מחנה חיים חלק א קפז

במוך פי' בקונטרס מותרות לשמש במוך אע"ג דשאר נשים אסורות משום השחתת זרע ואין נראה לר"ת דהא קטנה ואיילונית מותר לשמש בהדייהו ולא הוי השחתת זרע כיון שהוא דרך תשמיש ומפרש ר"ת משמשות צריכות לשמש במוך אחר התשמיש ועצה טובה קמ"ל עכ"ל הכוונה כי שם בכתובו' כ' רש"י וז"ל מותר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע עכ"ל ולא הזכיר כלל שמותר ליתן מוך לפני תשמיש רק שמותרת לשמש במוך אשר בקרבם וע"ז הקשה הר"ת הלא באופן זה דלא נעשה מעשה להשחית זרע בודאי גם נשים אחרים מותרות לשמש במוך דהא הבעל נהנה מבעילה והוי תשמיש כדרך כל הארץ כמו שמותר לשמש עם קטנה ואיילוני' יען דנהנה כדרך כל הארץ לכן מפרש ר"ת דהכוונ' צריכות לשמש במוך אחר תשמיש שיבוא המוך בדרך היתר וזה עצה טובה שיוכל לשמש אח"כ במוך גם בשעת תשמיש יען דלא ניתן המוך להשחית והבן אבל ביבמות דכת' רש"י וז"ל מותרת לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו עכ"ל דמפורש דבשעה שרוצת לשמש מניחה המוך ואז השיב ר"ת דזה אסור דהוי כמטיל זרעו על עצים ואבנים ודוק אבל סוף כל סוף המה אחדים ומיושב קושי' ו' ז' ח' ודוק היטיב

והוסיף תוס' בשם הר"י ליישב פי' הקונטרס וז"ל דבנדה משמע שהמוך מונח בה כל שעה והוי כמטיל זרעו על עצים ואבני' עכ"ל הכוונה שם בגמ' דף ג' פריך משמשו' במוך מאי איכא למימר הלא המוך מעמיד דם וא"כ ע"כ שהמוך מונח תמיד ולא הי' יכול הדם לבוא וע"כ שלפעמים נטלתה המוך משם כמ"ש רש"י שם וז"ל אינה נוטלתו אלא בשעת הצורך עכ"ל וא"כ כיון שהמוך מונח בה תמיד ולעת הצורך נוטלתו וא"כ ע"כ אחר שעשתה צרכי' היא מחזירה המוך בקרבה ובאופן זה שלא נותן לאחר התשמיש לקנח הזרע ונשאר המוך מונח שם אלא שכבר בא המוך לחוץ והונח שם עוד כדי לקבל אח"כ הזרע גם הר"ת מודה דהוי כמטיל זרע על עצים ואבנים ואעפ"כ מותר לג' נשים וע"כ דג' נשים דוקא וכפי' רש"י ומיושב קושי' ט ודו"ק (ולהבין בדעת למה צריך להיות שם תמיד לדעת רש"י דאולי נשאר זרע בקמטי רחם ובשעת התאוה אשר תבא לאשה תוכל לשאוב הזרע להאם ותכולה להתעבר כמו באמבטי' עיי' א"ע בח"מ סי' א' וק"ל)

אך כל זה לדעת רש"י דממלאת אותו מקום מוכין וע"כ דצריך ליטול את המוך בעת הצורך אבל לר"ת דמפרש שדוחקת המוך רק בעומק רחמה אז בודאי אינה צריכה האשה ליטול משם בעת הצורך דמקום השתן הוא למטה מזה כנודע והבן

והוסיפו עוד בשם הר"י וז"ל דאפי' היתה נותנת המוך אחר תשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצוות על פ"ו אסורה להשחית זרע כדמשמע בנדה עכ"ל הכוונה פשוטה דסובר רש"י דאפי' אם נותנת מוך אחר התשמיש אסורה לשמש אח"כ במוך הנשאר בה שהוא הדין של ר"ת שבאופן זה שהמוך מונח בה מותר יען דהוי דרך תשמיש ע"ז השיב הר"י בודאי אצל הבעל ליכא איסור דהוא משמש כדרכו אבל האשה אסור' לשמש דהמוך ממעט אצלה הנאת תשמיש כמש"ל ולא הוי אצלה דרך תשמיש וא"כ הוי בעילתה השחתת זרע ואשה מצוות על השחתה כדמשמע בנדה וכיון דע"כ מתירין השחתת זרע מפני הסכנה צדקו דברי רש"י דדוקא ג' נשים והבן

