מחנה חיים חלק א קפה

חטאו בביאה שלא כדרכה והוא פלא ובנדה למדו עוד עון זה מפסוק שוחטי ילדים דרשי' סוחטי שמנאפים ביד יעו"ש

ולפ"ז אני אומר בשלומא אם הוא דש בפנים וישבע מבשרה לחמם אברו להביא זרע ואח"כ הוא פורש ממנה ושופך זרעו על הארץ שממעט בהנאת תשמיש כנודע בטבע שאם יתן הזרע כאשר האצבע בה יתוסף הנאת תשמיש והוא עושה פעולה למענו הנאת תשמיש כדי שלא יתן זרע לאחיו הוא חבר לאיש משחית דהוא משחית זרעו מבלי שיהנה הנאת תשמיש וכן אם בועל שלא כדרך תמיד דמוציא זרעו שלא כדרך הנאת תשמיש אבל דוקא אם עושה כן תמיד אבל שלא בהרגל רק באקראי להרבות הנאת גופו מותר אפי' בהוצאת זרע עיי"ש בתוס' יבמות דף ל"ד וכן אם שוחט ילדים שמנאף ביד דאינו מוציא זרעו דרך הנאת תשמיש אבל לבעול כדרך כל הארץ הגם שלא תוכל האשה להתעבר מותר להבעל להוציא זרעו דאין זה לבטלה רק להנו' תענוג תשמיש ביותר וכל דדרך הנאתו לא נקרא השחתה והבן זה

אמנם כל זה דוקא בבעל שכל הנאת תשמיש של איש הוא בשפיכת זרעו באותו מקום אבל לעולם אינו נהנה משעה שהזרע יזל על שטח בשרה התחתון וא"כ המוך אשר מונח בעומק רחמה אינו ממעט הנאת תשמישו אבל אצל האשה אשר לא תנוח ולא תשקוט מרגשת אהבתה ואש התאוה לא תכבה עד שיזל הזרע בשטח התחתון של כל צואר הרחם כנודע בטבע ואם המוך מפסיק ויבא הזרע בתוך המוך נמצא הוי תשמיש שלה במיעוט הכאה כי זרעה יבוא במוך מבפנים וזרעו יבא במוך מבחוץ ולא יבואו יחד שתשיג היא הנאת תשמישה אז מצדה יהי' גם באופן זה דרך השחתה והבן זה מאוד

אך לא אמנע הטוב לברר עוד דין אחד אם אמנם שביארתי בסברא דליכא איסור לבעל לבעול אשה אשר יש לה מוך ברחם יען שאצלו המוך לא ממעט הנאת תשמיש וא"כ לא הוי הוצאת זרע לבטלה יען שיציאת הזרע מוסיף תענוג בביאה זה דוקא אם המוך בא בה בדרך היתר אז אין הבעל מחויב לפרוש ממכה או לצוות לה להוציא המוך אבל ליתן מוך לפני תשמיש בודאי אסור ואם הבעל בועל אותה הוא מוציא זרע לבטלה דהא בודאי אם התשמיש במוך יהי' מוסיף לו הנאת תענוג של תשמיש יהי' מותר אפי' לו ליתן שם מוך דכל להנאתו מותר ולא הוי השחת' אבל באמת אין המוך מוסיף לו הנאה או תענוג וא"כ הוי הנתינה שם רק לקבל הזרע ולהשחית אותו והוא אסור דאז הוי ג"כ חבר לאיש משחית דהא נעשה פעולה להשחית זרע והבן אבל אם בא המוך בקרבה למשל על תכלית אחר כגון אחר ששמשה פעם אחת היתה ניתנת שם מוך לקנח הזרע אשר תפלוט בעתיד עיי' פ"ח דמקואות אז אם נשאר בה המוך מותר לבעל לבעול אותה דהמוך עכ"פ אינו ממעט הנאת תשמישו וזה ברור בעזה"י

היוצא ממ"ש שלדעתי יש דיני דינים בענין משמשו' במוך ואבארם אחד לאחד בעזה"י

(א) אם יותן על שטח פנים של מנוה מוך כדי שיסובב אבר האיש או אם המקום כולו ממולא במוכין רק באמצע המוך יהי' חור לכניסת האבר אז אסור לבעל לבעול דהוה השחתת זרע

(ב) אבל אם המוך מונח בעומק הרחם והאבר נכנס בה ומגיע בשר בבשר יחד ונהנה הנאת תשמיש כדרך כל איש אז ליכא על הבעל איסור בביאתו דלכל להנאתו מותר

(ג) וכל זה אם לא ניתן המוך שם כדי להשחית הזרע רק לשם דבר אחר אבל אם הונח שם רק כדי להשחית אסור להבעל לבעול אותה דמוך לא מרבה התענוג

(ד) והא דמותר ליתן מוך בעומק רחמה הוא דוקא רק מצד האיש דאצלו אין המוך ממעט הנאת תענוג אבל מצדה המוך ממעט בתענוג והוי אצלה השחתת זרע ואם האשה מצווי' על השחתת זרע אז יהי' אסור לשמש במוך מצדה אבל אם ליכא אצלה השחתת זרע איסור אז בודאי מותר השימוש אם ניתן המוך על צד היתר כמובן והבן זה

והנה אם הפי' של ג' נשים משמשות במוך הוי שנותנה מוך רק בעומק רחמה ולא שממלאת כל אותו מקום מוך וגם לא שתתן מוך על שטח פני' מלמעלה א"כ אין כאן חקירה על האיש דהא אחר שתשמש פעם אחת תוכל להניח שם מוך ויהי' נשאר בה ומותר לבעל לבעול אותה רק כל החקירה אם היא אינה עושי' איסור דאם היא עושת איסור אפי' קטנה אסורה לשמש ואסור לבעל לבעול אותה הגם דקטן אוכל נבילות ואין מצווין להפרישו הא כאן הוי ספי לה בידים לכן נקטו חכז"ל ג' נשים משמשות במוך ליתן אות שעל הבעל בודאי ליכא איסו' השחתת זרע רק החקירה על האשה והבן

וטרם שאבוא לבאר שיטת ר"ת ור"י אבאר בעזה"י דעת רש"י בהבנת ג' נשים משמשות במוך וז"ל רש"י בנדה דף ג' ע"א בד"ה משמשות במוך ממלאה אשה אותו מקום מוכין לשאוב את הזרע שלא תתעבר ואינו נוטלתו משם אלא בעת הצורך ושמא מוך העמיד את הדם עכ"ל מבואר עין בעין שרש"י פי' שהיא ממלאה כל החלל של אותו מקום מוכין בעומקו ורוחבו עד החוץ מקום השפיות ועגביו' דאל"כ יש לחוש שלא תדחוק היטיב וכאשר ישפוך הבעל הזרע יוכל לכנוס בצדדי הרחם ותתעבר וחמירא סכנתא מאיסורא לכן צריכה למלאות כל אותו מקום מוך וכאשר ידפוק הבעל על הפתח באצבעו יבוא בתוך המוכין והבן וביבמות דף י"ב פי' רש"י וז"ל משמשות במוך מותרת לתת מוך במקום התשמיש כשהן משמשות כדי שלא תתעבר עכ"ל הכוונה שהיא מניחה על אותו מקום מלמעלה מוכין ואז כאשר ידפוק האצבע על הפתח יבא האבר בתוכה מסובב מכל צדדין במוכין ויכנוס הזרע בתוך המוכין המסבבין את האבר כי לולי כן יש לחוש לעיבור וק"ל נגלה שפי' רש"י בהבנת משמשת במוך באופן שלא יגע אצבעו בבשרה כלל והוי ממש שפיכת זרע על עצים ואבנים כמו שהארכתי למעלה ובאמת פלוגתא דר"מ ורבנן לא הוי באשה אלא ג"כ על האיש אם הוא אינו עושה איסור של הוצאת זרע לבטלה דר"מ מתיר מפני סכנת נפש וחכמים פליגי דשומר פתאים ד' דעל הרוב קטנה ומניקה ומעוברת לא יתעברו ולחוש למיעוט ולהתיר איסור חמור אמרי' אפי' במקום סכנה אזלי' בתר רובא ושומר פתאים ד' והבן

ובתוספתא א פ"ב דנדה כתב וז"ל ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות איזה קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת י"ב שנה וי"א פחות מכאן ויתר על כאן משמש כדרכו ואינו חושש מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תהרוג את בנה שהי' ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכמים אומרים משמש כדרכו משמר על ידיו שנאמר שומר פתאים ד' עכ"ל ראה בעיניך שהתוספתא מדמה שימוש במוך לדש מבפנים וזורה מבחוץ א"כ ע"כ איירי לשימוש במוך בשעת תשמיש והאבר יהי' מסובב ממוכין שנחשב שימוש במוך כמו זורה מבחוץ וגם נקנו התוספתא ב' פעמי' משמש כדרכו ולא נקט משמשת כדרכה משמע שיש לחקור על האיש אם הוא רשאי לשמש ואינו עושה איסור בבעילתו ובש"ס דילן כתיב משמשת כדרכה אולי יען דקטנה לאו בת עונשין נקט התוספתא האיסור עליו בלבד וש"ס דילן סובר יען דהוי איסור אשר הבעל ספי לה בידים יש ג"כ איסור