מחנה חיים חלק א קעז

ודוק ומה עמקו דברי רש"י שפי' בד"ה טמאה וז"ל דקרינן בבשרה והיינו דקאמרי אם יש עמה דם דפלי פלוי טמאה עכ"ל הכוונה דע"כ צריך הדבר להיות מפורש בברייתא על מה דפליגי חכמים דאל"כ קשה עכ"פ למה אמרו רבנן טעם אחר על הך הברייתא לכן החכים רש"י דיש עמה דם היינו שיש בקעים ובתוכם דם א"כ מפורש בברייתא דפלוי טמא באו חכמים לפלוג דיש עמה ג"כ טהור דהמקשה הקשה ת"ק נמי טוהורי מטהר באין עמה דם ומשני דחכמי' פליגי על יש עמה דם והבן אבל שנאמר דפליגי חכמים בעבור דבר שלא נזכר בפירו בברייתא אי אפשר לומר דא"כ יפלגו על דבר זה בפירוש והבן

ובזה מיושב קו' רשב"א על רש"י בד"ה הא וז"ל ועוד אם איתא לא הוי להו למינקט פלוגתייהו בדשיעא דהא בדשיעא כ"ע טהורי מטהר לי' אלא בדפלי פלוי דהוא עיקר פלוגתייהו ה"ל למינקט וליתני המפלת חתיכה מלאה דם אם יש בה בקעים הר"ז טמאה וא"ל טהורה וחכ"א אין זה דם נדה דבשלומא לל"ק א"ל דנקט מיהא משום דיוקא הא ד"נ טמאה ולאשמעי' בשפופרת טמאה אבל השתא לא לדיוקא איצטרך ולא לגופי' דאדרבה גופי' הוי עדיף משתמע מינה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקנו לה בפלי פלוי בהדי' עכ"ל ובמכ"ת הקדושה דלק"מ דלרש"י הוי אם יש עמה דם הכוונה פלי פלוי וא"כ מפורש בהדי' דאיירי בפלי פלוי

גמ' אלא דפלי פלוי א"ב ויל"ד למה אמרו אלא הי' לגמ' לומר מאי לאו פלי פלוי א"ב דהא אין זה ברור דפליגי בפלי פלוי רק השתא רצה לומר דפליגי בשפופרת תנאי וע"כ צריך לומר דפליגי בפלי פלוי וצע"ג מזה ראי' דגם בתי' נשאר הפלוגתא בפלי פלוי כדפירש"י לקמן שגם אביי מתרץ דפליגי בפלי פלוי אבל לשיטת התוס' דבתי' אביי ליכא פלוגתא בפלוי וא"כ הי' זה רק ס"ד דמקשן א"כ הי' לגמ' לומר מאי לאו דפליגי בפלי פלוי ואביי יתרץ דלא פליגי בפלוי אבל לשון אלא פלי פלוי א"ב משמע שזה ברור דאי אפשר לאוקמי אלא בפלי פלוי וצע"ג ומצאתי ברא"ש שהי' לו הגי' ח"ל אלא לאו דפלי פלוי א"ב עכ"ל והוא נכון דמקש' סבר דפליגי בפלוי אך פלא לשיטתו כפירש"י א"כ נשארה הפלנגתא בפלוי א"כ הי' הגמ' יוכל לומר אלא דפלי פלוי א"ב וצע"ג

פלי פלוי א"ב כ' רש"י וז"ל שיש בה שורות שורות בקועים מבחוץ והדם שם עכ"ל ולכאורה כפי פשטות הבנת הגמ' הוי הפי' פלי פלוי שחתיכה הנ"ל המלאה דם יש בדופני' קרעים אשר שם הדם נוגע ברחם א"כ הי' לרש"י לומר שיש בקעים בדופני החתיכה לחלל שיש שם דם אך הכוונה הלא בברייתא קתני אעפ"י שמלאה דם משמע אבל ה"ה אם אין החתיכה מלאה דם כיון שיש עמה דם טמאה וע"כ האי עמה הוא פלי פלוי וע"כ הפי' שיצא ממנה חתיכה ומבחוץ יש לחתיכה חתוכים שורות שורות בקועי' מבחוץ הגם שאין לחתיכה חלל כלל רק על פני' יש לה בקועים ובתוכם מונח הדם והוי הפי' בפלי פלוי (כמו פולח ובוקע בארץ או יפלח כליותי) וצדדי הבקעים רחבים זה מזה ואז נוגע הדם ברחם וא"כ אין הפי' פלי פלוי כמו בחולין דאמרי' בשר דאית בה פילי דפילי היינו בקעים הגם שצדדי' נוגעי' זה בזה למעלה וכאן הוי הפי' שבקעי' רחבי' שאין צדדי הבקעים נוגעי' למעלה זה בזה דאם כן אין הדם נוגע ברחם וא"כ אין הפי' בגמ' וה"מ דשיעא שהחתיכה סתומה מצד צד ואין בה בקעים אלא שיעא הוי הפי' שצדדי הבקעי' דבוקי' זה בזה למעלה שאין הדם נוגע ברחם כמו שאני לב דשיע עיי' בב"י ביו"ד סי' ע"ב וז"ל רש"י לקמן וה"מ דשיעא חתיכה והדם בחתיכה לא נגע עכ"ל הכוונה הגם שיש בקעי' מבחוץ כיון דצדדי' נוגעי' זה בזה ודבוקי' א"כ אין הדם המונח בבקעי' נוגע ברחם וכ"כ עוד וז"ל אבל היכי דפלי פלוי והדם שם ונוגע ברחם עכ"ל הכוונה שדם מונח בין הבקעי' ואין צדדי' דבוקי' ונוגע הדם ברחם והבן