אמנם מעולם לא עלה על דעת הר"י לאסור הקנוח של מוך לאחר תשמיש דהוא משנה מפורשת שמותרת לכבד את ביתה ואפי' אם יהי' אצל אשה איסור השחתת זרע וביותר כמו שהארכתי דזרע הריון ודאי אסור גם לאשה וא"כ המוך אחר תשמיש בודאי יהי' אסור אעפ"כ מותרת לקנח במוך אחר התשמיש והטעם בזה הוא אם היא אשה דעלמא אשר אינה מקפדת אם תתעבר רק היא מבקשת לטבול עי' שם במשנה שמקנחת בעבור שלא תפלוט זרע וא"כ הוי לא אפשר ולא קמכוון ופסיק רישא לא הוי דאולי כבר נתעברה ועי' בס"ט סי' קצ"ו פלפול נאה אם רוב נשים קולטין הזרע מיד ולא תזיק עוד שום קנוח או רחיצת מים עכ"פ פסיק רישא לא הוי דהא יש אפשרות שלא תשחית והבן ואפי' בג' נשים דמכוונת שלא תתעבר אבל עכ"פ הוי לא אפשר ופסיק רישא לא הוי ומותר לכ"ע אלא כוונת הר"י הגם שנתנה מוך אחר תשמיש תהי' אסורה אח"כ לשמש במוך אשר בקרבה דהיא משחית זרעה ומיושב קושי' י' וי"א והבן

המורם והמונף מכל אשר הארכתי עד הנה המה הדיני' אשר אסדר לפניך

(א) לקנח במוך אחר התשמיש לא עלה על דעת אדם לאסור דרוב נשים מקבלות זרע הראוי' להריון מיד ואם נקלט הזרע ליכא עוד השחתה ועכ"פ אפשר שנקלט הזרע מיד והי' לא אפשר ולפעמים הוי ג"כ לא קמכוון ופסיק רישא לא הוי ומותר לכ"ע

(ב) לרש"י מותר בג' נשים אפי' ליתן מוך בשעת תשמיש ומכ"ש אם כבר מונח שם ולר"ת צריכה ליתן המוך פעם הראשון אחר תשמיש אבל אח"כ מותר לבעול אותה אפי' המוך בקרבה ואפי' לשאר נשים מותר זאת ואפשר שגם רש"י מודה זאת לר"ת והבן

(ג) דהשחתת זרע הריון במקום דאיכא פסיק רישא אסור אפי' לנשים אפי' אם אינם מצווי' על השחתת זרע אבל על השחתת זרע הריון בודאי נצטוו והוא הי' חטא דור המבול והבן

ולפ"ז לק"מ קושי' חות יאיר המובא בחת"ס סי' קע"ב מאי פריך הגמ' ביבמות דף ל"ה אנוסה מאי איכא למימר וקשה הלא אנוסה בודאי תקנח עצמה אחר התשמיש יעו"ש ולפמ"ש נכון מאוד דמעולם לא עלה על דעת ר"ת דקנוח של מוך אחר תשמיש יפעול שלא תתעבר נהפוך הוא דרוב נשים מתעברו' מיד ולא יועיל קנוח ובעבור זה מותרת לקנח אחר התשמיש במוך דלא הוי פסיק רישא ור"ת התיר מכח הנחת מוך לשמש אח"כ במוך ודוק

ובזה ארי' שאג מי לא יירא שצדקו דברי הגאון שאגת ארי' בטו"א במגילה שפי' דברי התוס' שמרדכי שימש עם אסתר במוך והקשה עליו אדמו"ר שם הלא הוא איסור חמור לשמש במוך בשעת תשמיש יעו"ש בלחץ שהדחיק עצמו ולפמ"ש נכון דאסתר קנחה עצמה בודאי במוך אחר כל ביאה של אחשורוש והניחה למוך שם והי' מותר למרדכי לשמש עמה והבן

ומיושב בזה קושי' החמורה של הגאון בית מאיר בסי' כ"ג מכתובו' דף ע"ב שאם הבעל מבקש שתמלא ותשפוך לאשפה שצריך לגרש והקשה אם מותר לר"ת לכל הנשים לשמש במוך אחר התשמיש א"כ תעשה רצונו י עו"ש שהניח בצ"ע

ולפמ"ש לק"מ דממנ"פ הלא משנה מפורשת דמותרת לכבד את ביתה וע"כ הטעם יען משום דלא מכוונה להשחית ולא אפשר ולא הוה פסיק רישא ומעולם לא חקר הר"ת לאסור זאת כמש"ל ובמקום דהיכא פסיק רישא בודאי אסור דהוי זרע הריון והוא חטא דור המבול ושם שתלך מהר ברגלי' להשחית זרע הריון בכוונה והוי השחתה בודאי עיי' שמ"ק שם דטענת בעינן חוטרא לידי' ואסור והבן

ולא אכחד תחת לשוני כי מה שכתבתי למעלה בהבנת דברי התוס' דאם הבעל אינו עושה איסור הגם שמוך מונח בה כיון שנהנה מהביאה והוי כדרך השימוש והאשה שלא נהנה במוך כדרך כל הנאת ביאות הלא האשה אינה מצוות על פ"ו יעו"ש שלאחר העיון ראיתי שיש לפקפק כיון