מחנה חיים חלק א קצ

וגרוע משמשות במוך דהתם הוא משמש כדרך כל הארץ אעפ"י שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוי עקרה וזקנה וקטנה עכ"ל ואדמ"ו ז"ל נכנס שם בפירצה דחוקה דהכוונ' דגרוע משמשות במוך לר"מ אבל לרבנן אסור ולפמ"ש נכון דהוא נהנה הנאת תשמיש וליכא עליו איסור כלל ואצלה דהוי איסור תלי' אי כרש"י מותר אפי' ליתן מוך ולר"ת מותר עכ"פ אם המוך מונח בה אבל דש בפנים וזורה בחוץ הגברא עושה האיסור וב"ה שהנחני בדרך אמת לאור

ובנותי באמרי אש של הגאון אדמו"ר בסי' ס"ח שהביא דעת השואל שחידש בנידן שאלתו שהיתה הוחזקה לנפלים שאין כאן השחתת זרע וסמך עצמו על נמ"י שהקשה על רש"י למה יהי' אסור לשמש קודם הזמן במוך הא אינה מתעברת ואדמ"ו השיב שנמ"י הוא מדברי ריטב"א והריטב"א בודאי קאי על אחר התשמיש דאל"כ מאי הקשה על רש"י הלא הוא עצמו כבר חילק דלא דמי מוך לשימוש קטנה משום לתא דידי' דשופך זרעו על עצים ואבני' יעו"ש ובמכ"ת לפמש"ל לק"מ נהפוך הוא מצדו ליכא איסור דנהנה במוך כמו בלא מוך אבל עכ"פ אצלה הוי איסור לשחת זרעו הראוי להוליד ולכן הקשה בקטנה דאין ראוי לזרעו להוליד א"כ ליכא איסו' כלל אבל לעולם קאי על שימוש מוך בשעת תשמיש ודו"ק

ומצאתי שם שבירר שדעת ראב"ד להתיר מוך בשעת תשמיש דאל"כ יהי' כל בדיקת טהרה השחתת זרע יעו"ש ושמחתי שנמצא שראב"ד וריטב"א ורא"ה ורא"ש בפרושיו ורא"ש בתשובותיו ורמב"ן כולם סוברי' דמותר בשעת סכנה אפילו בשעת תשמיש להיות שם מוך ולדעתי לולי דמסתפינא הייתי אומר שמותר לבעול גם בליל טבילה משו' מצות עונה במוך אפי' ליתן מוך קודם התשמיש אבל בשאר פעמים אם ירצה לבעול צריך לבעול באחת מג' פנים שכתבתי ואח"כ תתנה שם מוך ויהי' נשאר בה ואז יבעול כדרכו שימוש במוך כנלע"ד בעזה"י

סימן נ"ד שפעת ברכות ורב הצלחות לראש המופלג החרוץ ידיו רב לו המהולל בשערי פלפול והלכות כבוד הרב ר' יהודה רב אב"ד בק"ק שעניע נ"י

אותיותיו הגיעני על בי דואר ואתו הסליחה אם קצרתי בתשבחות כי לא ידעתיו עד היום ואודות הקו' אשר הקשה לפי דעת הש"ע סי' רל"ד סעיף נ"ז ובטור ובב"י הובא חבל ראשונים אשר חקרו אם הבעל יוכל להצטרף עצמו לב"ד להתיר נדרי אשתו והקשה כ"ת נ"י למי שסובר שיוכל לצרף עצמו לב"ד א"כ לפי המבואר בסי' רכ"ח סעיף י"ד דאין צריך לפרט הנדר בפני כל אחד וא' רק שרק אחד צריך לידע מהנדר א"כ קשה מסוגי' דגיטין דף ל"ה שפריך שבעל יוכל להפר ומשני אין הבעל מיפר בקודמין ופריך שתלך אצל חכם ומשני שצריך לפרט הנדר והלא עדיין יצרף הבעל לב' אחרים והוא בלבד יהי' יודע הנדר ויתיר לה עכ"ד וצע"ג

