מחנה חיים חלק א קפט

הנאת בעילה אבל ליתן מוך לפני תשמיש כדי לאבד זרעו אסור דהוי כמטיל זרע על עצים ואבנים והגם דבעל לא נתן מוך כדי לאבד זרעו עכ"פ מצדה שמכוונת להשחית וגורמת לו לבעל שיהי' נשחת זרעו עשתה איסור שנתנה מוך כדי להשחית זרעו והבן

ושם בשמ"ק הביא דעת הרא"ה וז"ל פי' רש"י מותרת לשמש וליתא להאי פירושא דא"כ לפום האי טעמא רבנן אסרו והאי מאי טעמייהו כיון דמסתכנא ואמרי' נמי התם לחד לישנא דאילו נתעברה ודאי מתה וכיון דכן רבנן כי קאמרי מן השמים ירחמו היינו דלא מיעברא דאי מיעברא לא סגי' דלא מתה וכיון שכן מ"ט לא שרי' לה במוך אלא ודאי חייבות לשמש במוך קאמר וחכמים אומרים דאינן אסורות אבל הרשות בידן אבל איסור לבעליהן ליכא שהרי הם אינן משחיתות ותו משום מצות עונה ע"כ לשון הזהב מאמרות של הרא"ה יצא אור הדעת כמו שאסדר

(א) במקום דאיכא אי אפשר לרבנן מותר לשמש במוך ולא נאמר שתפרוש מבעלה דכמו דכל חולה מותר להתרפאות בכל איסורי' דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ה"ה כל דבר אשר יוכל להביא אותה לידי סכנה אינה מצווה לעשו' דלא תצווה התורה שתקפיד על השחתת זרעה ותסתכן עצמה והלא כל איסור השחתת זרע ילפינן מער ואונן ומבול שם הי' ראוי' להוליד ולא יסתכנו אבל במקום סכנה לא ציוה הקב"ה שלא להשחית זרע

(ב) כיון דאם מתעברי' היא מתה אז בודאי לד"ה מותרת לשמש במוך דבכל אופן לא יהי' זרע קיימא ולמה נאסר השימוש במוך

(ג) שכל הפלוגתא דר"מ ורבנן הוא דוקא אם יש היתר לאשה לשמש במוך אבל לבעל ליכא שום איסור משני טעמים חדא דהוא אינו משחית והוא כמש"ל דנהנה בהוצאת זרע והשנית דהוא עוסק במצות עונה ולא מכוון להשחית זרע כי דוחק בעיני שכוונת הרא"ה יהי' יען דהוא אינו נותן המוך רק האשה ודוק

ובשם הריטב"א הביא פי' רש"י והוא השיב וז"ל אבל מ"מ אין פירושו מחוור חדא דא"כ כי קתני פחות מכאן משמשה כדרכה אסורה לשמש במוך קאמר והא אין כאן השחתת זרע ותו רבנן דאמרו אחת זו ואחת זו משמשו' כדרכה והולכת היינו שאסורה לשמש במוך והא אמאי כיון שיש סכנה בדבר וכי משום שומר פתאים ד' תהי' אסורה בזה ותכניס עצמה בסכנה לכן פירשו בתוס' ג' נשים חייבו' לשמש עכ"ל נלמד ג"כ מדבריו דינים הנ"ל

(א) במקום דליכא השחתת ולד דלא יוכלו להתעבר ליכא איסור השחתת זרע

(ב) דבמקום סכנה ליכא איסור להשחי' זרע ולא תסמוך על הנס

ולכאורה נפלאים כל חבל הנביאים ראשונים שמתנבאי' בשפה אחת ובדברים אחדים שמותרת לשמש במוך במקום סכנה מנ"ל הא דילמא תיפרוש עצמה מבעלה או יפרוש הבעל עצמו ממנה ולא יחטא בכל יום בעון חמור של השחתת זרע וצע"ג

ונלע"ד דמזה נשמע דין תורה כי האשה היא קנין כספו כחכז"ל אוכלת בתרומה משום קנין כספו והגם שלא יכולה למכור אותה וכן מעשה ידי' ומציאה דרבנן אבל עכ"פ קנין כספו היא מן התורה להנאת תשמיש שיכול לבעול אותה בע"כ כרצונו ולא יזיק אותה בגוף התשמיש עיי' בב"ק שחייב אם מזיק אותה אבל דוקא אם משחית אותה בגוף התשמיש אבל בודאי אין צריך לחוש שאם יבעול אותה ותתעבר ותמות דמה איכפת לו במה שעתיד להיות ע"י הולד כיון שבשעת תשמיש אינו מזיקה ולא צריך לפרוש כי היא שמלתו לעורו במה ישכב הוא רק גורם ולא מכוון להזיק וא"כ הבעל יבעול אותה מכל פנים והיא תסתכן לכן בודאי צדקו דברי הריטב"א למה תכניס עצמה בסכנה והבן ועיי' רמב"ן ורא"ה באשתפך חמימי ועיי' במג"א במפליגי' בספינה ועי' בש"ך הל' מילה בסוף

ובחפזי אמרתי שרמב"ן חולק ולא עתיר שימוש במוך בעבור סכנה דבשמ"ק הביא דברי רמב"ן וז"ל ג' נשים משמשות במוך פי' רש"י מותרות לשמש ואיכא דקשי' להו דכולהו נשי נמי מותרת דלא מיפקדו על פ"ו ולדידי לק"מ הא מ"מ זרע גברייהו אסור להן להשחית אלא הא קשי' אי מותרות קאמר ר"מ חכמים במאי פליגי עלי' הא ס"ל לרבנן נמי דלא מיעברי כר"מ ואמאי אסרו לשמש במוך אלא ה"פ חייבות לשמש קאמר דלא ליתו לידי סכנה ובלא מוך אסור להן ולבעליהן לשמש וחכמים אומרי' הרשות בידה לשמש בלא מוך ומן השמים ירחמו עלי' עכ"ל מזה משמע דדוקא משום דאיכא תרתי לטיבותא חדא דתסתכן שנית דעכ"פ בשום אופן לא תתעבר אז סובר ר"מ חייבות לשמש במוך ורבנן אומרי' שהוא רשות אבל אם תוכל להתעבר רק שיש סכנה בדבר אז אסור בין לר"מ ובין לרבנן דאל"כ למה הקדים הרמב"ן דרבנן נמי מודי' לר"מ דלא מיעברא ולא הקשה בסתם אי מותרות קאמר אמאי פליגי רבנן על ר"מ ואסרו הא יש סכנה בדבר הכי תסתכן עצמה משום שומר פתאים ד' כמו שהקשה הריטב"א בקיצור כמו שהבאתי דבריו למעלה מזה נגלה דסובר הרמב"ן דמפני הסכנה בלבד יפרישו זה וזה ולא נתיר השימוש במוך ודוק כך עלה בדעתי בחפזי

אמנם אחר העיון ראיתי שנהפוך הוא דהא ג' נשים הן הנה מעוברת ומניקה וקטנה ובודאי בקטנה החוש יעיד דלא תוכל להתעבר אבל המניקה בודאי תוכל להתעבר הלא עשו חכז"ל גזירת מניקת שלא תישא לאיש שלא תתעבר עיין כתובות ובש"ע א"ע וא"כ כוונת רמב"ן איך אפשר דמותרות לשמש קאמר ר"מ ורבנן אוסרי' הלא בכלל שלשה נשים אחת מהנה היא קטנה וקשה הלא היא לא תוכל להתעבר ולהוליד וא"כ אמאי אסרו רבנן אלא ע"כ הפי' צריכות לשמש במוך וקשה בהיפך הלא בכלל ג' נשים יש ג"כ מניקת והיא ראוי' להתעבר ואיך מחייב ר"מ שצריכות לשמש במוך ולרבנן הוי עכ"פ רשות הא יכולה להתעבר אלא ע"כ מפני הסכנה לבד ג"כ מחייב ר"מ שימוש במוך ולרבנן עכ"פ מותר הדבר שאין לחוש על השחתת זרע במקום סכנה ומכ"ש שלא נאמר שיפרישו זה מזה

תבנא לדינא דכל חבל הראשונים הנ"ל מתירין אפילו לרבנן לשמש במוך במקום סכנה או במקום דלא תוכל להוליד ולד הן הנה הריטב"א ורא"ה ורמב"ן ורא"ש ולרש"י ולר"ת עכ"פ מותרת לשמש במוך אם הניחה המוך אחר תשמיש ונשאר בה מונח מותר אפי' לכל הנשים ומכ"ש במקום סכנה וא"כ תעשה האשה העלובה הזאת פעם ראשון תבעול לבעלה בהעראה בלבד שאין אשה מתעברת בהעראה עי' יבמות דף כ' ובכריתות בשפחה חרופה צריך גמר ביאה דשכבת זרע כתיב ועיי' יבמות דף ל"ד או תבעל לו פעם ראשון שלא סמוך לווסתה ולא סמוך לטבילה דאין אשה מתעברת אלא בשני זמנים ועי' תוס' כדה דף י' ע"ב שני תירוצים אם הוי רק רוב נשים אין מתעברו' ואז חמירא סכנתא ולא סמכי' על הרוב אבל לתי' השני אין שום אשה מתעבר' אלא סמוך לווסת' או סמוך לטבילה ודוק או תבעל לו דרך אחורי' שלא כדרכה דמותר באקראי עי' תוס' יבמות ל"ד ואח"כ תניח מוך בעומק רחמה בחזקה ותוכל לשמש בכדרכה תמיד ובכל פעם אשר מוציאה המוך צריכה לעשו' בעילה אח"כ פעם א' באופן מג' אופנים (א) בהעראה (ב) בשלא כדרכה (ג) בשלא סמוך לווסתה כנלע"ד בעז"ה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו

שוב מצאתי בב"י א"ע סי' כ"ג אשר רמז עלי' בחת"ס סי' קע"ב וז"ל מי שדש מבפנים וזורה בחוץ אסור לשמש