מחנה חיים חלק א קעד

ת"ק אימא שר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וחכ"א אין זה דם כדה אלא דם חתיכה ת"ק נמי טהורי מטהר אלא דפלי פלוי איכא בינייהו ת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת וה"מ היכא דשיעא אבל פלי פלוי טמאה מ"ט בבשרה קרינן בי' ואתו רבנן למימר אע"ג דפלי דפלוי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה ודאי טמא ואפי' בשפופרת נמי אמר אביי בשפופרת כ"ע ל"פ דטהורה כי פליגי בחתיכה מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה רבא אמר כ"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי דר"א סבר אשה טהורה ודם טמא דהא אתי דרך מקור ורבנן סברי אשה טהורה ומקור מקומו טהור עד כאן סוגי' הגמרא

טרם אחוז בקסת הסופר אודיעך כי לא אבוא להורות ולסדר תשובה כי הענין חמור מאוד מאוד ארזי לבנון יחרדו לפסוק פסק להתיר בנידן זה כי לא פורש מקור הדברי' אבל מה שחנני ד' לברר דעת רש"י ותוס' אודיעך ותראה בו כח דהתירא ותשאל פי זקן מורה דעת ובסוף ענין אכתוב לך איזה דברי' אשר קשי' לפני בהבנת הרא"ש וגם איזה דבר שצריך לי עיון על אדמ"ו בחת"ס יו"ד סימן קמ"ה ואצפה לשמוע ממך ע"י אגרת את אשר יורו המורים ומה מהדברי' אשר נכוני' בעיניך ועל מה שיש להשיב ועתה באתי בשם ד'

