מחנה חיים חלק א קסט

אך עדיין צריך התבוננת דלמא דוקא במצור דהותר עכ"פ גם קציצת אילן מאכל רק שצריך להקדים אילן סרק אז חידשה התורה אם האילן סרק שוה יותר מותר להכרית האילן מאכל יען דהתורה התירה לצורך מצור להשחית אילן מאכל אבל שלא בשעת מצור דיש איסור בהשחתת אילן מאכל מנ"ל שיהי' מותר להשחית בגוף האילן משום דמרויח במקום וצע"ג והרמ"ה הובא בשמ"ק וז"ל רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל שידעתו ואתה נהנה ממנו זה אילן מאכל [נ"ל דפי' תדע כמו אדם ידע את חוה שבעל אותה ונהנה ממנה כך כאן אשר תדע שאכל מפירות שלו] כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק רע ועל שניהם הוא אומר אותו תשחית וכרת ובנית מצור וכי מאחר שסופו לרבות אפי' אילן מאכל לקציצה לצורך המצור מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים קציצת סרק למאכל יכול אפי' האילן מאכל מעולה בדמים כלומ' שעצו מעולה בדמים וראוי לעשו' ממנו מצור יותר מאילן סרק יכול נקדים סרק למאכל ת"ל רק הא למדת שבזמן שהעץ מאכל מעולה בדמים ועצו חשוב יותר מפירותיו ומותר לקוצצו עכ"ל היקר מפז למדנו מדבריו חדשות (א) שרק אם עצי אילן מאכל מובחרים למצור אז מותר להשחית אילן מאכל אבל בעבור שאילן סרק שוה בדמיו יותר וירויח בו טפי אי אתה רשאי להכרית אילן מאכל ולהרויח באילן סרק דבשלומא אם אילן מאכל חזק יותר מאילן סרק ויפה הוא למצור אז התירה התורה השחתה דוקא לצורך המצור אבל בעבור להרויח ממון אסור להכרית אילן מאכל ודוק (ב) שדוקא אם העץ שוה יותר מן הפירו' אז מותר לכרות בכל מקום אילן מאכל אבל אם צריך לעץ ויש כאן אילן סרק ואילן מאכל אסור לקוץ אילן מאכל ולהניח אילן סרק יען דשוה יותר בדמיו זה אסור דגם במצור אסור לקוץ אילן מאכל עבור להרויח באילן סרק ולכן לא מסיים כאשר כתב הר"ח וז"ל ש"מ מותר להניח אילן סרק אם הוא מעולה בדמים ולכרות בבנין מצור אילן מאכל עכ"ל דנשמע מזה שמותר לכרות אילן מאכל במצור עבור להרויח דמים באילן סרק והרמ"ה מסיים דוקא אם העץ שוה יותר מפירו' יען דשם לא נעשה השחתה כלל אבל להשחי' עבור להרויח אסור ופשיטא דלצורך מקומו ג"כ אסור ודוק וגם לשיטת ר"ח והגאון אפשר דוקא במצור דשם הותר עכ"פ השחתת אילן מאכל רק דיש מצוה להקדים של סרק אז אם הוא מעולה בדמים מותר להשחית של מאכל לצורך מצור אבל שלא במצור גם הם מודים דאסור להשחית עבור להרויח במקום ולכן מחוורתא דהרא"ש כ' דינו רק מסברא חיצונה משום דהוה לא אפשר ולא קמכוון כנלע"ד

ודע דעלה בדעתי לחדש דכל הפרשה איירי רק אם אפשר באילני סרק אז כראה הכריתה של אילן מאכל כהשחתה אבל אם אין כאן סרק אז מותר לכרות כל אילן מאכל לאיזה צורך שיש בו אבל מצאתי בשמ"ק בשם הרב המאירי ז"ל רבותי פוסקים דוקא באילן העומד על המצור הא אין עומדין על המצור אסור אף באין שם של סרק עכ"ל ואי אפשר לפרש שהמאירי רוצה להשמיע בשם רבותיו דיש איסור השחתת אילן מאכל בשלא לצורך בכל מקום דא"כ הי' לו לכתוב דרבותיו אוסרים קציצת אילן בכל מקום וגם הלא הוא הדין של הגמ' אלא הכוונה דלא נטעה דדוקא ביש כאן סרק אסור בשל מאכל אבל באין כאן סרק מותר להכרי' אילן מאכל לצורך קמ"ל דדוק' לצורך מצור מותר אבל לשאר צורך אסור אפי' אין שם של סרק אשר יוצלח כגון שצריך עץ לארגז אסור לקוץ אילן מאכל ודוק אבל בכל זה אפשר דמודה הרב המאירי בצורך מקומו כמש"ל דהוה לא אפשר ולא קמכוון ודוק

