מחנה חיים חלק א קפו

על צדה ובפרט באיסור כזה אשר הבעילה פועל לחדש לברוא העון כנלע"ד

ולהבין דבר זה איך מתיר ר"מ בג' נשים הא הבעל שופך זרעו על עצים ואבנים דהוא עון מער ואונן וחטא דור המבול נ"ל דעיי' בפסחי' דף כ"ו הנאה הבאה לו לאדם בע"כ בלא אפשר ולא קמכוון הכל מודים דמותר והנה כאן הוי לא אפשר דהא יש לחוש לסכנה שתמות וגם לא קמכוון דאינם מכוונים להשחית זרע רק לתענוג עונה ועי' בפנ"י שם בתוס' ד"ה לא אפשר שחידש בהבנת דברי תוס' כיון דלא אפשר מותר אפי' בפסיק רישא ובמקו"א חדשתי דבר דכל מעשה הנעשה ע"י חיוב מצוה לא נחשב למעשה רק כממילא דהא הוא מוכרח על גוף המעשה וא"כ כיון דלא מכוון להשחתה רק לתענוג הגוף ויש ג"כ חיוב מצות עונה אשר מכריח אותו על המעש' בודאי מותר היכא דלא אפשר כגון בג' נשים דאיכא סכנה אבל שאר נשים דאפשר לבעול בלא מוך אז באמת אסורים להשתמש במוך דהוי השחתת זרע כנלע"ד בהבנת דברי רש"י

ואוסיף נופך דהנה באונן כתיב ושחת ארצה והנה דוקא אם מכוון לשחת כגון באונן דהי' יכול ליתן הזרע להריון ולא רצה אבל במקום סכנה ולא מכוון לשחת אז ליכא איסור כלל ולא דמי לשאר איסורין אם לא מכוון לאיסו' עכ"פ נעשה איסור אבל הכא כל האיסור הוא אם מכוון לשחת דעיי' בקידושין דף כ"ד ע"ב ושחתה עד שיכוון לשחת ועי' בט"ז ביו"ד בסי' קי"ז בשם הרא"ש בהשחתת אילן ועיי' ברמב"ם פ"ח מה' יסודי תורה הנותץ אבן מן המזבח דרך השחתה לוקה ועי' מזרחי בתורה פ' ראה פלפול נגד רמב"ן על דברי ר' ישמעאל והבן בקיצור

ועתה אבוא לבאר דברי ר"ת בעזה"י הנה ר"ת מפרש משמשות במוך דעיקר הפלוגתא רק על האשה אם אין איסור עלי' לשמש במוך אבל הבעל בודאי מותר לשמש עמה במוך דהוא מפרש פי' משמשת במוך לא כפי' רש"י שהיא ממלאה כל המקום מוכין ולא שהיא מניחה חלק גדול ממוכין על שטח פניה מלמעלה רק משמשת במוך הכוונה שבעומק רחמה מניחה מוך שלא תוכל האם לקלוט הזרע אבל שאר צואר הרחם הוא בלא מוך וא"כ אין לחקור הבעל דמהכ"ת יהי' מצדו איסור הלא השמש דש בין בתרי בשרה עומד בין השפים ונהנה בשרו מבשרה והמה דבוקים יחד לבשר אחד והמוך אשר מונח בעומק רחמה אינו ממעט הנאת תשמישו וא"כ מאי איסור יהי' בבעילתו התורה לא אסרה הוצאת זרע כי אם ממעט בהנאתו כגון ער שבעל תמיד שלא כדרך כל הארץ שלא להכחיש יפי' ואונן דש מבפנים וזורה מבחוץ הלא עיקר הנאה תשמיש הוי בשעת שפיכת זרע ואז שפך ארצה או בדרך אחורים שאין שם תשמיש כל אדם ולא נקרא ודבק באשתו כמבואר בסנהדרין דנ"ב דרצה הגמ' לומר שגוי חייב אם בעל אשתו שלא כדרך דכתיב ודבק באשתו ואין זה דביקות והגם שחזר בו משום איכא מידי ודרשי' בהיפך אם בעל אשת רעהו בשלא כדרך פטור דרק בדביקה חייבה תורה ע"ש והבן אבל תשמיש פנים בפנים ונהנים זה מזה ביגיעת בשר אין על הבעל שום איסור והבן

אבל כל זה אם לא הי' הנתינה בעבור זאת לקבל הזרע ולשחתו כגון אם הניחה מוך אחר תשמיש פעם הראשון כדי לקנח הזרע ונשאר בה המוך מותר להבעל לבעול אותה אבל להניח מוך כדי לקבל הזרע אסור דבשלומ' אם הי' המוך פועל הוספת הנאה הי' גם זה מותר ליתן שם מוך דכל להנאתו ליכא בו משום השחתה אבל באמת דמוך לא מרבה תענוג א"כ הוי נתינת מוך רק לשחת הזרע והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים ודוק

ובזה יובן למה באמת מותר לאיש לבעול קטנה ואיילונית או זקנה או עקרה הלא באמת הכא האיש משחית זרע אבל לפמ"ש נכון כיון דעכ"פ ליכא מסך מבדיל והגופי' נהנים זה מזה יחד והוא הוצאת זרע להנאת גופו בדרך כל הארץ אז ליכא בו איסור השחתה וק"ל

ועתה בא ברוך ד' וראה בעיניך שזה הבנת דברי ר"ת שהביא תוס' וז"ל ודאי ליתן שם מוך לפני תשמיש אסור דאין דרך תשמיש בכך והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים עכ"ל הכוונה אם יתן מוך לפני תשמיש באותו מקו' כדי לקבל הזרע גם הבעל אסור לשמש דהוי השחתת זרע יען דאין דרך תשמיש בכך אם הי' במוך הוספת תענוג אשר הבעלי תאוה יתנו זאת להרבות הנאתם אז הי' מותר ליתן מוך אפי' לפני תשמיש דכל להנאה ליכא בו איסור השחתה אבל דבאמת אין דרך תשמיש במוך יען דאין מוסיף תענוג א"כ אם יותן שם מוך כדי לקבל הזרע אם בעתיד יבעול הבעל הוה רק השחתה ואסור והבן ואח"כ כתבו וז"ל אבל אם נותנת מוך אחר התשמיש אין נראה לאסור דהא האי גברא כי אורחי' משמש עכ"ל הכוונה אבל אם היא נותנת המוך אחר התשמיש כדי להשחתת זרע שכבר נתן הבעל בה ונשאר המוך עוד בקרבה מותר לבעל לבעול אותה הגם שמוך בה באותו מקום דאין נראה שיהי' איסור לבעל לבעול אותה אם המוך בה דהלא אין המוך ממעט הכאתו וכיון שנשאר הנאתו הגם שיש מוך בקרבה ונשאר שימושו בהנאתו כמו אם ליכא בה מוך אין עליו עוד איסור לבעול ולא צריך להסיר ממנה המוך דהא הוא משמש כדרכו בהנאה והבן וסיימו וז"ל מידי דהוי אקטנה ואיילונית דלא מיתסרו בתשמיש משום דלאו בני בנים נינהו עכ"ל הכוונה כמו שמותר לבעול קטנה ואיילונית אע"ג דלא הוו בני בנים יען דעכ"פ יש בהם הנאת בעילה ולא הוי השחתה וכתבו עוד וז"ל ואשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה על השחתת זרע דלא מיפקדה על פ"ו עכ"ל הכוונה כמש"ל באריכות דאצל הבעל הוי השימוש בדרך הנאה הגם שמוך בקרבה כי אצל האיש הוי התענוג בעילה בשפיכת זרעו בחלל ולא נהנה האיש אם יגיע הזרע על בשרה או על המוך ולכן אם המוך בא בה בדרך היתר כמו לקנח אחר תשמיש ליכא עוד השחתה דכל להנאתו לית בו משום השחתה אבל אצל האשה הוא עיקר התענוג אם יזל הזרע על בשרה כנודע בטבע ואם יש הפסקת המוך ולא תהנה מזרע האיש אז הוי הזרע אשר היא מטילה לתוך המוך רק השחתת זרע וא"כ יהי' התשמיש במוך אסור מצדה לכן חידש ר"ת דמצד האשה ליכא איסור הגם דהוי השחתה הלא היא לא הוזהרה על השחתת זרע דלא מיפקד' על פ"ו והבן וסיימו עוד וז"ל ומשמשות במוך דקתני הכא היינו צריכות לשמש במוך עכ"ל הכוונה דליתן בכוונה מוך לפני תשמיש ודאי אסור גם בג' נשים דהא אפשר שיבעול אותם פעם אחת ותתן מוך אחר התשמיש וישאר שם תמיד וליכא איסור כלל מהכ"ת להתיר זרע לבטלה ליתן מוך לפני תשמיש ועוד הלא הלשון משמשות במוך משמע תמיד על כל ימי הנקה וקטנות וע"כ דקאי אם יש שם מוך אשר הונח אחר תשמיש אז מותר לבעול תמיד במוך וא"כ קשה הלא זאת מותר גם לכל הנשים לר"ת דאיש משמש כדרכו והיא אינה מצוות על השחתת זרע וא"כ מאי רבותא דג' נשים אלא ע"כ ג' צריכות לשמש במוך בשעת תשמיש ע"י שנותנת פעם אחד המוך אחר התשמיש ולשאר נשים רשות כנלענ"ד

היוצא מזה דלרש"י מותר ליתן המוך אפי' לפני תשמיש ודוקא בג' נשים אבל לר"ת אסור ליתן מוך לפני תשמיש אפי' בג' נשים אבל אם נתנה מוך אחר התשמיש לקנח את ביתה אז מותר לבעל לבעול אותה אפילו במוך אשר בקרבה וה"ה לשאר נשים מותר זאת ומיושב קושי' א' ב' ג' ד' ה' וק"ל

ובוא אוהב אמת ואראך כי נחני אלקי' בדרך אמת להבין אמרי תוס' בכתובות דף ל"ט וז"ל ג' נשים משמשות