מחנה חיים חלק א קפא

אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה רק בחתיכה כעין שפופרת פליגי אי טמאה או טהורה ובפלי פלוי גם רבנן מודי' דטמאה והוא מחוסר הבנה וצע"ג

(ב) מה שכתבו בחתיכה העשוי' כמין שפופרת והוי חציצה בין דם לבשר הוא מחוסר הבנה דהי' לתוס' לומר והוי ד"נ כמו שכתבו אח"כ וז"ל ורבנן סברו אע"ג דד"נ הוא אין דרכה לראות בענין זה עכ"ל כך היו צריכי' לחדש מתחילה אליבא דת"ק דהוי דם נדות מזה משמע יען דחתיכה עשוי' כמין שפופרת נודע ממילא שהוא ד"נ וצע"ג

(ג) פלא בעיני השינוי לשון דאליבא דת"ק כתבו וז"ל דת"ק מטמא דדרכה לצאת בענין זה עכ"ל ואח"כ אליבא דרבנן כתבו וז"ל אע"ג דד"נ הוא אין דרכה לראות בענין זה עכ"ל הלא דבר הוא למה שינו את טעמם ולא נקטו אליבא דרבנן ג"כ אין דרכה לצאת בענין זה

(ד) פלא בעיני קוצר לשונם שסיימו וז"ל אבל בפלי פלוי גם רבנן מטמאין עכ"ל הי' להם להאריך אבל בחתיכה שפלי פלוי דלשון אבל בפלי פלוי משמע שקאי דוקא על חתיכה כמין שפופרת דוקא וצע"ג

(ה) הקשה במהר"ם לובלין איך משמע מת"ק דמטמא בחתיכה עשוי' כמין שפופרת הלא הלשון שר"א אמר לא בשפיר ולא בחתיכה משמע טפי דמטהר וצע"ג ומה שתי' יען שרבנן מטהרי כמין שפופרת יען דאין זה ד"נ שטימא הכתוב ע"כ ששמעו מת"ק שמטמא הוא דוחק גדול אשר דאבה נפשנו למשמע אוזן דהלא הקו' היא מנ"ל לפרש כך אליבא דרבנן וגם אליבא דר"א וצע"ג

אמנם נראה לבאר בעזה"י דתוס' חדשו דאליבא דאביי דאומר בשפופרת כ"ע לא פליגי ה"ה בחתיכה כ"ע ל"פ דטהור אבל דוקא בחתיכה סתומה אשר הדם מינה קרבי אשר אין זה ד"כ או אפי' הוי ד"נ עכ"פ אין הדרך שיצא הדם גנוז בחתיכה והוי אין דרכה לראות וממועט מבשרה כמו שפופרת אבל פליגי בחתיכה אשר סתומה מצדדי' ובגובה ובמטה פתוחה אשר זה בטח שהדם בא מן המקור לתוך הפה של החתיכה אשר יש לה חלל שהחתיכה נעשה כמין שפופרת להכניס בפה דם מן המקור ולהוציא ע"י פה שלמטה הדם אז הוי בודאי ד"נ כי איך יהי' דם חתיכה אם אין לחתיכה מקום לעכב הדם רק שנתהוה במקור חתיכת בשר חלול כמו שפופרת והוא נמצא דרך המקור ונתעכב בבשרה והדם של מקור זב דרך שם וממילא פועל החתיכה הנ"ל מחיצה בין ד"נ שבא מן המקור שלא יוכל ליגע ברחם ות"ק מטמא שסובר כיון שעכ"פ הדם אינו סגור בחתיכה רק זב דרך החתיכה זה הוי דרכה לצאת בענין זה הגם שמודה ת"ק שלרוב אין המקור נפתח לראית דם רק ע"י שהדם נוזל ופותח המקור ואז עם נזילת הדם הולך החתיכה כעין קנה חלול ומשעה שנתעכב הבשר כעין שפופרת זב הדם דרך שם אבל שתחילת ראי' יהי' מן חתיכת בשר כעין שפופרת בלא שנפתח המקור ע"י דם זה אין דרכה שתחילת ראי' יהי' על אופן זה כיון שעכ"פ דרכה לצאת בענין זה משעה שמעוכב החתיכה כעין שפופרת יזל הדם דרך שם אז כבר מטמא דבבשרה ממעט רק אם הדם מונח בתוך החתיכה ורבנן סברו אע"ג דד"נ הוא שבודאי בא הדם מן המקור וגם דרכה לצאת בענין זה עכ"פ אין דרכה לראות שיתחיל ראי' של ד"נ ע"י שילך מתחילה כמין שפופרת חתיכת בשר ואין זה ד"נ דקאמרו רבנן הוי הפי' אין זה ד"נ שטימא הכתוב וסיימו אבל בפלי פלוי הכוונה עשוי' כמין שפופרת וגם פלי פלוי שיש לחתיכה כמין שפופר' עוד בקעי' אשר שם הדם נוגע ברחם בודאי טמא כיון דד"נ וגם נוגע בבשרה וזה הפי' בגמ' בשפופרת כ"ע לא פליגי דאין דרכה לראות ד"נ בשפופרת כי פליגי בחתיכה אם ראתה ד"נ ע"י חתיכה חלול מ"ס דרכה של אשה לראות דה בחתיכה שהדם הולך בחלול חתיכה בשר ומ"ס אין דרכה לראות דם בחתיכה שראית וסת מתחילה לא הוי ע"י חתי' חלולה ומיושבי' קו' א' ב' ג' וד' והבן ולפ"ז לא פליגי ר"א ורבנן במפלת חתיכה שמלאה וגם פלי פלוי אי טהורה או טמאה דלפי' התוס' גם ר"א מודה שחתיכה אשר לה בית קיבול דם אפי' פלי פלוי טהורה דתורה ממעט בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה אפי' פלי פלוי דאין דרכה לצאת בענין זה ופי' הברייתא המפלת חתיכה אעפ"י שמלאה דם דוקא אם יש עמה דם היינו על פני חתיכה ולא בתוכה דבתוכה אפי' פלי פלוי טהורה שרא"א בבשרה ולא בשפיר ולא בחתי' כל דם המונח בתוך חתיכה והולך בתוך החתיכה טהורה אבל דוקא דם המונח בשפיר או בחתיכה אבל זב על ידי חתיכה עשוי כמין שפופרת שאז אין הדם מונח בחתיכה טמאה דחתיכה דומי' דשפיר ע"ז פליגי רבנן דגם זב ע"י חתיכה טהורה ומיושב קו' מהר"ם לובלין

