ליכא איסור בחמץ מהכ"ת יהי' ככר הנשאר מותר בפסח וה"ה בנדר אם נדר שלא לאכול עוד בשר או שלא לשתות יין הנשאר מן קודם זמן חלות הנדר אסור ודוק

ונ"ל להביא ראי' דדוקא באברי נחירה בעי ר' ירמי' יען שנחירה הי' במדבר בתורת שחיטה דאל"כ הכי נאמר דקטן שאכל נבילה או טריפות קודם י"ג שנים ונשאר לו מן האיסור עד אחר י"ג שנים שיהי' מותר לאכול איסורים הנ"ל משיתגדל אלא פשיטא מה שלא הי' מותר בתורת שם היתר לא מבעי' לר' ירמי' רק באברי נחירה הי' מסופק יען דמעשה נחירה הי' בתורת שחיטה ודוק

אך אין מזה ראי' דבאמת אין נבילות היתר לקטן דהא יש פלוגתא אם אין ב"ד מצווין להפרישו ומכ"ש שאסור ליתן לו בידים רק שאינו בר חיוב ובר עונשין כמו שוטה שאין לו דעת אבל לא הי' היתר אצלו ועיי' במג"א סי' שמ"ג דאם הזיק כשהי' קטן כשיתגדל ישלם לצאת ידי שמים והבן

אבל יש ראי' מן גר אם הוא והיא נתגיירו הכי נימא יען שבעל אשתו קודם שנתגייר בנדותה ואח"כ נתגייר והיא בתוך ימי נדותה יהי' מותר לבעול אותה או אם נשאר לו מן טריפות ונבילו' אשר אכל קודם שנתגייר אלא פשיטא דשאני גר דמקודם לא הי' מצווה על תרי"ג מצות והיו כל איסורי' מותרי' לו אבל לא בתורת מצות וממילא מרגע שנתגייר אסור בכל אסורי' יען דמצווה על המצות ור' ירמי' נסתפק רק בבשר נחירה יען דהי' מותר בתורת טביחה דמקרי טבוח טבח והכן ודו"ק

אמנם אין מגר ראי' דנ"ל דר' ירמי' לא נסתפק לאמור יען שאברי נחירה היו מותרי' במדבר יהיו מותרי' גם בארץ ישראל רק יען דביאת ארץ לא פעל שם חדש דאטו כשהיו אבותינו במדבר לא היו בעלי דת ובעלי תורה הלא בסיני נכנסו לכלל ישראל ויצאו מכלל בני נח ובביאת ארץ לא נכנסו בדת חדש ולא קבלו שם חדש רק נשארו בשמם ראשון ואעפ"כ הי' מותר להם במדבר בשר נחירה א"כ מסתבר מה שנשאר בידם מן בשר הנחירה יהי' נשאר בהיתר והקב"ה לא אסר רק שלא לנחור מחדש שבא"י יהי' נוהג מעשה שחיט' לאכילת בשר אבל גוי שנתגייר שנשתנה שמו מתחילה הי' ב"נ ועכשיו קיבל שם ישראל מתחילה הי' בר פטור מאיסורי' ועכשיו נעשה בר חיוב מהכ"ת נימא דיהי' מותר לו לאכול נבילות וטריפו' שבידו מימי קדם הלא נשתנה גברא משם ב"נ לשם ישראל נשתנה דינו שמתחילה היו איסורי' מותרי' לו ועכשיו בקבלת דת ישראל נאסרו לו ופשיטא דמרגע גרות נאסר בכל איסורי' כמו ישראל רק בבשר נחירה שהי' מותר להם אחר שקבלו שם ישראל אז בעי ר' ירמי' מה שהי' להם אתמול היתר לא יהי' נאסר בביאת ארץ ודו"ק אבל לעולם בנידן דנדר כגון בשאלתינו דלא נשתנה שם הנודר דגם מתחילה הי' בר ישראל וע"י הנדר לא נשתנה שמו אפשר לומר דמותר לשתות היין אשר לו מקודם וק"ל

וראי' ברורה בעזה"י להבדל הנ"ל דלכאורה קשה לי קו' עצומה לר' ירמי' אשר מסופק מה שהי' לאדם מותר פעם אחד אז הגם שבא זמן שנאסר לו זה עכ"פ הנשאר מקודם נשאר בהיתרו וא"כ בשעה שבאו ישראל להר סיני וקיבלו התורה הי' מן הנשאר מן האיסורים אשר הי' בידם היתר אצלם וא"כ למה דרשי' בהוריות דף י' ע"א תני' אדם כי יהי' מן הדבור ואילך והלא דין הוא טמא בזב וטמא בנגעים מה זב מן הדיבור ואילך אף נגעי' מן הדבור ואילך לא אם אמרת בזב שכן אין מטמא באונס תאמר בנגעי' שמטמא באונס ת"ל אדם כי יהי' מן הדבור ואילך פי' רש"י בד"ה אדם וז"ל דנגעי' בין באדם בין בבתים פטור בהן לפני הדיבור דאותן נגעי' שארעו לפני הדבור אין מטמאי' לאחר הדיבור עכ"ל ועיי' ברמב"ם פ"ב מחוס"כ הל' ב' יעו"ש וקשה למה לי קרא על נגעי' וזב אשר הסוף נתלה מראש שלא מטמאין לאחר הדיבור אם ארעו קודם הדיבור הלא אפי' חלב וחזיר נבילה וטריפה מותר לאכול אשר הי' בידם קודם הדיבור מכ"ש דטומאת נגעי' לא מטמאי' יען שארעו לפני הדבור אלא פשיטא דכל אסורי' נאסרו מיד בסיני וצריך קרא על טומאת בתים וא"כ מאי מספקא לי' לר' ירמי' לפשוט מקרא הגם דהי' מותר פעם אחד נאסר מזמן איסור וצע"ג ולפמ"ש לק"מ דשאני התם דאבותינו יצאו מכלל בן נח לכלל ישראל ואשתני גברא ואשתני דינו גר