נלענ"ד ליישב בעזה"י והוא דיש ב' מיני נדרים באשה (א) נדרים שיש בהן עינוי נפש או דברים שבינו לבינה שעל אותן נדרים יש לבעל כח להפר ביום שמעו וגם יוכל להקים שבהפרתו לא צריכה פתח חרטה דבעל מעצמו יוכל להפר מכח כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וגם הקמתו נותן בו כח שלהרבה שיטות אחר הקמת הבעל אין חכם יכול להתיר עיי' בב"י סי' רל"ד הובא בש"ע שם סעיף כ"ג דעות בזה ועיי' היטב בד"מ ובאותן נדרים שיש בהן עינוי נפש או דברים שבינו לבינה בודאי אין יוכל הבעל לצרף עצמו עם עוד שנים אחרים להתיר הנדר דכתיב לא יחל דברו דכמו שאין אדם יוכל לצרף עצמו לשנים להתיר מה שהוא נדר כמו כן נדרי אשתו אשר נוגעי' לו ועל זה לא חלק אדם מעולם שבעל לא יוכל להתיר נדרי אשתו בדברים שנוגעי' בינו לבינה או עינוי נפש (ב) בנדרים שאין בהם עינוי נפש או דברי' שבינו לבינה שאז אין לבעל כח להפר ביום שמעו או לקיימו ואז נדר כזה אי אפשר להתיר אלא בפתח חרטה ולית נידנוד ספק שלא יוכל החכם או ג' הדיוטות להתיר הנדר אחר שהבעל מקים בפיו דכאן הבעל כאיש זר אז יש פלוגתא דת"ק ור"י אם הבעל יכול להתיר דת"ק סובר דכמו דהבעל אין לו כח כאן להפר או לקיים והוי כאיש זר ה"ה שיוכל להתיר נדרי' כאלו ור"י פליג דבעל כאשתו דאשתו כגופו (ועי' סנהדרין דף ח' ובדף כ"ט אשתו כגופו ואשה כבעלה והוא פלא) ועל זה יש חבל השיטות אי פסקי' כר"י או כת"ק והנה בגיטין דנודרי' אותה בעינוי נפש ובדברי' שנוגעי' לבעל שהקשה הגמ' שאם תנשא יפר לה בעל רק שאין הבעל מיפר בקודמין ובדברי' שהבעל יוכל להפר אם נדרה תחתיו ע"כ הן או דברי' שבינו לבינה או נדרי עינוי נפש א"כ פשיטא שלא יוכל לצרף עצמו עם עוד ב' אחרים דהא כתיב לא יחל דברו והבן זה

וז"ל ירושלמי נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מיפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן קיימין אם בנדרי' שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כי אנן קיימין בדברים שבינה לבין אחרים ולא ר"י הוא תני בשם ר"י ר"ח תני לה בשם חכמים עכ"ל בפ"ח מנדרי' הובא ברא"ש פי"א מנדרים מבואר דדברים שבינו לבינה נדרי עצמו הן וממועטין מקרא דלא יחל דברו ועי' במפרש פני משה ובמראה פנים ודוק

וראיתי במכתבו שהתפלא על ב"י שכ' בפירוש דברי טור שכתב וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כ' שאין הבעל מתיר אפי' כשאר חכם עכ"ל שהכוונה אפי' הבעל עם עוד שנים לא יוכלו להיות ב"ד להתיר נדרה והתפלא כ"ת הא מבואר ברא"ש פ"ב דנגעי' דמותר לבעל לצרף עם עוד ב'

אמנם במכ"ת כ"י לק"מ דעיי' בהגהת הר"ש פ"ב דנגעים שהשיב אי אמרי' הטעם דאשתו כגופו דמי' אז לר"י הוי ג"כ כנדרי עצמו ופסול הבעל בצירוף עוד ב' אחרים וברא"ש פי"א דנדרי' מסיים להלכה וז"ל שמעי' מהא דהלכה כר"י דאין הבעל מתיר נדרי אשתו מאי טעמא אשתו כגופו דמי' ואין חכם מתיר נדרי עצמו עכ"ל מבואר דרא"ש סובר דלר"י הוי הטעם דאשתו כגופו ודמי' לנדרי עצמו ובנדרי עצמו פשיטא דפסול הוא בצירוף עוד שנים ורא"ש הנ"ל הובא בב"י שם ולכן שפיר פי' דזה כוונת הרא"ש להלכה והבן

אך לא אכחד דפלא בעיני דלדעתי הכוונה פשוטה בטור דבדברי' שבינו לבינה לא צריך להאשה פתח חרטה ולא פירוט הנדר אבל בדברים שבינה לאחרי' צריכה פתח חרטה ופירוט הנדר כמו לכל אדם אשר יבקש היתר לנדרו מחכם וקמ"ל הטור שאין הבעל מתיר אפי' כשאר חכם אם תגיד לו פתח חרטה וגם תפרוט הנדר לא יוכל לצרף ולהתיר לה הנדר ומכ"ש הוא לבדו כנלע"ד וזולת זה אברכהו יהי ד' עמו תמיד

ולדינא מה ששאל על אודות הנדר באשה אחת שאינה רוצית לגלות לשום אדם הנדר ולכן הבעל שיודע בנדרה רוצה להיות מן הב"ד לפי מה שבארתי יש לחוש אולי הוא נדר בדברים שבינו לבינה או נדרי עינוי נפש ואז פשיטא דבעל פסול להיות מן הב"ד כמו שבארתי שבזה ליכא פלוגתא דכתיב לא יחל דברו ואפילו אם הוא נדר שבינה לבין אחרים הא ברא"ש בנדרים מבואר דהלכה כר"י דאשתו כגופו ואז הוא פסול מה"ת והגם שברא"ש בפירוש דנגעים מבואר דמותר להיות א' מן הב"ד הלא נודע מכללי פרמ"ג ליו"ד היכי דפסקיו סותרי' לתשובה הפסקים עיקר ומכ"ש כנגד פי' המשנה ולדעתי זה כוונת כה"ג דפסקיו עיקר כנגד תוספותיו ופרמ"ג נתקשה שם בכלל ט' ומכ"ש שהטור בפסקי הרא"ש פרק י"א כ' בפי' הטעם דאשתו