מחנה חיים חלק א קעב

כבי תרי ומיושב קו' הב' ודוק אך בלשון המרדכי יש לדקדק שכתב וה"מ דלא מהימן בדברי' שישנן בחזקת היתר אבל דברי' שישנן בחזקת איסור מהימן עכ"ל וכוונתו כמ"ש הרא"ש דבאתחזק איסור ע"א נאמן מנדה גמרי' להתיר אבל לאסור את המותר אינו נאמן מבואר מזה דע"א נאמן נגד חזקת איסור ע"ז אמר מורי הגביר דע"א אינו נאמן אלא להתיר היכא דלא איתחזק איסור ובזה מחולק על ר"ת אבל בזה מודה לו דלאסור את המותר לאו כל כמיני' דכיון דמכחיש לי' לא הוי כב' כמ"ש המרדכי בשם ר"ת ומיושב קו' ג' וד' ודוק היטב היוצא מזה דרק באופן דעד נאמן כב' אז יש פלפול אם יוכל להעיד נגד חזקת היתר אבל בעד דעלמא ובעלי' אומרי' איני יודע בודאי אינו נאמן נגד חזקת היתר וקשה בקדושין דהוכיח רבא דצריך ב' עדים בדבר שבערוה דמקוה פסולו ביחיד וקשה הא לרבא מהני אפי' חד אי מהימן כבי תרי וע"כ דפלוגתא דר"ע ור"ט הוא אפי' אם העד בעלמא ושם במקוה הוי כאיני יודע ועי' רמב"ן קדושין ואעפ"כ ע"א יוכל לפסול מבואר מזה דע"א דעלמא דאינו נאמן כב' יוכל להוציא מחזקה ור"ת פסק דוקא אם מהימן עלי' כבי תרי וקשה שפיר ודוק דשם מבואר דע"א נאמן נגד חזקת היתר דרבא לא סובר שלח ואחוי ודו"ק היטב כי לדעתי דבר אמת בפי

הש"ך נתקשה בסי' קכ"ז על או"ה שכתב דעד הב' אינו נאמן להכחיש כיון דבעלי' שתקו והקשה הש"ך ממתני' דכריתות דמבואר הגם דשתק דע"כ איירי כן ואפ"ה עד השני נאמן שלא יביא חטאת ע"ש שהאריך בזה

ולענ"ד נראה ליישב בג' אופני' (א) בשלומא ביי"נ שהוא ממון והבעלי' לבדם נגעו בזה אז אפשר להאמין להעד והשני אינו יוכל להתירו דכבר האמינו לראשון אבל בקרבנות שבשעה שמאמין לראשון צריך מיד לזכור איך באפשרות להאמין הא הכהנים לא יקרבו דהם לא יאמינו לו ואז נאמנות שלו אינו מועיל כלום לגבי כהנים ולכך הב' ג"כ נאמן והגם שביבמות פ"ח אמרי' גם בקרבן שתיקה כהודאה היינו שנאמנות העד הוא בשתיקה אבל זה אי אפשר שלא יאמין ג"כ לשני ודוק היטב בזה

ובזה יובן שפיר מ"ש בתוס' דאם באו העדים זאח"ז אין השני נאמן דכל מקום שהאמינו תורה ע"א לכאורה קשה הא תוס' הוכיחו דע"כ איירי דוקא בשתיקה ואז הוי הנועם מכח נאמנות הבעלי' ואנן אמרי' דוקא כל מקום שתורה האמינה כגון בסוטה ועגלה ערופה דליכא נאמנות בעל דבר וצע"ג אך תוס' ס"ל דבקרבן לא שייך נאמנו' בעל דבר ודוק היטב שם

[ודברי תוס' שם צריכי' ביאור שנקטו הא בשבועה בלבד הימנו תיפוק לי' הגם אי גם לדבר אחר נאמן עכ"פ קרבנות ממועטי' בפירוש בתורה לא יקום לכל חטאת וצ"ע אך אפשר לפרש דעתם שלא לומר דוקא קרבן חטאת דלשון חטאת דוקא ולכך כתבו המפרשי' בשם הרמב"ם ע"ש בלח"מ פ"ח משגגות וכאן איירי תוס' לענין אשם תלוי ולכך כתבו דוקא לשבועה נאמן ולא לשום דבר אחר ממילא ממועט כל קרבנות וק"ל אך גם תוס' כתבו בסוף הסוגי' הא לא איכחש מהימן ג"כ דקדוק זה דלא יקום ע"א רק לשבועה ושם קאי על חטאת וצ"ע לפ"ז דקדוק הנ"ל

אך נלע"ד לבאר היטב והוא דלכאורה יש לומר ב' טעמי' למה ע"א אינו נאמן בקרבנות הא' יען דעד בא להפסיד ממון דמי שווי' של קרבן והב' דתורה דן על איסור קרבנות שמא מביא חולין בעזרה וצריך ב' עדים כמו בדבר שבערוה או מיתה ונ"מ אם הבעלי' רוצי' להאמין לע"א אם הטעם משום ממון וכיון שהבעלי' מוחלי' ממון שלהם ולגבי האיסור נאמן הע"א אבל אי הכוונה שאיסור קרבן צריך ב' עדים אז גם ברצון נפשם א"א להקרי' ולפ"ז י"ל דלעולם או הודע אליו איירי בהכחשה רק דשם אשמועי' תורה דמפסוק לא יקום דאיירי תורה על העד שהוא אינו יכול לחייב אבל הבעלים ברצון נפשם יכולי' ואשמועי' מפסוק דאו הודע אפי' לגבי בעלי' ג"כ א"א להקריב ולפ"ז התוס' דרוצי' להוכיח דגם באינו יודע אינו נאמן העד ואי אפשר למענו רק דע"כ רק בשבועה נאמן העד משמע דלגבי איסור קרבנות אינו נאמן זה ג"כ ממועט מפסוק דלא יקום ע"א באיש ופסוק או הודע איירי באיני יודע ודו"ק]

