מחנה חיים חלק א קעה

שלא לטמא עד שיצא וצריך קרא לטמא בפנים יעו"ש וא"כ דוקא אם באמת מתעכב גילתה התורה ומנ"ל אפי' לא נח הדם כלל רק התורה חידשה בבשרה שמטמאת מבפנים אך זה דוקא אם זב הדם לפרוזדר וכותלי בהר"ח העמידו את הדם שינוח שם ולא יזוב כעת עוד ונגמר זיבת הדם אז גילתה התורה שמה שנגמר זיבת הדם מבפנים נחשב כאלו זב לחוץ ונגמרה הזיבה אבל אם כותלי בהר"ח לא העמידו הדם שינוח שם ויפסוק מלזוב רק הדם זב לאט על הכתלי' ואנו רוצי' לטמא הטהרות שנגעה ברגע זו שזב הדם מבפני' טרם שיצא לחוץ אז אמרי' שתורה לא טימאה האשה כל זמן שלא נגמרה עכ"פ זיבת הדם בפנים ולא נטמאת עד שיצא הדם לחוץ וא"כ אם הכותלי בהר"ח לא פעלו העמדה אז באמת אינה מטמאה מבפנים רק מבחוץ אך אם זב בבשרה וכותלי' העמידו הדם אז מטמא מבפני' כמו מבחוץ וזה שדייק רש"י מאחר שיצא מן המקור לפרוזדר העמידוה כותלי' אז אחר העמדת דם מיד היא טמאה ולא קודם דמהכ"ת נימא שהתורה חידשה שלא צריך להיות גמר זיבת הדם והוא דבר חדש מאוד בעזה"י אך מרש"י דף מ' במשנה לא משמע כן וזה הי' ספק של ר' ירמי' או דילמא האי בבשרה מבעי' לי' שמטמא בפנים כבחוץ כיון שכותלי בית הרחם אוקמי הדם ועיכבו שלא יזוב הדם לחוץ הוא טמא ה"ה אם עיכב השפופרת הדם שנטמאת דמה לי שהבשר מעכב הדם מלצאת או השפופרת מעכב מלצאת והגם שזה דרך הנשים לראות דם ולעכב בבשר בהר"ח ואין דרכה שיעוכב הדם בשפופרת בתוך בשרה כיון דעכ"פ בבשר' בא להחמיר לטמא מבפנים כמבחוץ הגם שמעכב הדם עכ"פ ליכא קרא מיותר למעט שפופרת ע"ז השיב בבשרה אמר רחמנא למעט שפופרת דאי לטמא בפנים כבחוץ ובשפופרת יהי' ג"כ טמא א"כ נימא קרא בבשר לדעת שגם בפנים טמא למה כתיב בבשרה אלא ללמד דדוקא עיכוב על ידי בשר שדרכה בכך לאוקמי שם דם הוא טמא אבל עיכוב ע"י דבר אחר מה שאינו בשרה אינו טמא והבן זה ופריך הגמ' הא אמר ר"י המפלת חתיכה אם יש בה דם אגור טמאה ומשני הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת ופירש"י וז"ל אם יש בה דם אגור טמאה ומ"ש משפופרת עכ"ל ובד"ה דרכה של אשה הלכך בבשרה קרינא בי' דמב"מ לא חייץ עכ"ל הכוונה אם דם אגור טמא הגם שנתאסף הדם בחתיכה אעפ"כ טמא ולמה אם נתאסף הדם בשפופרת יהי' טהור וזה שדייק רש"י "ומ"ש משפופרת'' מה לי שהתאסף הדם בחתיכה ויצא החתיכה ומ"ש שהתאסף הדם בשפופרת והוציאה השפופרת עכ"פ אין הדם זב שיוכל לצאת ומשני דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כמו שדרך שיתעכב הדם בכותלי בהר"ח וטמא התורה יען שהוא דרכה כך הדרך שיתאסף הדם בחתיכה לראות אח"כ הדם בחתיכה והוי הראי' כדרך (ומראי' עד יציאה לחוץ לא נעשה עיכוב בהזלה) אבל אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת אפי' אם תתחב השפופרת למקור רק שאח"כ נתאסף בשפופרת שלא יוכל לזוב כאשר התחיל הראי' וזה שהחכים רש"י כיון שדרכה לראות בחתיכה ולא נשתנה דבר הילכך בבשרה קרינא בי' דמה שמוקף בשר סביב הדם לא מעכב דבמ"ב לא חייץ גם בפי המקור והוי כאלו ראתה הדם בחלל הרחם שג"כ לא נגע הדם בכתלים ה"ה כאן אבל בשפופרת דאין דרכה של אשה לראות דם ע"י תחיבות השפופרת למקור רק אנו רוצי' לומר דעכ"פ יצא מאשה דם נדה רק שנתעכב ע"י שפופרת כמו שהכתלי' מעכבי' דם נדה על זה אמרינן בבשרה דוקא בבשר עצמה ומהני לטמא מבפנים הגם שיש עיכוב בבשרה אבל לא בעיכוב ע"י דבר אחר ודו"ק

היוצא מזה (א) אם ראתה בקנה שתחבה עד למקור ומאת ד' היתה נסבה שפתח המקור והוציא דם ונפל לחוץ ע"י השפופרת טמא' כיון דעכ"פ יצא מפי המקור ונגע בבשר המקור עצמו (ב) שפופרת אשר יש לה בית קיבול שלא יוכל הדם לזוב טהור יען שאין כאן זיבה בבשרה היינו בבית הרחם שלא יוכל לזוב לחוץ ואין דרכה בכך אפי' אם תתחב שפופרת במקור לא תראה דם וא"כ אין קבלת השפופרת נחשב לעיכוב כדרכה כמו שגילתה התורה דמטמא מבפני' כבחוץ דשאני התם הוי עיכוב בדרך ראי' אבל כאן הוי עיכוב בשלא כדרך ראי' דבשלומא אם יהי' דרכה של אשה לראות ע"י שפופרת אם תתחוב למקור אז בודאי כיון דמשכחת קבלת דם בשפופרת כדרך ראי' שהוא יציאת דם מן המקור לא הי' דרשי' הקרא למעט שפופרת דהא מהאי קרא ילפי' שמטמא בפנים יען שדרך נשים לראות כך שמעכב הדם בבית החיצון וממילא ה"ה בשפופרת דגם כן דרכה בכך והי' דרשי' בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה אם אין בה דם אגור או עד שתרגיש בבשרה (ג) הגם שאמרי' שדם מטמא בפנים כמו בחוץ זה דוקא אם כותלי בהר"ח כבר העמידו הדם אבל אם הוא נוזל לצאת אינה טמאה רק עד שיצא לחוץ

ואוסיף נופך להסביר מנ"ל שצריך להיות הראי' כדרכה לראות והוא דתורה אמרה ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה וטמאה שבעת ימים וכל הנוגע בה יטמא עד הערב הנה תיבות דם יהי' זובה בבשרה אינם כתובי' רק לפרש תיבת זבה הכתוב מקודם שאשה תהי' זבה ומאי זבה דם יהי' זובה בבשרה ומה שדרכה של אשה לראות דם כך הוא נכלל בכלל זבה בין לקולא ובין לחומרא כגון כאן דדרשי' בבשרה לטמא בפנים כבחוץ הוא להחמיר באיסור נדה ודרשי' למעט שפופרת או בדף נ"ז אמר שמואל עד שתרגיש בבשרה או למעט שפיר וחתיכה הוא להקל באיסור נדה ואיך אפשר שתיבה אחת יה' בא להחמיר ולהקל והוא פלא גדול בעיני

ולפמ"ש נכון דתורה אמרה אשה כי תהי' זבה ומפרש מה הוא זבה שיהי' דם זובה בבשרה איך שדרכה לראות בעת ווסתה וא"כ כיון שדרכה לראות בעיכוב דם בכתלי' היא טמאה מבפנים כבחוץ וכיון שדרך נשים לראו' בהרגשה צריכה לרגוש וכיון שאין דרך בשפופרת או בחתיכה היא טהורה בלא הרגשה או אם ראתה בחתיכה ודו"ק

ובכל זה אינני שוה לי איך נימא שהטעם שמטמא בפנים יען שדרך הדם לעכב בכתלי' והוא ודאי רק מיעוט בעלמא דהא פליגי ב"ש וב"ה בדף ג' אי כותלי בית הרחם מוקמי דם או לא וע"כ כיון דשכיח' לראות גם בעיכוב הכתלי' או לראות דם אגור בחתיכה לפעמים דהוי גם כן רק מיעוט בעלמא נקרא דרכה בכך ואיך נימא דצריכה הרגשה הגם שרוב ראיות המה בהרגשה אבל מי יכחיש שיש גם ראית דם נדה בלי הרגשה (ועיי' בס"ט אי הטעם דבלא הרגשה אפי' ודאי מן החדר טהור או הטעם כיון דבלא הרגשה אימר מעלמא קאתי) וצע"ג ועוד דלשון הגמ' בכאן ובדף נ"ז משמע שמייתור הלשון גמרי' יען דכתיב בשר ילפי' טומאה בפנים ומדכתיב בשרה משמע הרגשה

ובמש"ל דצריך דוקא שכותלי בהר"ח העמידו הדם יש לי ליישב השגה של אדמ"ו הגאון חת"ס דחידש דעיקר הרגשה הוא הרגשת זיבת דבר לח דהא מבשרה דרשי' שמטמאה בפנים כבחוץ והוא חוץ לבין השנים ואותו בבשרה דרשי' עד שתרגיש בבשרה וע"כ דזה הרגשת זיבת דבר לח שהוא ג"כ שם ולא פתיחת פי המקור והקשה אמ"ו ז"ל הלא מבשרה דרשי' ולא בשפופרת וע"כ הוא על פי המקור דאל"כ עד פי השנים א"כ כבר נטמאה כיון שיצא עד בין השנים בלא שפופרת וע"כ שגם הרגשה הוא בפי המקור יעו"ש ולפמ"ש לרש"י אפי' אם הכניסה רק בפרוזדר כמ"ש הרמב"ם בפירוש גם כן ממעט שפופרת יען דנפסק