(א) וזה החלי בעזה"י בשיטת רש"י וז"ל בשפופרת. הכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכה דם עכ"ל בבשרה. דם יהי' זובה בבשרה שיצא דרך כותלי בית הרחם ואין מפסיק והאי קרא בנדה כתיב ופרשה שני' נאמרה בזבה ואשה כי יזוב זוב דמה עכ"ל שמטמא בפנים כבחוץ מאחר שיצא מן המקור לפרוזדר והעמידו כותלי' מיד היא מטמאה משא"כ בזב ובעל קרי שאין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ עכ"ל ויש לדקדק בלשונו הזהב (א) שכתב הכניסה קנה חלול באותו מקום ולא ביאר עד היכן הכניסה אם עד המקור או עד בין השנים וברא"ש כת' הרואה דם בשפופרת וז"ל כגון שהכניסה שפופרת עד המקור ויצא דם דרך שפופרת עכ"ל חרי שביאר שהכניסה עד המקור ועיין ברמב"ם פ"ה מה' א"ב שמקור הוא החדר שיוצא ממנו הדם נדה יעו"ש וא"כ משמע מלשון הרא"ש שצריכה להכניס למעלה ובין השנים עד חדר ממש עיי' רמב"ם שם הל' ב' אבל לא הכניסה בחדר עצמו ובטוש"ע כתבו וז"ל הכניסה שפופרת והוציאה בה דם עכ"ל משמע שהכניסה השפופרת בתוך החדר והוציאה בה דם ורמב"ם כ' בפ"ה מא"ב הלכה ט"ז אשה שהכניסה שפופרת בפרוזדר וראתה הדם בתוך השפופרת עכ"ל ביאר שהכניסה רק בפרוזדר שהוא למטה בין השנים כמבואר שם בהל' ג' אבל רש"י לא ביאר כלל רק כתב באותו מקום משמע בכל אותו מקום ערוה אם הכניסה שפופרת מבעי' לי' לר"י והוא פלא גדול הלא כיון שיצא הדם מבין השנים אשה טמאה וכן להרמב"ם קשה כנ"ל כיון שיצא מבין השנים טמאה כמבואר שם בפ"ה הל' ב' וצריך ע"ג (ב) עוד יש לדקדק בלשון רש"י שכתב וז"ל ונמצא בתוכה דם עכ"ל משמע שלא יצא הדם דרך השפופרת לחוץ הגוף רק שבדקה השפופרת ומצאה שם דם וכן משמע לשון הרמב"ם שכ' וראתה הדם בתוך השפופרת עכ"ל ולא כתב ויצא הדם דרך השפופרת משמע שמוצאה הדם בתוך השפופרת והוא פלא למה לא כתבו כלשון הרא"ש שכתב ויצא דם דרך שפופרת עכ"ל שהי' קנה חלול ודם יצא דרך שם לחוץ והוא פלא על רש"י ורמב"ם וצע"ג (ג) מה שכת' בבשרה שיצא דרך כותלי בית הרחם ואין מפסיק עכ"ל הנה לא כתב שיזוב בכותלי ב"הר בלי מפסיק משמע שמודה רש"י שאם זב הדם בחלל בית הרחם גם כן טמאה כגון שעמדה במרחב רגלים זה מזה שנטף הדם מפי המקור לחוץ בלי נגיעת כותלי הרחם (וכן מבואר בנב"י ח"ר סימן נ"ב שאם נטף מן אותו מקור לחוץ בלי נגיעה אם הוא בלא הרגשה אין ונטמא טומאת ערב יעו"ש משמע שמשכחת לה כזה) וא"כ כיון שהחלל ואויר בהר"ח מטמא א"כ למה אם יש מפסיק לא יטמא וצע"ג ועוד דאפי' אם הטעם דכל ראוי לבילה אין בילה מפסיק כאשר סובר ר' זירא בכל התורה למה לא נקט רש"י שיצא דרך כותלי בהר"ח בלי חציצה אבל תיבת בלי מפסיק משמע שלא יהא דבר אשר מפסיק הדם מלזוב עוד למרחוק שפוסק הזלת הדם וצע"ג (ד) עוד יש לדקדק מאי בעי רש"י בזה שהאי קרא בנדה כתיב ופרשה ב' נאמרה בזבה ועיי' דף מ"א ע"ב (ה) מה שכ' שמטמא מבפנים וז"ל מאחר שיצא מן המקור לפרוזדר והעמידו כותלי' מיד היא מטמאה עכ"ל תיבות והעמידו כותלי' הוא שפת יתר בלי הבין כך הי' לו לומר מיד שיצא מן המקור לפרוזדר היא טמאה מאי נ"מ אם העמידו כותלי' אפי' אם הוא זב על כותלי' תמיד בכל זאת היא טמאה מיד אם נגעה בטהרות ברגע זו שיצא מן המקור לפרוזדר טרם שיצא לחוץ וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י דרש"י סובר בודאי אם אשה הכניסה שפופרת קנה חלול עד פי המקור והי' חלל הקנה מכוון נגד פי המקור ונפל הדם בחלל הנ"ל ויצא לחוץ בודאי היא טמאה כיון שארגשה פתיחת פי המקור ויצא הדם דרך כותלי בהר"ח וא"כ זב הדם בחלל בשרה ומה יזיק שהי' סביב כותלי הרחם מבפנים צדדי השפופרת הלא אם לא יהי' שפופרת וינטף הדם בחלל ולא יגע בצדדי' היא טמאה ה"ה אם יש קנה סביב הצדדים כיון שיצא הדם דרך בהר"ח היא טמאה רק ר' ירמי' בעי שהיא לקחה שפופרת אשר יש לו חלל בראשו אבל לא נקוב מעבר לעבר שיוכל הדם לזוב לחוץ רק שבראשו יש לו חלל וכאשר יצא הדם ויפול מפי המקור יפול בתוך חלל השפופרת וינוח שם שלא יוכל לזוב לחוץ וע"ז בעי ר' ירמי' הלא התורה אמרה דם יהי' זובה בבשרה משמע שיוכל הדם לזוב לחוץ אבל אם יש מפסיק אשר מעכב הנזילה שלא יוכל לזוב בבשרה היינו לצאת לחוץ עכ"פ בדרך כותלי בהר"ח א"כ אין כאן דם יהי' זובה בבשרה שמשמע שצריך להיות זיבה דרך בשרה וזה שכתב רש"י שהכניסה קנה חלול ונמצא בתוכה דם יען שלא הי' הדם יכול לזוב ולצאת לחוץ ובודאי בזיבה דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה שקאי התורה על גוף שלה שהיא תתן ימים רבים זוב דמה אז טמאה אפי' ע"י שפופרת דעכ"פ זב הדם ממנה מן המקור לפרוזדר אבל בנדה כתיב דם יהי' זובה בבשרה משמע שצריך הדם אשר זב ממכה זובה בבשרה ע"ז בעי ר' ירמי' אם מהני אם נעשה מפסיק בתוכה אשר יפסיק נזילת הדם שלא יוכל לזוב לחוץ וא"כ אפי' הכניסה הקנה רק באותו מקום ולא דחקה עד למקור עכ"פ פעל מפסיק לדם שלא יוכל לזוב לחוץ או דילמא האי בבשרה מבעי' לי' שמטמא בפנים כבחוץ ופירש"י והעמידו כותלי בהר"ח מיד היא טמאה הכוונה עמוקה מאוד דלכאור' יש לדקדק בלשון שמטמאה מבפנים כבחוץ הלא כיון דאשה מטמאה מיד כאשר יצא הדם מן המקור לפרוזדר א"כ כל אשה מתטמאת מבפנים ולא משכחת אשה שמתטמאת מבחוץ דאי אפשר לצאת לחוץ טרם שנכנס הדם לפרוזדר א"כ הי' לומר בבשרה מלמד שמטמא' בפנים ולא בחוץ

אמנם לשון חכמים מחכים התורה אמרה ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה וטמאה שבעת ימים משמע בודאי שצריך להיות מתחילה נגמר זיבת הדם בבשרה אח"כ היא מקבלת טומאת נדה דלולי דרש דבבשרה הי' בסברא חיצונה שצריך לצאת הדם לחוץ וכן מצאתי ברשב"א דף כ"ב דבאיש הי' בסברא לטמא בפנים שאין דרך זרע לעכב אבל באשה דרך להתעכב הרבה בכתלי' והי' בסברא