מחנה חיים חלק א קפד

(ה) מה שכתב וז"ל דהאי גברא כי אורחי' משמש מידי דהוה אקטנה ואיילונית דלא איתסרו בתשמיש דלאו בני בנים נינהו עכ"ל הוא מחוסר הבנה לו יהי' אפי' אם התשמיש עם הקטנה ואיילונית יהי' אסור הוה הטעם יען דאי אפשר שלא יה' השחתת זרע דהא הוא בטוח דהנך נשים לא מתעברות אבל כאן הלא בשעת ביאה הי' הבעיל' ראוי' להזריע רק אח"כ היא גורמת השחתת זרע אבל עכ"פ בשעת ביאה ליכא בודאי השחתה ואיך נאסר אנן ביאה הנ"ל הכי בשביל דהיא תעשה אח"כ השחתה בהיתר נאסר אנן לבעל בעילה של היתר אפי' לשיטת הרז"ה בשבת שאוסר למילה יען דידענו שצריך אח"כ להחם חמין שאני התם דצריך אח"כ לעשו' חילול שבת אבל כאן לאסור היתר בעבור היתר זאת לא שמענו מעולם וא"כ למה צריך ראי' מן קטנה ואיילונית והוא פלא גדול

(ו) כאן אוסר ר"ת לשמש במוך דהוי כמטיל זרעו על עצים ואבנים רק לאחר התשמיש מדמה לדין דמותר לבעול קטנה ואיילונית ובכתובות דף ל"ט לאחר שהביא תוס' פי' רש"י מותרת דוקא בג' נשים והקשה ר"ת הלא מותר לשמש עם קטנה ואיילונית ולא הוה השחתת זרע כיון דהוי דרך תשמיש יעו"ש והוא פלא איך נתהפכו דבריו מקצה אל קצה כאן ביבמו' הביא תוס' דשימוש במוך הוה כמטיל זרעו על עצים ואבנים וע"כ דלא דמי לקטנה ואיילונית רק לשמש במוך אחר תשמיש ואיך הביא תוס' בכתובו' להיפך

(ז) עוד יש להפליא שם בכתובות הביא תוס' קושי' ר"ת הא שימוש במוך דומה לבעילת קטנה והביא מיד ומפרש ר"ת משמשות במוך לאחר התשמיש עכ"ל והוא פלא כיון דשימוש במוך דומה לבעילת קטנה וא"כ צריך לפרש משמשות במוך בשעת תשמיש וה"ה בשאר נשים מותר שימוש במוך אפי' בשעת תשמיש רק בשאר נשים רשות ובג' נשים צריכות לשמש בשעת תשמיש במוך וא"כ מנ"ל לר"ת לפרש משמשות במוך לאחר התשמיש וצע"ג

(ח) כאן ביבמות לא כתב התוס' רק זאת משמשות במוך צריכו' לשמש במוך ולא סיימו ועצה טובה קמ"ל ובכתובות סיים התוס' צריכות לשמש ועצה טובה קמ"ל וצע"ג והלשון בעצמו הוי סתירה צריכות משמע חיוב ועצה טובה הוי רשות וצ"ע

(ט) שם בכתובו' הביא תוס' בשם ר"י ליישב פי' הקונטרס וז"ל דבנדה משמע שהמוך מונח במעי' כל שעה והוי כמטיל זרע על עצים ואבנים עכ"ל והוא פלא גדול הכי משום דמוך מונח שם תמיד הוי כמטיל זרע על עצים ואבני' הלא יען דעכ"פ המוך אצלה בשעת תשמיש הוי כמטיל זרע על עצים אפי' אם המוך לא יהי' מונח בה תמיד וצע"ג

(י) עוד פלא בעיני שם בכתובות הביא תוס' בשם ר"י וז"ל ועוד אפי' היתה נותנת מוך אחר התשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצוות על פ"ו אסורה בהשחתת זרע עכ"ל והוא פלא גדול איך עלה בדעת הר"י לאסור קנוח אחר תשמיש במוך הלא משנה מפורשת בפ"ח דמקואות הובא ביו"ד סי' קצ"ו סעיף י"א להלכה שמותר לאשה לכבד את ביתה לאחר התשמיש במוך ע"ש וצע"ג

(יא) עוד נפלא בעיני על לשון הר"י שהביא התוס' וז"ל ועוד הוסיף הר"י דאפי' אם היתה נותנת המוך אחר תשמיש אסורה עכ"ל משמע שגוף נתינת המוך באותו מקום לא הוי איסור רק אחר הנתינה אסורה לעשות דבר ובאמת לדעת הר"י אסורה ליתן מוך אחר תשמיש יען דמוך שואב הזרע וכך הי' לו לכתוב ועוד אומר הר"י אפי' ליתן מוך אחר תשמיש אסורה דאעפ"י שאינה מצוות על פ"ו אבל עכ"פ אסורה להשחית זרע והוא פלא וצע"ג

הן אחד עשר כוכבי' אשר הביאו לי אור לפרש הבנה אחרת בדברי הר"ת והר"י בעזה"י וזה החלי

ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה דקדקתי בלשון הגמ' ג' נשים משמשו' במוך משמע דר"מ ורבנן פליגי אי מותר להם לנשים לשמש במוך אבל מן הגברא אם מותר לבעל לבעול במוך לא דברו כלל דא"כ הי' להם לומר מותר לשמש במוך עם ג' נשים אלא משמע דעל הבעל ליכא חקירה דמצדן של אנשים בודאי ליכא איסור רק החקירה מצד הנשים אם מותר להם לשמש במוך והוא פלא למה יהי' מצד הבעל היתר גמור ומצד האשה איסור וצע"ג

אמנם הכל נכון בעזרת החונן דעת דהנה יש שני פנים בהבנת שימוש במוך (א) אם האשה תמלא כל חלל צואר הרחם עד השפיו' ועגבות במוך ואז כאשר ידפוק הבעל באצבעו על הפתח ויעשה כמין גומא או נקב באמצע המוך ולא יגע גוף האבר בצדדי יריכה כי האבר יסובב מן המוך אשר מונח בפנים או שהיא מניחה על אותו מקום מלמעלה מוך רחב ואז כאשר ידחוק הבעל בכח גבורת איש יסובב האבר מן המוך ויבא האבר בקרבה אבל עכ"פ לא יגע אברו בבשרה כי כפי אשר יבא בעומק חורה כן יסובב אצבעו מן המוך (ב) אם האשה תדחוק בידה מוך בצואר הרחם עמוק עמוק עד שיגיע המוך עד פי האם ומונח מלמעל' במקום שפוסק השמש לדוש או גם במקום שהשמש דש אבל שאר צואר הרחם עד החוץ שהוא מקום נשיקת העטרה שם לא תתן מוך ואז האבר אינו מסובב במוך וגם מקום חלל שלה לא רצוף ממוך והבעל מכניס אצבעו בתוך בין בתרי בשר וגם היא מסבבת גבר כח איש וגבורתו כדרך כל הארץ שאהבה דוחקת את הבשר כמובן

ואומר אני סברא אחת אם האשה תתן מוך על שטח פניה של מטה וכאשר ידחוק הבעל על פיה ויבוא בה כמו מכחול בשפופרת יהי' אצבעו מסובב ממסך המוך שלא יגע האבר בבשרה בצדי ירכי' אז הבעל מחויב על עון השחתת זרע לבטלה דדרך שימוש הוא ודבק באשתו והיו לבשר אחד שבשרו יגע בבשרה והגופי' נהנים זה מזה והמהלך נפש שהוא הזרע מוסיף הנאת הגופי' אשר היו לאחד אבל במסך מוך מבדיל בין בשר לבשר אין זה דרך גבר בעלמה והוא שופך זרעו במוך ולא על בשרה כלל והוי זורע על עצים ואבנים דמה לי אם המוך מונח על הארץ ואיש יהי' שופך עליו זרעו או שהמוך מונח בתוך האשה והוא שופך זרעו במוך ואין התשמיש מותר רק אם האיש מחמם בשרו בבשר האשה ושופך זרעו על בשרה בפנים אמנם אם תדחוק מוך בעומק רחמה סמוך לפי האם אבל כל צואר הרחם נשאר בלא מוך והבעל בא עליה כדרך כל הארץ שאהבה דוחקת את הבשר והוא יעבור בתווך בין בתרי בשרה וגם היא תסבב אותו ונהני' זה מזה יחד והוא מוציא זרעו בהנאה מרובה ברשפי אש תאות בשר רק כאשר בא זרעו סמוך להאם שם יש מסך מבדיל שלא יקלוט האם את הזרע אין זה כמו שופך זרעו על עצים ואבנים דשם לא יצא זרעו מחימום תשמיש דרך כל הארץ אבל כאן הכי נתמעט הנאתו יען שיש בעומק רחמה כדור מוך ואז כיון שמוציא זרעו בהנאת תשמיש ליכא איסור כלל עליו והוא היתר גמור והבן

ואוסיף מיא ואוסיף קמחא ליתן טעם לשבח לדין חדש הנ"ל דהנה בנדה ילפי' איסור מיתה על עון מוציא זרע לבטלה מדכתיב באונן וימת גם אותו יען כי שחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ע"ש בדף י"ד וכן בער ויעש הרע בעיני ד' כתיב דמת ג"כ באותו עון של אונן עיי' יבמות דף ל"ד ובב"ר פ' פ"ה דרשו על ער וז"ל חורש בגנות ומשפך לאשפה עכ"ל ועל אונן דרשו וז"ל דש מבפנים וזור' מבחוץ עכ"ל וכן כתב רש"י בתורה באונן שהי' חטאו שהי' דש מבפנים וזורה מבחוץ יעו"ש ובד"ה קאפיטל ב' פסוק ג' ויהי ער רע בעיני ד' פי' רש"י חורש בגנות בעל שלא כדרך יעו"ש אבל ביבמות דף ל"ד אמרו רבותינו ששניהם