מחנה חיים חלק א קפ

מורה שאין זה ד"נ ותורה לא טימאה רק בדם המקור שהוא, ממעיינות שלה עיי' ס"ט בסי' קפ"ח תשובה שנית בד"ה ותו כתב יעו"ש ודו"ק

והנה כאשר בס"ד דגמ' דלימא כתנאי רצה הגמ' לומר דבבשרה למעט חתיכה הוי גזה"כ הגם דבכל מקום מב"מ אינו חוצץ כאן גילתה התורה דבמ"ב חוצץ וה"ה שפופרת ממועט מטעם חציצה אבל כאן מתרץ הגמרא דשפופרת ממועט מטעם דאין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת וחזר הגמ' מזה דשפיר וחתיכה יהי' גזה"כ מטעם חציצה דאז אפי' אם הדם נראה בבקעי' כיון דשיעא חתיכה היינו שצדדי הבקעים דבוקי' למעלה הוי ג"כ חציצה נהפוך הוא דכל פלי פלוי טמא כיון שדם נראה בבקעי' הגם שלא נוגע ברחם הוי כאלו הדם נוגע ברחם שדרכה של אשה לראות דם כדה בחתיכה הכוונה שמאסף הדם מחדר בתוך החתיכה והוי דם נדה ומב"מ אינו חוצץ ובשרה ממעט דוקא דם תוך חתיכה וסתום מכל צד דאז לא הוי הרגשת הדם רק הרגשת החתיכה דבשלומא אם הדם נראה בבקעים הוי הרגשת הדם נמי אבל בדם סגור בתוך חתיכה ממעטי' מבשרה שאין כאן כלל הרגשת הדם או שאין דרך הרואה בכך שיכנוס דם בתוך חתיכה ויסגור בשר בעדו והבן וזה שסיים רש"י דהא בבשרה קרינן בי' דכיון דממעטי' שפופרת מטעם אין דרך לראות בשפופרת ולא מטעם חציצה א"כ אי לאו גזה"כ הדרי' לסברא דמב"מ אינו חוצץ והוי בבשרה והבן

בא"ד ברש"י וז"ל ורבנן בתראי סברי אפי' פלי פלוי טהורה דאין זה דם נדה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה עכ"ל וראיתי ברא"ש שהקשה על רש"י א"כ הי' לאביי לומר כדמעיקרא אין זה ד"כ כאשר אמר מתחילה עוד הקשה א"כ לימא רק בשפופרת כ"ע ל"פ כי פליגי בחתיכה דהא אביי לא מחדש בדבריו אלא דיש לחלק בין חתיכה לשפופרת

ונ"ל ליישב בעזה"י דהנה יל"ד בלשון הגמ' ואתו רבנן למימ' אע"ג דפלי פלוי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא ד"נ ודאי טמא ואפילו בשפופרת עכ"ל הגמ' ולכאורה יש כאן שפת יתר בתיבת ודאי הי' די אם אמר אין זה ד"נ אלא דם חתיכה הא ד"נ טמא מה הוא תיבת ודאי וצע"ג עוד יל"ד בלשון כך הי' לגמ' לומר הא דם כדה ודאי כגון שפופרת טמא דהא לא משכחת לה ד"כ ודאי שיהי' טמא אלא שפופרת דכל חתיכה הוא דם חתיכה ומלשון הגמרא משמע הא דם נדה טמא היינו שמשכחת לה בחתיכה שיהי' דם נדה וטמא ואחר כך הוסיף ואפילו בשפופרת נמי הכוונה שגם בשפופרת טמא כמו בחתיכה אם הוא ודאי ד"נ וצע"ג

אמנם הכל נכון בעזה"י דיש לחדש דבר דדוקא בחתיכה מליאה דם אז אעפ"י שיש גם בקעים ומלאים דם על פני' היינו פלי פלוי שהוא הפי' של הברייתא אם יש עמה דם הוא דפליגי רבנן על ת"ק דת"ק מחדש אף עפ"י שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה שהכוונה הגם שנגלה שדרכה של חתיכה הנ"ל לגדל דם דהא מלאה דם בקרבה אעפ"כ אם יש גם בבקעי' דם טמאה דאמרי' דדם שבבקעי' הוא דם כדה או שת"ק סבר דכל מה שנתגדל בחדר הוא ד"נ רק בתוך חתיכה התורה ממעט מטעם חציצה אבל שאר דם הכל טמא ונחשב לד"נ ע"ז פליגי רבנן כיון דחתיכה מלאה דם אז אין זה ודאי ד"נ אלא תולין להקל שהוא דם חתיכה דכיון שדרכה של החתיכה לגדל דם אנו תולין גם דם הבקעי' שהוא דם חתיכה וסוברי' דתורה לא מטמא אלא דם שנתרבה בחדר ולא דם שנתגדל בחתיכה ולא סברו דרש של בשרם כלל וזה רמזו בלשונם הזהב ואתו רבנן למימר אע"ג דפלי פלוי אין זה ד"כ אלא דם חתיכה שאנו תולין שגם דם הבקעי' הוי דם חתיכה דהא אשה בחזקת טהרה עומדת ואל תטמאנה מספק דלולי זאת מהכ"ת יוכלו רבנן לומר אין זה ד"נ אלא ד"חת דהא השתא לא ידעינן שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כאשר אבאר אי"ה פשט דברי הגמ' ומדייק הגמ' הא ד"נ ודאי טמא הכוונה כגון חתיכה שאינה מלאה דם רק יש על שטח פני' בקעים ובתוכם דם שאז הוא ד"נ ודאי דחדר מלא דם ואין דרכה של חתיכה לגדל דם בבקעי' וע"כ הוא ד"נ מודו רבנן שהוא טמא אפי' אם אין הדם נוגע ברחם רק מונח בבקעי' שזה פי' שיעא אעפ"כ טמא דגזה"כ לא סברו וא"כ אפי' שפופרת נמי ממילא ידעי' דבשפופרת טמא ודוק ומשני אביי דכ"ע שפופרת טהור כי פליגי בחתיכ' מ"ס דרכה של אשה לראו' דם בחתיכה ומ"ס אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכוונה כי ד"נ אשר נשים רואות מן החדר לעתים ידועי' הוא נקרא דרך (כמו דרך נשים לי) וגם אורח כמו (חדל להיות לשרה ארח כנשים) ופליגי בזה מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה שגם דם ווסת רגילה לראות בחתיכה ומ"ס אין דרכה של אשה לראות דבח"ת שדם הווסת אין רגילה לראו' בחתיכה כי הדם הנמצא בחתיכה הוא אינו דם ממעין שלה רק דם הבא מן בשר החתיכה ומה שאמרו חכמים אין זה דם נדה אלא ד"חת לא הוי יען שחתיכה מלאה דם וראינו שהחתיכה מגדלת דם אלא בלא"ה אין זה ד"נ דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואפי' אם אין בחתיכה דם רק בבקעי' ג"כ טהורה שאין זה ד"נ אלא דח"ת וזה שסיים רש"י ח"ל אפי' פלי פלוי טהורה דאין זה ד"כ דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה עכ"ל ראה בעיניך שרש"י לא נקט אין זה ד"נ אלא דם חתיכה רק כ' דאין זה ד"נ דאין דרכה של אשה לראות הכוונה יען דראינו דם בבקעי' ידענו שאין זה ד"נ אלא רק דם חתיכה ודו"ק

ולפ"ז אין לדייק מאין זה ד"נ אלא דח"ת הא ד"נ ודאי טמא דנהפוך הוא דלא משכחת לה בחתיכה ד"נ והוא בודאי דם חתיכה אבל אי הי' דרכה לראות דם נדה בחתיכה הי' מודי' לת"ק דמלאה טהור מכח בשרה ופלי פלוי טמא אפי' אין נוגע ברחם דמב"מ אינו חוצץ כמש"ל באריכות ודוק

ועתה לק"מ ב' קו' הרא"ש על רש"י דעתה מחדש הגמר' דלא בעי נוגע ברחם וגם זאת מחדש הגמ' לרבנן אפי' חתיכה ריקנית ויש בה בקעי' טהורה דזה בודאי שאין ד"נ בחתיכה ודו"ק

ועתה אבאר בעזה"י שיטת התוס' בסוגי' בד"ה כי פליגי בחתיכה וז"ל ה"ה ודפלי פלוי וקשה דא"כ השתא אין דרך לראות דם בחתיכה פירוש שאינו דם נדות לא הוי כההוא דאין דרכה לראות בשפופרת דהתם הוי דם נדות מן המקור אלא שאין דרכה לראות באותו ענין ויש לומר (נ"א לפרש) דפליגי בחתיכה העשוי' כמין שפופרת והוי חציצה בין דם לבשר דת"ק מטמא דדרכה לצאת בענין זה ורבנן סברי אע"ג דדם נדות הוא אין דרכה לראות בענין זה ואין זה דם נדה דקאמרי רבנן ה"ה אין זה ד"כ שטימא הכתוב אבל בפלי פלוי גם רבנן מטמאין כיון דדם נדות הוא ונוגע בבשרה עכ"ל מזה התוס' חולק הב"ח בסי' קפ"ז על הר"ש שהביא הטור בשם הרא"ש שגם בפלי פלוי מותר מטעם דאין דרכה לראות יען דלפי' התוס' מיושבי' קו' הרא"ש על רש"י וסברו דפלי פלוי גם רבנן מודי' דטמאה וא"כ באשה שנעקר מקורה וראתה דם טמאה יעו"ש

ונלע"ד לבאר בעזה"י שיטת התוס' דיש לי לפרש בהבנתם (א) מה זה דפליגי בחתיכה כמין שפופרת דקשה לי להבין הכי תלי' אם החתיכה עגולה או ארוכה כשפופרת דהלא לשיטת התוס' משמע דבחתיכה שאינה עשוי' כמין שפופרת גם ר"א מודה שטהורה אפי' בפלי פלוי דבודאי