באופן ב' נ"ל והוא דאמרתי ליישב קו' התוס' הא כל מקום שהאמינו התורה הרי הוא כב' וע"כ בבת אחת ע"ש שכתבו כן ותרצתי דהנה בקרבן יש ב' דברי' הא' אם האיש מחויב בקרבן והב' הגם אם מחויב אין ממשכני' אותו בע"כ ואנו דנין על הבאתו אם יביא קרבן שמחויב בו אעפ"י שהב"ד אין כופין אותו ולפ"ז העד הראשון שאמר שאכל חלב זה לא בא בעדותו רק שהאיש ומחויב בקרבן אבל לענין שיביא קרבן ע"ז לא מהני עדותו והב' שאומר לא אכל חלב כל עדותו רק להציל אותו שלא יביא חולין בעזרה דלענין חיוב הגוף אם מחויב בקרבן מאי איכפת לך בזה וע"כ שהוא בא שלא יביא ולפ"ז אני אומר הא דאמרי' כל מקום שהאמינה תורה לא' הרי הוא כב' זה דוקא אם אנו מאמיני' להשני שסותר לעני' עדות הראשון כגון בעגלה ערופה לענין שהב"ד יערוף העגלה אם אנו מאמיני' לעד הב' אז נראה סתירת עד הראשון אז הוי הדין דהראשון נאמן אבל בכה"ג הגם אם אנו נאמין לעד הב' שלא יביא קרבן בזה לא נראה סתירת עד הראשון דגם אם מחויב בקרבן אפשר שאינו רוצה להביא וביש כאן עד הב' אז אנו אומרי' לו שיהי' שב ואל תעשה שלא יביא קרבן ול"ק קו' התוס' ודוק ולפ"ז מיושב ג"כ קו' הש"ך דשם ביין אם אנו מאמיני' לדברי העד הב' שלא נתנסך ואנו שותין היין אז ניכר שדברי עד הראשון בטלו אז הראשון כבר האמינו הבעלי' ואי אפשר לחזור מזה אבל בכריתות הגם שהאמינו לראשון לענין החיוב יאמינו לב' לענין הבאה ודו"ק

סימן נ"א נשאלתי בנידן ענבים יבשים שנקראים טראקענבעער שדרך עושי יין ליתן אותן ענבים יבשי' בעריבה ואחר ימי' רבי' זב ממנו יין שקורין עססענץ ואח"כ דורכי' ברגליהם אותן ענבים היבשים עד שנעשה עב מאוד כעין מרקחת ואח"כ שופכי' עליהם יין חזק והוא שנקרא אויסברוך אבל בשנה הזאת לא זב מענבי' היבשי' משקה עססענץ הנ"ל יען שהיו יבשי' מאוד מרוב חמה ואירע באחד שצוה לעכו"ם להדריכם ברגליהם עד שנעשה עב כמרקחת ושפך עליהם יין כשר טוב מאוד ושאל אם יינו כשר או אם צריך למכרו בשם יי"נ וההפסד גדול מאוד מאוד וצע"ג

תשובה כפי אשר הרו והגו רעיוני נ"ל לפתוח בשערי היתר וד' יצילני ממכשול ושגיאה הנה מבואר ברמ"א סי' קכ"ג סעיף כ"א וז"ל אבל בעריבה שאין דרך למשוך משם מותר לדרוך עמו וכן לקנות ממנו ענבים דרוכות בעריבה הואיל ואין דרך למשוך בעריבות עכ"ל ובש"ך ס"ק מ"ז וז"ל ואע"ג דלסוף אתרמי לפעמי' דכששואבי' מאותה עריבה לתת באותה גיגית שיש יין קצת צלול מ"מ אין לחוש בכך חדא דלעולם יש הרבה גרעיני' ענבים מעורבין עם יין ועוד דכיון שאינו מתכוין העכו"ם להמשיך היין לא הוי המשכה כמו שכ' בתוס' ר"פ עכ"ל מהרי"ק ומביאו הב"י וכיוצא בזה כתבו התוס' בעכו"ם דף נ"ה וכ"כ הג"א מא"ז פר"י בשם ראבי"ה ומביאו הפרישה עכ"ל וא"כ בשנה הזו שלא ה' זב מהם משקה יין שנקרא עסענץ ועכשיו דרכו אותן העכו"ם ולא כדי להמשיך ממנו יין רק כדי לעשות אותן כמרקחת לשפוך עליהם יין נמצא דלא מתכוון העכו"ם להמשיך יין שאם הי' בו יין הי' זב מעצמו קודם הדריכה ואם יצא יין מכח הדריכה הלא נשאר באותן חרצנים וזגים ונבלל עמהם להיות כמרקחת אז אין איסור