מחנה חיים חלק א קעח

ואח"כ אחר שביאר למה מטהרי בחתיכה יען שהוא דם חתיכה ולא ד"נ סיים רש"י שפופרת טמא דד"נ הוא דלא דרשו בבשרה אלא לטמא בפנים כבחוץ כך הי' לו לרש"י לסדר הדברי' רבנן לא דייקי לישנא דקרא דלא דרשו בשרה אלא לטמא בפנים כבחוץ והאי דמטהרי משום דאינו ד"נ אבל שפופרת דד"נ הוא טמא שאז היו הדברי' ערוכים וצע"ג

עוד קשה לי למה חידש רש"י דרבנן לא דייקי לישנא דקרא דילמא לעולם דייקי רק דרשו אותו יתור ה' בבשרה עד שתרגיש בבשר' והא בדף נ"ז הקשה הגמ' אכתי מיבעי' לי' (אותו ה') בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ומשני תרתי ש"מ ופי' הר"ן שם דבשפיר וחתיכה ליכא הרגשת דם רק הרגשת שפיר וחתיכה יעו"ש וא"כ לרבנן דכאן דסברו דשפיר וחתיכה הוי דם חתיכה וממועט מסברא ולא צריך קרא א"כ בודאי נכון דנדרוש מן יתור ה' עד שתרגיש בבשרה רק ר"א סובר דדם בחתיכה הוי דם נדה וצריך למעט חתיכה מפסוק וצריך הגמ' לומר תרתי ש"מ וא"כ ברווחה יוכל רש"י לפרש לרבנן דלא צריכי קרא על חתיכה ושפיר דרשו ה' למעט בלי הרגשה אבל שפופרת לא מעטו דהוא ד"נ ומה לי שזב בחלל הרחם או ע"י שפופרת וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר מה שדרש ר"א בבשרה לא בשפיר ולא בחתיכה אינו מיתור ה' רק אפי' אם אין כאן אות יתר בכל זאת לשון הקרא משמע דם יהי' זוב בבשר גופה ומלשון הקרא דם יהי' זובה בבשרה ולא בשר שאינו בשרה שחתיכה אינה מגופה כאשר משמע מפשטות הגמ' בדף נ"ז תרתי ש"מ הכוונה ה' יתר יען דלא כתיב בשר דרשי' עד שתרגיש בבשרה ובכל זאת משמע מלשון הקרא דוקא אם זב בבשר של גופה ולא בבשר שאינו בשרה אבל ר"ז שדייק ולא בשפופרת יען דכתיב בבשרה יש לפרש בשתי פנים כאשר אבאר בעזה"י

דהנה יל"ד בלשון הגמ' בעי מיני' ר"י מר"ז הרואה דם בשפופרת מהו בבשרה א"ר ולא בשפופרת א"ד האי בבשרה מבעי' לי' שמטמאה בפנים כבחוץ א"ל בבשרה א"ר ולא בשפופרת דאי בבשרה מבעי' לי' שמטמאה בפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי עכ"ל הגמ' ויש לי לדקדק בלשון הגמ' (א) למה השיב ר"ז בדבר שפתים בקיצור הי' לו להשיב דאי לטמא בפנים כבחוץ נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ למעט שפופרת כמו בדף נ"ז שדרש שמואל בבשרה עד שתרגיש בבשרה והקש' האי בבשרה מבעי' למטמא בפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ עד שתרגיש וא"כ ה"ה הכא ישיב דאי לטמא בפנים נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ ולא בשפופרת וצע"ג (ב) עוד נפלא בעיני שהשיב בבשרה א"ר ולא בשפופרת לשון זה משמע שתורה אמרה בבשרה רק בעבור למעט שפופרת כמו שבעי ר"י בבשרה א"ר דכפי איבעי' שלו הי' סובר דאי אפשר לדרוש שניהם יחד אלא או למעט שפופרת או להרבות טומאה מבפנים ונקט שפיר אמר רחמנא אבל ר"ז שהשיב שתרתי ש"מ א"כ הי' לו להשיב לעולם בבשרה למעוטי שפופרת דאי לטמא' בפנים נימא קרא בשר אבל א"ר משמע שרק בעבור שפופרת א"ר בבשרה והוא שקר מוחלט וצע"ג (ג) פלא בעיני הלשון בבשרה אמר רחמנ' ולא בשפופרת דאי בבשרה מיבעי' לי' שמטמא בפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בבשר משמע דבאמת לא מיבעי בבשרה למעט בפנים כבחוץ דאי מיבעי' לי' א"כ נימא בבשר ומסיים מאי בבשרה ש"מ תרתי א"כ משמע דסוף כל סוף מטמא בפנים כבחוץ נלמד ג"כ מבשרה כך הי' לו לומר א"ל בבשרה א"ר ולא בשפופרת דאי למטמא בפנים כבחוץ בלבד נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי כלשון הגמ' בדף נ"ז דאי לטמא בפנים כבחוץ נימא קרא בבשר מאי בבשרה עד שתרגיש בבשרה וצע"ג (ד) עוד קשה לי להבין ר' ירמי' איך נפל ברעיוניו לשאול שבשרה יבא למענו שפופרת אי לא ידע ממשנה בדף מ' שכל הנשים מטמאות בביה"ח דכתיב דם יהי' זובה בבשרה א"כ הי' לר' ירמי' לומר כך הרואה דם בשפופרת מהו בבשרה א"ר למעוטי שפופרת או האי בבשרה להרבות שמטמאה בפנים כבחוץ שהי' במשמע שהי' מסופק אי בבשרה אתי למענו שפופרת או אם בא להרבות טומאה בפנים ומדנקט א"ד האי בבשרה מיבעי לי' שמטמא' בפנים כבחוץ משמע שזה הי' נודע לו שאשה מטמא' בפנים כבחוץ הוא נלמד מבשרה שידע ר"י המשנה מפורשת וא"כ כפי מחשבתו שלא ידע שיש ללמוד שניהם מבשרה איך עלה בדעתו לשאול שהאי בבשרה יבא למעט שפופרת הלא ראה במשנה שבשרה בא להרבות טומאה בפנים כבחוץ וצע"ג

אמנם הכל נכון בעזה"י דבודאי אי הי' הפירוש בתורה בבשרה ולא בשפופרת ידעי' ג"כ שמטמא בפנים כבחוץ דבשלומא אי הטומאת נדה הוא בפנים מיד שיצא הדם מן המקור לפרוזדר אז יש מקום לומר בסברא שדוקא אם הדם זב בכותלי הרחם שם חידשה התורה טומאת נדה אבל ע"י שפופרת לא יען דלא זב בבשר אשר שם נתחדש טומאת נדה אבל אי אין מטמא בפנים אלא בחוץ א"כ אין הבשר של כותלי הרחם פועלי' טומאה רק אויר העולם כאשר יצא הדם באויר עולם נעשי' האשה טומאת נדה א"כ מהכ"ת יהי' ממועט מבשרה ולא בשפופרת מה לי שיצא לאויר העולם ע"י בשרה או ע"י שפופרת א"כ אם ידעינן ששפופרת טהור ע"כ הטעם דכל טומאת נדה מתחלת בפנים ולא בחוץ ודוק ומצאתי און לי בגמ' בדף כ"ב ע"א בעי מיני' רבה מר"ה הרואה קרי בקיסם מהו ממנו א"ר עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם א"ד האי ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפי' בקיסם ע"כ מבואר סברא הנ"ל אי ממנו מורה מעצמו ולא בקיסם או אם ממנו מורה שיצא הקרי לחוץ ואז הוה בסברא אפי' בקיסם דעכ"פ יצא לחוץ וה"ה כאן אי אין טומאה בפנים רק עד שתצא לחוץ למה יהי' שפופרת טהור אלא מוכח ממאי דשפופרת טהור שאשה מטומאה מבפנים כבחוץ ודוק אבל בהיפך אין הוכחה אי בבשרה בא להרבות טומאה בפנים כבחוץ לא ידעי' עדיין דשפופרת טהור דדילמא התורה החמירה שאפי' בשפופרת יהי' טומאה אם יצא הדם לחוץ ואפשר שאפי' גם בפנים יש טומאה משיצא ממקור בתוך השפופרת כנגד בין השנים ונהפוך הוא כיון דתורה החמירה שמטמאת בפני' יש לומר שהחמיר' עוד שנטמאת בראי' ע"י שפופרת וק"ל

ועתה הכל נכון זה הי' איבעי' של ר"י אי בבשרה א"ר רק למעט שפופרת דבשרה ולא בשפופרת וממילא ידעי' שמטמאת בפנים כבחוץ או דילמא בהיפך עיקר הקרא מיבעי' לטמא בפנים כבחוץ ואז אין שפופרת ממועט לא מקרא ולא מסברא והשיב לו ר"ז האי בבשרה א"ר רק למענו שפופרת וטומאת בפנים כבחוץ ממילא נשמע דאי בהיפך דתורה כתבה בבשרה למטמאה בפנים כבחוץ וע"י שפופרת יהי' ג"כ טומאת נדה א"כ נימא קרא בבשר ג"כ ידעי' שאפי' בתוך הבשר נעשית נדה מאי בבשרה ש"מ תרתי שקרא קאי למעט שפופרת וממילא ידעי' שמטמאת בפנים כבחוץ ודוק דלק"מ ג' קו' שהק'

ולכאורה יש להשיב דאכתי קשה למה לא השיב ר"ז בפשוט תרתי ש"מ דאי משום מטמא' בפנים כבחוץ נימא בבשר מאי בבשרה למעוטי שפופרת דמשורש התיבה בבשר נלמד טומאה בפנים ומיתור ה' נלמד ולא בשפופרת הגם שר"י הוצרך למבעי' על זה הסברא יען דלא ידע שדי אם כתיב בבשר אבל ר"ז הי' לו לתרץ בפשוט כמו בדף נ"ז דאמרינן א"כ נימא קרא בבשר מאי בבשרה עד שתרגיש בבשרה וצע"ג

אך הכל ישר ונכון דנ"ל אם אנו לומדי' מיתור ה' אבל שורש התיבה שהוא בבשר קאי להרבות טומאה בפני' כבחוץ אז א"א למילף מן ה' הנ"ל רק לא בשפיר ולא בחתיכה