וז"ל מהרש"א בד"ה הא ד"נ וז"ל וי"ל דפליגי בחתיכה העשוי' וכו' עכ"ל לכאורה לפי' זה דלא פליגי חכמי' אדרשה דבבשרה דקאמר ר"א בהדי' ולא חש המתרץ להא דנראה לו למקשן דחכמים פליגי אמאי דקאמר ר"א בהדי' אבל קשה א"כ אמאי לא שבק המתרץ סברת המקשה דפליגי בפלי פלוי ולא פליגי חכמי' אדרשה בבשרה כדסבר המקשה דהשתא בשפופרת לא פליגי חכמים עכ"ל ולכאורה ראשית דבריו מחוסרי הבנה שכ' וז"ל ולכאורה לפי' זה דלא פליגי חכמים אדרשה דבבשרה דקאמר ר"א בהדי' עכ"ל וצריך להבין מה כוונתו אי כוונתו יען דבשפופרת טהורה ע"כ דסברו הדרש של בבשרה א"כ בקיצור הי' לו להקשות לכאורה קשה כפי המתרץ דממעט שפופרת וע"כ דדרשו דרש של בבשרה וא"כ למה לא שבק המתרץ דפליגי בפלי פלוי ומהרש"א כ' מתחילה דלפירוש זה מוכח דלא פליגי חכמים אדרשא דר"א ולא חש ע"ז מה דסבר המקשה דחכמים פליגי אדרשא דר"א בהדי' ואח"כ הקשה למה לא שבק המתרץ סברת המקשה דפליגי בפלי פלוי ומסיים הקו' דחכמים לא פליגי על דרשא דבבשרה דהשתא בשפופרת לא פליגי וצע"ג

ולפמ"ש נכון בעזה"י דלפי פי' התוס' א"כ בחתיכה אשר דומה לשפיר שהדם מונח אגור בה אז אפי' בפלי פלוי כ"ע מטהרי דכ"ע סברו בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ולא פליגי אלא בחתיכה כמין שפופרת ומזה הוכיח המהרש"א דלפי' התוס' ע"כ חכמים לא פליגי אדרשה דבבשרה דאמר ר"א בהדי' וא"כ קשה למה לא נשאר המתרץ בסברת המקשה דפליגי בפלי פלוי ורבנן לא פליגי אדרשה דבבשרה דהא בשפופרת לא פליגי חכמים ותוס' הוכיח לעיל דלולי דפליגי בשפופרת ע"כ לא פליגי אמאי דאמר ר"א בהדי' והשתא נאמר דבשפופרת לא פליגי וע"כ דדרשא בבשרה כר"א ופליגי בפלי פלוי כסברת המקשה ודו"ק וע"ז תירץ המהרש"א דלפי פי' של תוס' פליגי חכמים אדרשה דר"א דר"א לא ממעט מבשרה חתיכה כעין שפופרת וחכמים מעטו גם זה מדרשא דבבשרה יע"ש

היוצא מזה דלשיטת תוס' פליגי חכמים ור"א רק בחתיכה כעין שפופרת אשר אין בה דם רק הדם הולך דרך שם ואז בחתיכה כעין שפופרת ופלי פלוי מודי' חכמים דטמאה דאז הוי דרכה לצאת וגם דרכה לראות דהוא דם נדות וגם נוגע בבשרה (דתוס' מפרשי' פלי פלוי שיש בחתיכה בקעים כמו קרעים בעובי הצדדי' מעבר לעבר ולא כמו שפרשתי למעלה לשיטת רש"י דפלי פלוי היינו בחתיכה עבה יש בקעים מבחוץ ושם מונח הדם) אבל באשה שנעקר מקורה כנידן דר"ש שהובא בב"י גם התוס' מודי' דאין דרכה לראות בזה הענין ועיי' במהרש"א שכ' ועיי' בר"ש שלפי פירושו מתישב יותר דפליגי רבנן אמאי דאמר ר"א בהדי' שנגלה שהבין גם כן דתוספ' ור"ש בחדא שיטה קיימו והבן זה: