מחנה חיים חלק א קפח

שהבעל נותן זרע שראוי להוליד וע"י המוך אשר נותנת בקרבה נפסד ונאבד זרעו א"כ היא הגורמת להשחית זרעו שלא יוליד ותהי' אסורה לישמש יען שהיא משחתת זרע בעלה ומה לי אם איש יגרום לאיש אחר להשחית זרעו יהי' איסור ולמה יהי' לה רשות להשחית זרעו וצע"ג

ולכאורה כ"ל לפשוט מדברי רשב"א בנדה דף י"ד שהביא דברי ר"ת שנשים לאו בנות איסור הרגשה ושרמב"ן הקשה עליו וז"ל ורמב"ן הקשה עליו אעפ"י שאינן מצוות על פ"ו מ"מ אסורות הן בהשחתת זרע והכל לקו בדור המבול ע"ז ואע"פ שאין בהם דין סירוס ומותרות הן להשחית כלי זרע אבל אינן מותרות להשחית הזרע עכ"ל מבואר דמכח זה שנלקו הנשי' בדור המבול מוכח הגם דלא מצוות על פ"ו ומותרות להשחית כלי זרע בכוס עיקרין אבל להשחית גוף הזרע אסורי' עיי' במ"ל בה' מלכים ומכח זה הוכיח דלאו בני הרגשה נינהו אבל בנות איסור הוי יעו"ש ברשב"א וקשה מנ"ל זאת דילמא על זרע עצמן אינן מחויבו' אבל להשחית זרע הבעל מצוות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ולכך לקו בדור המבול שהנשים שמשו במוך והשחיתו זרע בעליהן אבל לעולם על זרע עצמה ע"י הרגשת בדיקה בידים אינן מצוות מזה נגלה דאשה אינה מצוות על השחתת זרע איש יען דהיא אינה מצוות על השחתת זרעה ולא שייך כאן השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דהיינו אם אנו דנין שגם היא תהי' אסורה בהשחתת זרעה אבל אם היא אינה מצוות על השחתת זרע עצמה איך תתחייב על זרע בעלה כנלענ"ד ברור

וראי' ברורה לסברא הנ"ל דחדשתי דלא אמרי' השוה הכתוב אשה לאיש רק אם אנו דנין שתהי' האשה בכלל האיסור כמו האיש שנאמר כמו שאסור לאיש להשחי' זרעו כך אסורה היא להשחי' זרעה אבל לומר שאסור לאשה להשחית זרע האיש דהשווה הכתוב אשה לאיש כמו דאסור לאיש להשחית זרע איש אחר ה"ה דאסורה היא להשחית זרע איש זה לא אמרי' יען דהיא לא נכנסה בסוג איסור זה לעצמה ומותרת להשחית זרעה ה"ה דמותרת להשחית זרעו והבן נ"ל דמוכח סברא הנ"ל מדברי תוס' נדה דף י"ד שהקשה לר"ת וז"ל ועוד נהי דלא מיפקדה על פ"ו להשחית זרע הוקשו לאיש לכל עונשין שבתורה וי"ל דה"ט דנשים מזריעות מבפנים ושם הוא דרך להזריע יעו"ש וקשה עכ"פ איך מתיר ר"ת לכל הנשים לשמש במוך הא הם משחיתין זרע בעליהן ונימא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין אלא פשיטא כיון דליכא בדידה השחתה ליכא לחדש עלי' איסור בזה שמשחיתה זרע בעלה וק"ל הגם דלסברת התוס' הוי הטעם דלא משכחת אצלה השחתה דמזרעת מבפנים ושם דרך להזריע סוף כל סוף היא אינה בכלל איסור השחתת זרע של עצמה ואינה חייבת על של בעלה כנלענ"ד ומצאתי לאדמו"ר באמרי אש סי' ס"ט שתירץ קושי' מ"ל דאסור לאשה להשחית זרע בעלה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה במכ"ת לאלף שגגה יצאה מפי השליט

ודע שיש לי צ"ע על דברי תוס' הנ"ל דילמא דוקא בעונשין של ב"ד דומה אשה לאיש אבל בחייבי מיתה בידי שמים אינה מושוה אשה לאיש ועונש של מוציא זרע לבטל' הוא מיתה בידי שמים והמגדול עוז בפ"ג מה' איסורי ביאה כתב וז"ל קבלת האמת בידינו כי העונשי' הם המלקות והכריתות ומיתות ב"ד כדקיימ"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי' שבתור' והן הזהרות שיש בהן עונשי' אבל הקרבן מצות עשה ולא השווה בהן איש ואשה עכ"ל הזהב ויען שהוא דבר חדש רמזתי לו מרגליות הנ"ל וצע"ג

וראה זה מצאתי מרגליות טובה בכתובות דף ל"ט בשמ"ק בשם הריטב"א וז"ל רשאות לשמש במוך אפילו משחיתות זרע בעליהן שרינן להו משום סכנה דידה או דעובר כלומר אע"ג דאיתתא לא מיפקדא על פ"ו אסורה להשחית זרע בעליהן וכולן לקו בדור המבול אע"ג דלגבי דידיה שרינן לבעול בעיל' שאין בה זרע כגון קטנה מעובר' או זקנה או עקר' ולא חשיב השחתת זרע שאני איהו משום מצות עונה ועוד דהוי דרך תשמיש אבל להשחי' זרע הראוי' להוליד ולאבדו במוך אסור אפי' לדידה ואפי' הי' המוך מונח בשעת תשמיש כל זה למדנו מדברי רבותינו ז"ל עכ"ל וידוע שרבו של הריטב"א הוא הרמב"ן כנודע לכל הוגה דעה

הביטה וראה קורא נעים נפלאות מתורתן של ראשונים כי ספון וטמון בהם מרגליות הדעת

(א) שחידש הגם דאשה לא מצוות על פ"ו ותהי' מותר' להשחית זרעה אבל עכ"פ אסורות להשחי' זרע בעלה והוא הי' החטא של דור המבול שהשחיתו זרע בעליהן ודוק והוא פלא שא"כ דברי רמב"ן שהביא הרשב"א בנדה דף י"ד שאוסר גם לה להשחית זרעה ורק כלי זרע מותר לה להשחי' וכפי שהביא הריטב"א דברי רבו הרמב"ן אין איסור עלי' להשחית זרעה רק שלא תשחית זרע הבעל והוא נקודה נפלאה

(ב) יש ללמוד מדבריו הגם שמוכח מחטא דור המבול ועונשם שאסור לאשה להשחית זרע הבעל אעפ"כ מותר לאשה להשחית זרע בעלה שלא יהי' לה או לולדה סכנה ולקמן אבאר אי"ה אי רבנן פליגי ע"ז ואוסרי' או גם רבנן מודי' דמותרת לשמש במוך מפני סכנה רק פליגי שמותרות לשמש כדרכן

(ג) יש ללמוד דלגבי הבעל ליכא איסור שימוש בקטנה וחברותי' יען דהוא מוכרח לבעול משום עונה וגוף השימוש הוי כדרך תשמיש הכוונה כמש"ל דהגופי' נהני' זה מזה אבל להשחית זרע הראוי להוליד ולאבדו במוך אסור אפי' לדידה הגם שלא נצטוות על פ"ו אבל להשחית זרע הבעל אסורה ולא מיבעי' ליתן שם מוך לפני תשמיש דאז הוי הבעל כמטיל זרע על עצים ואבני' אלא אפי' שהי' מונח בה המוך בשעת תשמיש אעפ"כ אסור דמכח הבעל יהי' זה היתר יען דהוא נהנה ממנה וכל להנאתו לית בו משום השחתת זרע אבל היא משחיתה זרע הבעל ולא מתענגה ע"י המוך וחייבת משום השחתת זרע הבעל דאל"כ אין מובן לדבריו דמאי אפילו אם הי' המוך מונח בשעת תשמיש נהפוך הוא הלא הוא בודאי השחתה אם הוא בועל במוך בשעת תשמיש אלא הכוונה כמ"ש הגם שמונח בה משעה שקנחה אחר התשמיש אף עפ"כ חייבת על השחתת זרע הבעל אם לא בג' נשים מפני הסכנה ודו"ק שם כי כן מפרש שיטת רש"י וא"כ יהי' אסור לרש"י בשאר נשים לשמש במוך אפי' אם מונח בה המוך מכבר ולר"ת זה מותר אפי' בשאר נשים כמו שהארכתי למעלה והבן זה מאוד

עוד מצאתי בשמ"ק שם בשם הרא"ש וז"ל אי נמי נוכל לפרש פי' רש"י אעפ"י שנשים אינן מצוות בהשחתת זרע מ"מ אין לה להשחית זרע האיש אם לא מפני הסכנה ולא דמי לקטנה ואיילונית דאע"ג דלאו בנות בנים נינהו המשמש עמהם אין בו משום השחתת זרע דשאני התם דדרך תשמיש בכך והכא נמי אם היתה נותנת המוך לאחר התשמיש לא הי' בו צד איסור אבל בשמעתא קמייתא דכל היד מוכח דנתינת המוך קודם התשמיש הלכך בשאר נשים אסור דהוי כזורע על עצים ואבנים לשון הרא"ש עכ"ל מבוא' ממנו ג"כ דינים הרבה ואסדרם אחת לאחת בעזה"י

(א) דאף על פי שאינן מצוות בהשחתת זרע היינו זרע של עצמה אבל להשחית זרע האיש אסורות ואף עפ"כ מתירין בג' נשים משום סכנה

(ב) אם היתה נותנת מוך אחר התשמיש לא הי' בו צד איסור שמותר לבעל לבעול אותה אפילו במוך יען דנהנה מהבעילה ומה שנמצא בה מוך לא מגרע