מחנה חיים חלק א קע

תשחית רק אם יש בו פירות ולכן אמר רב שמואל למחר אייתי לי מקורייהו הגם שצריך להחריב גוף הפירות מיד ודוק ומיושב לי בזה דהרמב"ם פ"ה משביעית הל' י"ז וח"י הביא דקודם שבאו הפירות ואח"כ משהגיע לעונת המעשרו' מותר לקוץ יעו"ש משמע ג"כ דאם אין בו פירות ליכא איסו' משום השחתה אילן אך באמת אינו ראי' דהרמב"ם עסק שם רק לענין שביעית ואיירי ג"כ דלא טעון קבא או דעץ שוה יותר וק"ל

ולפ"ז מיושב לי דאמרו בסוכה דף ל"א על ד' דברים מאורות לוקין וחד על הקוצץ אילנות טובות עיי' רש"י דשם איירי דלא נמצא עליו פירות בשעת קציצה שם הוה רק ליקוי מאורות וק"ל

ובזה מיושב קושי' שהקשתי מפ"ב דתמיד דחקרו בגמ' עצי מזבח אם הי' משל עץ תאנה ושאר אילני מאכל והקשתי הלא להרמב"ם יש לאו בקציצת אילן מאכל וצע"ג ושוב הראני ד' שהגאון מ"ל שם הקשה קו' בשם באר שבע וב"ה שזכיתי לכוון קו' הנ"ל והגאון מ"ל יצא לחלק דאין בכריתת ענפים שום איסור יעויין שם ולפי מ"ש ניחא דשם כרתו העצים או קודם שחנטו האילנות או אחר גמר בישולם ודו"ק

ומיושב בזה אשר עוררני הרבני כמו"ה ר' יהודה נ"י מדברי מדרש פ' תרומה שאדם ילמוד דרך ארץ מהקב"ה שצוה לבנות משכן עצים שאינם עושי' פירות שצוה מן הארזים ה"ה אדם הבונה בית לא יבנה מן אילני פירו' וקשה תיפוק לי' דיש לאו בקציצת אילנות טובות ואם קצצם נכרי לעצמו למה יהי' אסור לבנות בו וצע"ג ולפמ"ש נכון שזה ילמוד מוסר שלא לבעוט בברכת ד' ולכרות אותם בזמן שאין עליהם פירות שאז אין איסור אבל עכ"פ דרך ארץ הוא שלא למעט ברכת ד' כפי' רש"י בסוכה דף ל"א ודוק

אך ראה זה מצאתי בשמ"ק בב"ק דכתב וז"ל בלא זימני' שהיתה עדיין טוענת תאנים עכ"ל משמע דקאי על העץ דדקל ראוי' עוד להוציא פירות הגם שאין פירות עתה עליו אסור וק"ל אבל בגמ' דידן הגירסא בלא זמנה משמע דקאי על התאנה דלא בא עדיין זמן לקיטת התאנים אבל בב"ב נמצא הגי' בלא זימני' יעו"ש משמע דעל העץ קאי דלא בא זמן העץ אשר אינו נושא פירות מרוב ימים וצע"ג ואולי סכנה יש אפי' אין עליו פירות אבל לאו דלא תשחית דוקא ביש עליו פירות ודו"ק

וכן משמע מתוס' בב"ק דף צ"א דהקשו התוס' איך חייב הקוצץ אילן חבירו הא אין לוקה ומשלם ולכאורה לק"מ קו' הנ"ל דמתני' איירי שקץ בזמן שאין על אילנות פירות אז ליכא לאו אבל חיוב תשלומין יש דדמי אילני פירות עולין יותר מדמי עצים בעלמא ודוק וכן מוכח ממה שהקשה תוס' הא אמרי' במתני' יקוץ ונותן דמים יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דשם איירי לקוץ בשעה שלא יהי' עליו עוד פירות וע"כ דתוס' סברו דאפי' אין על האילן פירות יש בו לאו דל"ת

אלא א"כ הדרה הקו' לדוכתי' מפ"ב דתמיד ומדברי המדרש שהבאתי למעלה וצע"ג

ונראה ליישב דכבר הערותי למעלה דהשכל גוזר דוקא אם נטע אילן מאכל להיות עומד לעולם אז יש איסור בהשחתה אבל אם נטע אילן לזמן שיגדל בעץ אז ליכא איסור דלא תשחית ועוררני בן אחי הבחור ר' משה נ"י דמבואר פ"א דערלה דנוטע לגדר ולקצוץ פטור מערלה דכתיב ונטעתם כל עץ ואכל דוקא שיהי' נטוע לשם עץ מאכל אבל לסיג ולקורות פטור יעו"ש ולפ"ז שם בפ"ב דתמיד נטעו מיד לעצים ואז ליכא איסור בהשחתה דאין זה עץ מאכל אשר יהי' מחויב עליו ומיושב ג"כ דברי המדרש דילמוד אדם דרך ארץ שלא יטע מתחילה אילני פירות לבנות מהם בית וק"ל ועדיין צ"ע למה לא יבנה מהם בית אם מיד נטעם לכך

