מחנה חיים חלק א קפב

עיין רא"ש פ' מפלת שם בשם ר"ש מקוצי דפי' דפליגי ר"א ורבנן בטעמא דקרא דר"א סובר דממעטי' שפופרת מטעם הפסקה וכן חתיכה היכא דאין הדם נוגע בבשרה אבל פלי פלוי קרינן שפיר בבשרה ורבנן סברי טעמא דשפופרת משום דאין דרכה של אשה לראות דם כך עכ"ל ולכאורה א"כ לר"א אי פלי פלוי יהי' טמא הגם שאין דרכה לראות כך דהא אין לנו רק דרש בבשרה דמיני' דרשי' ולא בשפופרת ועכשיו אנו חוקרי' טעמא דממעט התורה שפופרת ולר"א דהוי הטעם משום חציצה א"כ בפלי טמא הגם שאין דרכה בכך דהא לולי דיש בשפופרת הפסקה לא הי' התורה ממעט לר"א רק מטעם הפסקה וא"כ בפלי דליכא הפסקה יהי' טמא וא"כ למה אומרו בגמ' דר"א סובר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והוסיף הר"ש וז"ל וכיון שראתה כדרך שנשי' רגילין לראות טומאה עכ"ל וקשה לו יהי' דאין דרך נשים יהי' טמא דעכ"פ אין כאן הפסקה וצע"ג עוד פלא בעיני הלא ר"א נקט בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ולא הזכיר בבשרה על שפופרת והר"ש נקט בהיפך דדרש בבשרה קאי על שפופרת רק דפליג ר"א עם רבנן בטעמא דשפופרת למה לו לר"ש זאת הלא הי' יכול לומר כ"ע דרשו בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה רק פליגי בטעמא דקרא דר"א סובר מטעם הפסק' ורבנן סברי טעמא דקרא משום דאין דרכה לראות והנ"מ חתיכה בפלוי וצע"ג

עוד פלא בעיני מנ"ל לרבנן לפרש טעמא דקרא משום דאין דרכה לראות דם בשפופרת דילמא הוי הטעם משום הפסקה אבל בפלוי טמא מנ"ל לדרוש טעמא דקרא אפי' בפלוי להקל מי הגיד להם שטעמם אמת דילמא טעם דר"א אמת וצע"ג

ועוד קשה לי הכי כתיב בתור' ולא בשפופרת הלא בבשר' כתיב ושם בדרך העולם יש תרתי לטיבותא שזב הדם בלא מחיצה וגם בדרך שנשים רואות וא"כ מנ"ל לר"א לומר הטעם משום מחיצה הלא דוקא אם יזוב בבשר' שאין כאן מחיצה וגם דרכה לראות אז טמא אבל אם אין דרכה לראות הגם שאין כאן מחיצה כשר וצע"ג אך באמת לק"מ דהא הכא סבר ר"א דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ובפלי פלוי אין כאן מחיצה ויש תרתי לטיבותא להיות טמא אך א"כ הי' לרא"ש לומר טעמא דר"א דמטמא בפלי פלוי דתורה כתב בבשרה וממעטים שפופרת מב' טעמים אחד משום שאין דרכה לראות כך ושנית מטעם הפסקה אבל בחתיכה פלוי הוי דרכה בכך וגם זב בבשרה בלא מחיצה ולכן טמא ולמה צריך לומר שטעם שפופרת מטעם הפסקה וצע"ג

ועוד קשה לי איך אמרו למעט שפופרת שם יש ב' טעמי' לטהר יש מחיצה וגם אין דרכה לראות הלא אפילו בחתיכה דשיעא דדרכה לראות רק יש מחיצה ג"כ ממועט דתורה אמרה זובה בבשרה כדרך סתם זיבה או אם נימא חתיכה אין דרכה לראות אז כשר אפי' בפלוי שליכא מחיצה ולמה נקטו שפופרת דאין בו שום מעלה דהלא יש מחיצה וגם אין דרכה לראות וצע"ג

ועוד קשה לי כיון דרבנן סברו אין דרכה לראות בחתיכה א"כ לא יהי' טעמא דשפופרת משום הפסקה אעפ"כ טהור דר"א לא מטמא בפלוי רק יען שסובר דרכה של אשה לראו' דם בחתיכה אבל אם אין דרכה שגם שליכא הפסקה טהור דאל"כ למה נקט ר"א דרכה של אשה לראות דם וצע"ג

ועיין לאדמ"ו הגאון בחתם סופר יו"ד סי' קמ"ה בד"ה הנה וכתבתי על הגליון וז"ל אני התלמיד לא אבין הבנתו בדברי ר"ש דנ"ל דר"ש סובר דעיקר הדרש בבשרה ולא בשפופרת רק פליגי רבנן ור"א בטעמא דמיעט התורה שפופרת וממילא ילפי' חתיכה לר"א דוקא בשיעא ולרבנן אפי' בפלוי והא פשיטא דאין דרך ראי' בשפופרת ובמה שכתב אדמ"ו כאן ולקמן בד"ה אלא נראה דהוא הבין דר"ש דבבשרה ממעט חתיכה ונהפוך הוא דדרש בבשרה קאי רק על שפופרת

סימן נ"ג שאלה אשה אחת אשר נחלה במעיה עד שכל הרופאים אומרים שאם תתעבר עוד תמות לכן אין אפשרות להעמיד שלום בית רק בזאת אם מותר לה לשמש במוך כי כבר יש להם חמשה בנים וקיימו פ"ו ואם לא תוכל לשמש במוך לא נשאר מקום כי אם לגרשה ומה יעשה לאלה הצאן המה הבנים הקטנים לכן נפשו בשאלתו לדעת דין תורה אם לא ימצא לו עון בדבר הזה לשמש במוך

תשובה הנה לכאורה אין רפואה למכתה כמבואר בתוס' יבמות דף י"ב ליתן מוך בשעת תשמיש הוה כמטיל זרע על עצים ואבנים רק ליתן אחר התשמיש מוך מותר לר"ת אליבא דר"מ ולרבנן אסור אפי' בג' נשים ור"מ ורבנן הלכתא כרבנן ולכן אסור ליתן מוך בין בשעת תשמיש בין לאחר התשמיש וכן ביאר הגאון בית מאיר בסי' כ"ג בא"ע ואדמ"ו הגאון בחת"ס סי' קע"ב ואדמו"ר הגאון באמרי אש סי' ס"ח טרחו להתיר ליתן מוך אחר התשמיש ברצון הבעל דוקא וא"כ בשעת תשמיש ליכא מאן דמתיר וא"כ מן השמים ירחמו עלי'

אמנם גדול השלום שבין איש לאשתו אמרתי אני בלבי קטן וגדול שם הוא לירד בעומק יהושפט למצוא מזור ותרופה לאשה הנ"ל ואת יגיע כפי ראה אלקי' ויוכח אמש כי האיר עיני בתורתו ומצאתי היתר לשמש במוך והגם שידעתי כי אני כרמש לפני הפיל בכל זאת אשיחה וירוח לי וזה החלי בעזה"י

בפרק כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחות ובאנשים תקצץ בגמ' מאי שנא נשים ומאי שנא אנשים נשים לאו בנות הרגשה נינהו משובחו' אנשים דבני הרגשה נינהו תקצוץ והרשב"א בחידושיו הביא דעת ר"ת דלאו בנות איסור הרגשה נינהו והרמב"ן הקשה עליו וז"ל אע"ג דאינם מצווי' על פ"ו אסורות הן בהשחתת הזרע והכל לקו בדור המבול ואעפ"י שאין בהם דין סירוס ומותרות הן להשחית כלי זרע אבל אינן מותרות להשחית הזרע עכ"ל והמ"ל בהל' מלכים פ"ז הלכה ז' פי' דבריו דהלא גם הנשי' נענשו בדור המבול הגם שלא נצטוו על פ"ו וא"כ דהשחתת זרע לא תלי' במצו' פ"ו הגם דמותרים להשחית כלי זרע אבל להשחית הזרע אסורי' יעו"ש והוא קושי' גדולה על שאר הראשונים וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דיש השחתת זרע בשני פנים (א) אם האיש מחמם בשרו עד שמוציא זרע ביד או שדש בפנים בעמק התאוה ומוציא אצבעו לחוץ ושופך זרעו או שבועל שלא כדרך כל הארץ בעמק עכור אין ראוי' לזרוע זרע על פני הארץ וכן באשה המסלסלת עד שיצא זרעה או אם תהי' בת הרגשה ותבדוק ביד ויבוא זרעה או אם תתן מוך מבפנים שגם אם יזורר הבעל עלי' ויצא זרעו וגם זרעה יבוא זרעה במוך מבפנים וזרע הבעל יבוא במוך מצד חוץ זה אופן אחד משחית זרע (ב) אם אדם יבעל אשה ויתערב כחו בכחה ונתאחדו זרעם ונקשרו בקשר הטבע להיות ולד מוצר ונפעל כבר כל הפעולה מבני אדם ליצירת ולד ולא חסר רק הגמר ע"י הקב"ה אשר פקודתו ישמור אותו הכח להיות אדם בצלם אלקי' כאשר אמרו חכז"ל על פסוק [כי אבי ואמי עזבוני וד' יאספני] אז אם האשה מקנחת במוך את הזרע אשר כבר הוכן בטבע להיות נוצר ממנו אדם או אם תרחוץ במים לשחת אותו הזרע או שתקפוץ עד שיפול ממנה הזרע או תתהפך להשחית אותו זרע אשר הוא הכח והכנה לבריאת אדם הוא ג"כ נקרא השחתת זרע כמובן

ומי הוא זה ואיזה הוא אשר לא מלאו לבו להבדיל ביניהם