תמצית הדברים כי צורך מקומו אין כאן הוכחה מגמרא אי מותר או לא

ואבוא בחקירה דיש לי לחדש היתר בקציצת אילנות דהנה אמרו בב"ק דף צ"א דקלא דטעין קבא אסור למקצצה מיתיבי' כמה יהי' בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי אר"ח לא שכיב שיבחה ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנה ע"כ ועלה בדעתי להבין באמרי חכז"ל הנה בכל התורה כולה הוה גורם קל מגוף הפעולה ונ"ל דדוקא אם עומד הדקל וכבר הוא טעון פירות אז אם יש עליו רק קב או בגפן רק גרגר או אשכול אחד אסור להשחית כי ברכה בו יען שכבר הוא טעון פירות ועדיין לא נתבשלו כל צרכן ואם הוא קוצץ החיות הוא משחית ברכת ד' אשר ברכה בו שכבר הכח בעולם כמו בישעי' סי' ס"ה [כה אמר ד' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו] יען שברכה בו נקרא השחתה אבל מי' שקוצץ אילן טרם שחנט עכ"פ שאין כאן עדיין רושם פרי ולא בוסר ולא גומל ואינו משחית בשעת כריתה רק גורם שלא יוציא פירות בקיץ זה לא נקרא משחית כלל ומותר לכרות אילן בחורף והבן ורב אוסר דקלא דטעין קבא הגם שעדיין לא הצמיח בו יותר אסור ופריך הא תנינא כמה יהי' פירות כבר בעץ הזית רובע הקב אלמא כיון שהצמיח בו רובע הקב אסור ומשני שאני זיתא דחשיבי וע"ז אר"ח דשכיב שיבחה ברי דקץ תאנה בלא זמנה הכוונה ורם שהבשילו לגמרי כחכז"ל במדרש רבה קהלת על פסוק מתוקה שנת העובד וז"ל מה בין מיתת נערים למיתת זקנים ר' נחמי' אומר התאנה הזאת כל זמן שהיא נלקטה בעונתה יפה לה ויפה לתאנה וכשאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע בתאנה עכ"ל עוד שם במשל בבעל התאנה וז"ל אומרין יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי היא ראוי' להלקט והוא לוקטה עכ"ל והנה יען שקצץ תאנה בלא זימני' שלא הגיע עדיין העת והזמן אשר תהי' התאנה ראוי' להלקט לכן שכיב דעבר על לאו דלא תשחית אבל באמת אם אין בו פירות עדיין ליכא בל תשחית ודוק

וראה זה מצאתי בלשון הזהב של רבינו הרמב"ם פרק ד' משביעית משנה ט' כיון שבא לעונת המעשרות וז"ל כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצו מפני שהוא כשר לאכילה כמו שבארנו ויקח מפריו ויאכלנו ומותר לו לקוץ האילן ובלבד שיהי' בדמים יקרים בעצים ואז יהי' מותר לכרות אותו אבל אם לא יהי' לעצים מחיר גדול עד שיאמרו יותר יש לו תועלת בכריתתו ולהניחו אסור לכרות אותו מפני שהוא נושא פירות שהאילנות העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותן בשום זמן מהזמנים אלא על זה הדרך שאמרנו והוא מה שאמר הכתוב לא תכרות את עצה ולזה הענין נתכוון באמרו כמה יהי' בזית ולא יקוצץ רוצה לומר שאסור לכרתו בשנה משאר השנים מפני שהוא עושה פרי ורובע הוא רובע קב ר"ל מן הנצנים מכל שאר האילנות מלבד הזתים משעה שיציץ ציץ כשיעור קב אסור לכרתו אלא ליוקר דמי עצו כמו שאמרנו עכ"ל הכוונה מבוארת כי הגיע לעונת המעשרות הוא הבאת שליש עיי' פ"א וא"כ שיהי' מותר לכרות אם לא נגמר בישולו צריך דוקא שיהי' העץ שוה יותר מפירות אבל אם אינו שוה יותר אסור לכורתו מפני שהוא עושה פרי ודייק רבינו בלשונו שכפל ח"ל שהאילנו' העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותן בשום זמן מהזמני' עכ"ל כל זמן שהם עושין פירות שהפירות צריכין לאילן והם עליו אסור לכרות ולכן ביאר ברובע הקב וז"ל ר"ל מן הנצנים מכל שאר האילנות מלבד הזתים משעה שיציץ ציץ כשיעור קב אסור לכרתו עכ"ל מבואר דוקא משהציץ ציץ איסור הכריתה אבל אח"כ בשעה שאין עליו פירות מותר לכורתם ודוק וכן מורה לשון המשנה כמה יהי' בזית רובע הקב משמע שעדיין יש בזית רובע הקב ודוק וכן משמע בברכות דף ל"ז ע"ב דהקשה התוס' וא"ת בלא שביעית נמי תיפוק לי' דאסור משום לא תשחית את עצה ותי' דלא טעין קבא או דעץ שוה יותר יעו"ש ולא הקשה בתוקף דאפילו אין בו פירות אסור לקצוץ משום איסור דלא השחית את עצה וצ"ע אלא פשיטא דהתוס' סברו ג"כ דאין איסור דלא