ודע דפלא בעיני דברי הגמ' דילפי' דאילן סרק קוד' לאילן מאכל אבל במעולה בדמים האילן מאכל קודם דכתי' רק והנה באמת יפלא הלא גם על אילני סרק יש פירות ומבואר בש"ע א"ח סי' ס"ג סעיף ד' דמברכין על פירות אילני סרק בפה"א ובט"ז ס"ק א' חולק דמברכין לפעמים בפה"ע יעו"ש וא"כ מה לי אילן מאכל או אילן סרק כיון דהטעם משום הפירות ועי' בילקוט בשם ספרי ר"י אומר ק"ו אם על העץ עושה פרי חסה התורה על הפרי עצמה לכ"ש יעו"ש וא"כ מה לי עץ מאכל או אילן סרק כיון דיש עליו פירות אסור להשחית וע"כ צ"ל כמש"ל דאיירי התורה דבכל אופן צריך לכרות אילנות לצורך כיבוש העיר ואז הקדימה התורה להניח עץ מאכל ולכרות אילן סרק הגם שיש גם עליו פירות מ"ו אינם חשובים כמו פירות עץ מאכל בטבעו וא"כ גילתה התורה דוקא במעולה בדמים שמותר להניח אילן סרק היינו כיון דגם על אילן סרק יש פירות רק שאינם טובים כמו פירות עץ מאכל וכאן שפירות האילן סרק שווין יותר בשווי' מפירות עץ מאכל מותר לכרות העץ מאכל אבל לעולם לכרות עץ מאכל ולהניח אילן סרק אשר אין עליו פירות יען ששוה העץ בדמים יותר מנ"ל להתיר בזה להשחית אילן מאכל אך מברייתא אין קושי' דילמא באמת הוה הפי' כן דאם פירות האילן סרק מעולין בדמים אז מותר להניח אילן סרק ולכרות אילן מאכל אבל א"כ איך מביא הגמ' ראי' לדברי ר"ח דבמעולה בדמים מותר לקוץ אילן מאכל מנ"ל האי דילמא דוקא אם יש באילן סרק לצורך כיבוש העיר ג"כ השחתת אילן פירות אז פועל שווי' בדמים להניח אילן סרק אבל ללא דבר לא פועל שווי' של דמים וצע"ג

ונ"ל לחדש דבר דוקא אם האילן טוען פירות במלאת ספקו כדרך כל האילנות אז יש איסור לאו אבל אילן דכבר הוכחש רק דנשאר שיעור קבא או בזית רובע קב ובגפן כל דהוא זה דוקא דרבנן ובו אין לאו רק סכנה כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור מי שקוצץ אילן אשר מתחיל להזקין אז בא אדם במצור שימות בו ולכך נקנו ר"ח דקלא דטעין קבא אסור לקצוץ וה"ה דשכב שיבחה ברי דקץ תאנתא בלא זמנא יען שהוזקן אבל לא נתמלא לו הזקנה שלא יוציא פירות כלל כנלע"ד

העולה מכל זה דלא מצאתי היתר ברור לקוץ אילן פירו' דהוא מבורר בשם רמב"ם ורשב"א ותוס' דהוא לאו מדאורייתא בכל מקום ובכל זמן והיתר מקומו אשר חידש שם הרא"ש תלי' בחבל הראשונים אשר הביא השמ"ק וגם דמבואר שיטת התוס' דאסור לקוץ אפי' אם אין עליו עדיין פירות וגם אין מוכרח אם מותר להשחית אפי' ענפים לכן אין היתר רק למכור לנכרי האילנות ולהתנות עמו שצריך לעקרם עם שרשיהם ולטעם בתוך גן אחר עיי' ב"ב דף ל"ז ואז הגם אם ישנה דיבורו הוה רק גרם ע"י נכרי שכולי האי לא חיישי' קודם שיש על האילן פירות כנלע"ד שאז ליכא איסור ולא סכנה וד' יאיר עיני בתורתו ויטהר לבבי לעבודתו

ומצאתי בט"ז סי' קי"ז שהביא דברי הגמ' שיש סכנה וגם לאו שכן מנה הסמ"ג והתפלא על הש"ע שלא הביא דין הנ"ל והדג"מ מביא שהרמב"ם מנה ללאו ובכל זאת העתיק דברי הרא"ש לצורך מקומו מותר ולדעתי יש בנידן לחקור כמו שהארכתי בעזה"י ומלשון הט"ז שם משמע שהיתר לבנות בית הגם שצריך לקצוץ אילנות שיש בהן פירות יעו"ש ולא נראה לענ"ד כמש"ל

ויש לי מקום עיון בסנהדרין דף ק' דפריך על בן סירא מקרא דלא תשחית והוא פלא גדול הלא לא תשחית את עצה הוה לאו דאורייתא והשחתת שאר דברים הוה דרבנן עיי' רמב"ם פרק ו' מהל' מלכים וצ"ע גדול ויש לי לעיין בנידן דאחר דקצץ בנטיעות ועבב"ב דל"ז בשמ"ק הבדל בין דקלא לאילן ומסוגי' הנ"ל יש לעיין הרבה ועי' בב"ק דצ"ה אבל אין הזמן מסכים עמי וכעת תהי' שביתה קולמסי: