מחנה חיים חלק א קעג

כלל ומותר אפי' לכתחילה לעשות ע"י עכו"ם אם לא בשביל גזירה שלפעמים בשני' אחרי' יהי' נמשך ממנו יין שקורין עסענץ שאז הדרך שהגיגית או העריבה עומד דרך מדרון כדי שימשך ממנו היין הזב מעצמו למטה ואז בודאי נגיעה אוסר אפי' אם נגע בענבים לבד עיי' סי' קכ"ג סעיף י"ז ואסור לדרוך עם ישראל ביחד משום חשש שמא יגע ביין ועיי' בזה סעיף כ"א ובש"ך ס"ק מ"ג ומ"ד שהאריך אבל בשנה הזאת שלא נמשך בודאי מותר בדיעבד אפי' אם נגע עיי' בש"ך ס"ק מ"ד בשם מהרי"ק וכן הובא מהרי"ק הנ"ל בט"ז ס"ק י"ד ועיי' ט"ז סק"י (ועי' בש"ך ס"ק ל"א)

אמנם התבוננתי דדוקא אם העכו"ם אינו מתכוון להמשיך היין מן הענבים שכיחא לי' אם יהי' היין נשאר שמור בענבים אז הגם שנמשך הוי המשכה שלא בכוונה וז"ל התוס' בע"ז נ"ה ע"ב בד"ה בשלומא בגיגית קטנות שבוצרין בהן ומביאין אותן מן הכרם אין לחוש כי אין דרך להמשיך יין מהם עכ"ל מבואר דוקא בגיגית שמביאין בהם הענבים מן הכרמים שלא מתכוון כלל שיצא היין מן הענבי' וז"ל הראב"י הובא בהגהת אשר"י שם וראב"י כתב ובלבד שיתכוון להמשכת היין אבל אם כוונתן שמשכה כדי שיכניס בגיגית הרבה ולא כדי שיזוב למשוך היין לצד אחר אין נראה בזה להחמיר עכ"ל מבואר דוקא אם כוונתו רק למעך החלל כדי שיכניס בגיגית הרבה ענבים אבל אין תכליתו שיצא מהם היין להפריד היין מן הזגי' אז מותר יען שאין תכליתו בזיבת היין רק למעך החלל בשבירת ודחיקת ענבי' אבל אם יהי' באפשרות למעך אותן ולא יצא כלל היין ג"כ ניחא לי' א הוי המשכה שלא בכוונה אבל אם אכוון שיזוב היין ולעשות מזגים מרקחת יין פנים חדשות ועיקרו של מרקחת הנ"ל לבלל הזגין עם הכח יין אשר מוכח בו ויצא מרקחת הנ"ל אז כיון שמכוון על המשכה עכ"פ מצד לצד באותו זגים נאסר בהמשכתו ודוק

ולכאורה יש להשיב בשלומא בנידן דתוס' וראב"י דאיירי בחשש דבאמת היין נעשה נפרד שם מחרצני' וזגי' ולבן צריכי' דוקא מנועם דלא מתכוין להמשיך אבל כאן הגם שמתכוון להוציא היין מתוך הענבים אבל עכ"פ אין היין נפרד מחרצני' וזגים שבו ובאופן זה אם אינו מקפיד מתערובות חרצנים וזגים לא מקבל שם יין לנסך כמבואר בסי' קכ"ג סעיף ח"י וז"ל אבל אם לקח חרצנים עם היין לא הוי המשכה ואפי' אם לקחן עכו"ם ביחד מותר להחזיר המותר עכ"ל והוא משנה מפורשת וא"כ כאן דלא נבדלי' עכ"פ הזגי' מן היין ליכא בו שום איסור וצע"ג

אך כד דייקת לק"מ דרמ"א כ' בסי' קכ"ג סעיף י' וז"ל יין צמוקי' פי' שנתן מים על ענבים יבשים הרי זה כיין ומתנסך עכ"ל ובש"ך ס"ק כ"ד וז"ל ומתנסך ולא בעי' המשכה ואע"ג דלקמן בסעיף י"ז אינו נקרא יין להתנסך עד שימשך שאני התם דאיו דרך להניח ענבים עם היין משא"כ הכא שדרך הוא להניח הצמוקי' בתוך החביות ושם נעשה יין גמור כיון דכבר עברו עליו ג' ימים עכ"ל והובא בט"ז בס"ק י"ג בביאור רחובות בטעם לשבח יעו"ש וא"כ כאן שמעשה אומנתו בכך ואינו עומד להתפרד אז נעשה יי"נ אם נתערבו יחד וק"ל ועיי' מג"א סימן תמ"ב סק"א בשם רשב"א ודו"ק

שוב התבוננתי דיש לחלק דבשלומא ביין צמוקי' נשאר היין לעצמו והזגי' בו לגומרו שבו יתחזק כחו להיות למים שם יין אז אינו מגרע הזגי' ליין שלהם לקבל שם יי"נ אבל כאן שלא פועלי' הזגי' שהיין היוצא מהם יקבל שם יין נהפוך הוא על ידם נאבד שם היין דמעיקרא משקה ועתה אוכל אז בודאי כיון שהיין מעורב מיד בהם לא מקבל שם יין להתנסך דלא גרע מיין שבתבשיל או יין נקרש עיי' בסי' קכ"ג סעיף ה' דלא מקבל יי"נ ומה שמצינו שם בסעיף כ"ו דדבש ישמעאלים אסור והוא יין הנתעבה כדבש עיי' ש"ך וט"ז יען דהי' יין צלול מעיקרא ודוק דלא לחנם נקנו הריב"ל וז"ל ושם נעשה יין גמור עכ"ל הכוונה שהוא פועל בו שם יין והבן

תמצית הדברי' שיש להתיר מב' טעמי' (א) דאינו מכוון להמשיך כלל והגם שכתבתי לעיל דוקא אם אינו מכוון להמשכה כלל אבל כאן מכוון שהיין יצא זה אינו דהמשכה נקרא דוקא אם יפרד לצלול ולא לפרוד להשאר בתערובות שאין דרך המשכת יין בכך וכן יש לכוון גם כן בכוונת ראבי"ה שמסיים וז"ל ולא כדי שיזוב היין לצד אחר עכ"ל ולא כ' בקיצר שכאן הכוונה רק למעך ולא כדי שיזוב היין למה הוסיף עוד ב' תיבות -לצד אחר- משמע ג"כ שלא נקרא מתכוון להמשיך רק אם תכליתו לפרוד היין מן הזגים ומה שכ' מתחילה שיש כוונה כדי שיכנס שם הרבה היינו להוסיף מעלה שבגיגיות מן השדה אינם מתכוון כלל להמשיך אלא להרבות בו ענבים אבל לדינא וסיים שצריך ג"כ כוונה להפריד היין מן הזגי' ודוק (ב) יען שעושה המשכה באופן שיאבד ממנו שם משקה ויקבל שם אוכל ודו"ק

סוף דבר בנידן שאלתינו אשר אין אחד בכל גבולינו אשר זב לו מענבי' משקה עסענץ הידוע אין דריכת הנכרי אוסר מטעמי' שכתבתי ויש לצרף עוד יען שישראל מעיד שלא נגעו ביד רק ברגל והיין כשר לכל בר לבב כנלע"ד

ודע דכ"ז כתבתי דוקא אם לא נשפך עליהם יין מתחילה אבל אם נשפך עליהם יין כשר כפי אשר שמעתי אם הענבי' יבשי' יש מן האנשים ששופכים עליהם מעט לפעול המשכה למשקה עסענץ וענבים הצמוקים בלעו היין אז אם רק נשאר טופח אפילו אין בו להטפיח הכל נאסר על ידי נגיעת עכו"ם דהנה מבואר בתשוב' רשב"א סימן ל"ח הובא בש"ע סימן קכ"ג סעיף י' וז"ל יש להזהר מלהוציא החרצנים והזגים מהגתות ע"י עכו"ם או כנענים אפי' אחר שהוציא מהם יין ראשון ושני עכ"ל ובש"ך ס"ק י"ט הביא לשון רשב"א וז"ל דשמא יש בו טופח יין ואוסר עכ"ל יען שלא נעצרו בקורה וגלגל וכ"ש אם נשפך עליו יין ממש ונשאר טופח שנאסר במגע עכו"ם ודו"ק וכ"ת דוקא טופח ע"מ להטפיח זה אינו כמבואר במחבר סי' קכ"ט סעי' י"ג ובש"ך סי' קכ"ג ס"ק ל"ב ובסי' קכ"ו בש"ך סק"י ודו"ק

סימן נ"ב חיים ושלום וישע רב בתלמידי החביב ירא שמים בסתר כבוד הרבני המורג חרוץ בעל פיפיות חרב חדה מונח על סברו כמוהר"ר חיים פנחס נ"י

שאלה אשה אחת שנעקר מקורה ולפעמים חתיכו' אדומי' נופלים לה חוץ לפרוזדר ואחר זה היא למודה למצוא כתמים על חלוקה ואינה יכולה לידע בבירור אם גם בלא בשר חוצה לה באים הכתמים כי היא אינה מרגשת כלל שיהי' דבר זב ממנה והורה לך רב אחד שבתוך כ"ד חודש ללידתה אינה צריכה לחוש על כתמי' ורק שאלת על אחר כ"ד חודש אם צריכה לחוש על כתמים הנ"ל עוד שני' אם מותר לה ללבוש בגדי צבעונין שאין מקבלין כתמים זה תוכן השאלה וספיקות שלך

תשובה אבאר הסוגי' מקור של הענין והוא בנדה דף כ"ב ע"ב בעי מיני' ר' ירמי' מר' זירא הרואה דם בשפופרת מהו בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת או דילמא האי בבשרה איבעי' לי' שמטמא בפנים כבחוץ א"ל בבשרה א"ר ולא בשפופרת דאי בבשרה מבעי' לי' שמטמא בפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי והאמר ר"י בשם רשב"י המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת לימא שפופרת תנאי דתניא המפלת חתיכה אעפ"י שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ר"א היינו