רש"י בד"ה דת"ק ח"ל לא מטהר לה אלא מגזירת הכתוב סבר האי דם טהור הוא ומשום חציצה היא טהורה ומשום גזה"כ וה"ה לשפופרת כיון דטעמא משום חציצה הוא עכ"ל ולכאורה נפלא בעיני מה שכ' ר"שי ולא מטהר אלא מגזה"כ וסבר האי דם טהור הוא הוא פלא בעיני כיון דגזה"כ מטעם חציצה אפי' אם הדם טמא היא טהורה דעכ"פ הוי השפיר או החתיכה חציצה בין דם לבשר' והרבה נתקשתי בזה וצע"ג

אמנם ד' האיר עיני דהנה בברייתא קתני ואם לאו טהורה ומשמע בין מטומאת ז' ובין מטומאת ערב והנה בשלומא לרבנן דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה ניחא דטהורה לגמרי שאין כאן אפי' טומאת מגע מה שדם נוגע בבשרה דהוא דם חתיכה אבל אם הי' דם נדה אפי' אם מיעטה התורה בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה היינו שהיא אינה נדה דמתורת ראי' מיעט הכתוב אבל לא מתורת טומאת מגע דמה שבשר החתיכה מקיף לדם אינו ממועט מטומאת מגע דבמ"ב אינו חוצץ וא"כ איך אמר ת"ק שר"א אומר בבשרה ולא בשפיר וחתיכה תקשי תינח מתורת ראי' מיעט הכתוב אבל עכ"פ טומאה טומאת מגע ואיך אמר טהור' דמשמע טהורה לגמרי לכך בא רש"י והסביר דת"ק מטהר לה מגזה"כ דמה שאינה טמאה טומאת ערב הוא דסובר שהאי דם טהור הוא שמקור מקומו טהור והיא טהורה מטעם חציצה הגם שמב"מ אינו חוצץ כאן גילתה התורה שחוצץ וזה שכ' רש"י וז"ל והיא טהורה מטעם חציצה ומשום גזה"כ עכ"ל דכאן גילתה התורה שיהי' לענין ראי' מב"מ חוצץ וממילא מסברא שה"ה לשפופרת טהורה והבן

רש"י בד"ה טמאה וז"ל ורבנן בתראי לא דייקו לישנא דקרא עכ"ל ראיתי בס"ט סי' קפ"ח בתשובה שני' הקשה מנ"ל לרש"י דלא דייקי לישנא דקרא דילמא דייקי רק הם סברי הטעם דלא בשפיר ולא בחתיכה יען שהוא דם חתיכה ולא דם נדה לכך מעטו הכתוב וממילא הוי בשפופרת טמא יען דהוי דם כדה אלא מוכח אם הוא דם חתיכה לא צריך קרא ודלא כדעת השואל יעו"ש והוא פלא בעיני איך אפשר לרש"י לפרש דרבנן סברו ג"כ דייקי' רק דרשו הטעם של הקרא משום דהוי דם חתיכה בשלומא אם הי' מפורש בתורה ששפיר וחתיכה אינם מטמאים הי' אפשר לומר דהטעם משום דהוי דם חתיכה ולא דם נדה אבל באמת בקרא כתיב רק בבשרה ודרש ר"א לא בשפיר ולא בחתיכה יען שדייק שדם צריך ליגע בבשרה ולא בחציצה ממילא ממועט שפיר וחתיכה וה"ה שפופרת יען דהוי חציצה אבל איך אפשר למידק מבשרה למעט דבר אשר הוא חסרון בדם שאינו דם נדה אבל לא הוי חסרון יען שאינו נוגע בבשרה נהפוך הוא שנוגע בבשרה רק לא הוי אותו דם שכתבה התורה וא"כ הי' צריך להיות נכתב אותו ה' אצל דם למשל שיכתוב התורה דמה יהי' זובה בבשר וה' שכתיב בבשרה מורה יותר למעט דבר אם הדם אינו זב בבשרה אלא בשפופרת ואיך נימא שרבנן מטמאי' בשפופרת לכך בא רש"י ופי' דרבנן לא דייקי כלל לישנא דקרא רק מסברא חיצונה ממעטי' מה שאינו דם נדה ומה שלא דרשו אותו ה' למעט שפופרת הוא דלא דרשו בבשרה אלא לטמא בפנים כבחוץ וממילא שפופרת טמא ודוק ועיי' לקמן שמייתור ה' לא ממעטי' שפופרת

רש"י בד"ה טמאה וז"ל ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דקרא דמטהרי משום דלאו דם נדה הוא הילכך לא שנא בתוכה כי שיעא לא שנא פלי פלוי דנגע ברחם טהורה אבל שפופרת דם נדה הוא טמאה דלא דרשי' בבשרה אלא לטמאה בפנים כבחוץ עכ"ל ולכאורה אין דברי רש"י מסודרי' דמתחיל דרבנן לא דייקי לישנא ולא פי' למאי דרשו בבשרה