מחנה חיים חלק א קסז

אילן מאכל טוב בעבור מעולה בדמים דילמא דוקא אילן זקן מותר במעולה בדמים להכרית וצע"ג

ונלע"ד ומראשית אבאר כי הבנת הרמב"ם מבואר בספרי הובא בילקוט וז"ל לא עץ מאכל זה אילן סרק אם סופנו לרבות אילן סרק מה ת"ל מאכל מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל יכול אפי' מעולה בדמים וכדברי ר"א ברבי ת"ל רק אותו תשחית וכרת עושה את ממנו תיקין ודוגיאות עכ"ל וספרי הנ"ל מחוסר מלח השכל בשלומא בתלמוד דידן גרסי' אם סופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל דכל דבר הוה הפי' אפי' אילן מאכל א"כ קשה מה ת"ל לא עץ מאכל הלא הוא ק"ו אבל בספרי דגרס אם סופנו לרבות אילן סרק מה ת"ל מאכל הוא מחוסר הבנה בשתים (א) איך מרומז ברק אילן סרק דוקא דילמא הוה רק מיעוט אפי' על אילן מאכל (ב) א"כ קשה בהיפך יקשה הספרי כיון דאילן סרק מבואר בפי' עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל רק למעט אילן סרק למה לי וצע"ג (ודוחק בעיני יען דכתיב רק מקודם בפסוק)

אך באמת יש שני מיני אילני סרק (א) שיש סוג אילנות אשר מינם אינם מביאים פירות בעולם לא בנעורם ולא בזקנותם כגון ארז אשר אינו מוציא פירו' וכדומ' כנודע (ב) שהמין מוציא פירות כגון עצי תפוח שנודע שמין עץ כזה מוציא פירות אבל כאשר הזקין וסר כחו ממנו אז אינו בכחו עוד להוציא פירות רק מעט מזעיר אשר ריחם כמר וטעמם פג ושניהם יחד נחשבו לאילני סרק [ועיי' ברבה בראשית שואלים לאילני סרק למה קולכם הולך והשיבו שפירותיו קלים] והתורה אמרה רק עץ אשר תדע משמע שמכיר בטבע של האילן שאינו נושא פירות וזה אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא שהאילן אינו מסוג אילנו' אשר מביאים מאכל בעולם והוא אילן סרק ממש בתולדה ומרק אנו מרבינן מעולה בדמים שהאילן נעשה זקן ולא יוכל ליתן כחו וחילו שאז העץ שוה יותר מפירותיו מותר ג"כ לכרות והוה שפיר דרק ממעט שגם מאילני מאכל יש היתר דהוה גם כן אילן סרק שמעולה בעצו יותר מדמיו וא"כ כיון דמרבינן בסופו אילן סרק הגם שגוף העץ הוא מסוג אילני מאכל מכ"ש עץ אשר תדע כי לא אילן מאכל הוא שהוא סרק בתולדה ומשני להקדים אילן סרק לאילן מאכל הגם שעכשיו שניהם סרק עכ"פ זה הוה ממין עץ מאכל וסרק ממש אינו ממין עץ מאכל ודוק א"כ מבואר דינו של הרמב"ם בספרי כנלענ"ד בעזה"י אך לפי ומה שאכתוב בסמוך אי"ה הבנה אחרת בדברי כ"מ שבאמת אין הבדל בין אילן סרק ממש לאילן זקן א"כ דברי הספרי מחוסרי הבנה וצע"ג

רק בכל זה הוספתי רק מים וקמח שנפלאים דברי הגמר' שלומדים מכאן להכרית אפי' אילן מאכל טוב עבור מעולה בדמים

וד' האיר עיני לברר הדבר הזה כשמלה ואקדים דיש לדקדק בלשון הגמ' בב"ק דנקטו מאחר שסופו לרבות כל דבר אשר לא עץ מאכל למה לי עכ"ל הגמ' והוא פלא דלשון שסופו לרבות משמע שלבסוף אנו מרבינן כל דבר ונהפוך הוא מתחילה הרבינו כל דבר דרק עץ אשר תדע זה אילן מאכל וא"כ הי' הגמ' לומר מאחר שהרבינו כל דבר למה לי אשר לא עץ מאכל הוא וצע"ג עוד קשה לי דאמרו עוד בגמ' יכול אפי' מעולה בדמים ה"ל רק והוא פלא למה לי קרא הלא התורה לא אסרה רק בלא תשחית את עצה ואם העצים שווין יותר מן הפירו' א"כ אין בהכריתה שום השחתה וסברא הוא למה לי קרא רק למעט וצע"ג עוד פלא בעיני להבנת הרמב"ם דרק עץ אשר תדע זה אילן זקן וא"כ הוה בסברא שמותר לכרות אפי' שלא לצורך המצור דהא לא הוה השחתה כאשר באמת פסק הרמב"ם כן בהל' ט' בפ"ו מה' מלכים וא"כ למה לן דגלי התורה במצור שמותר לכרות אילן סרק או אילן זקן וגם למה באמת צריך להקדים אילן סרק לזקן הלא מותר להכרית אילן זקן אפי' שלא לצורך כלל וצ"ע הן באמת ברמב"ם משמע דיש חשיבות לאילן זקן מאילן סרק דבאילן סרק ביאר בפירוש אפי' בשלא לצורך מותר לכרות אבל באילן זקן לא כתב בפירוש שמותר לכרות בשלא לצורך יעו"ש והבן משמע דצריך איזה צורך באילן זקן וא"כ ממילא זה נלמד מן התורה יען דבריך להקדים אילן סרק לזקן מזה אנו למדין דצריך באילן זקן צורך ובאילן סרק אפי' לא לצורך כלל ודוק אבל שני קושי' ראשונים צע"ג

ונלע"ד לבוא על עומק ענין הנ"ל והוא דבודאי יש ב' מינים להחריב אילנות אופן הא' דפועל גרעון וחסרון בגוף אשר כבר עומד בכחתו ואין זה כמו השובר כלי או השורף בגד דמשנה גוף הדבר שמעיקרא הי' ראוי למלאכה ע"י שהי' שלם בדמות וצורת כלי ועכשיו שנשבר ונשרף נשתנה גוף הדבר אבל המונע אמת המים עד שיבשו כחות העץ משרשיו מתחת ומענפיו ממעל נשאר העץ בארץ ולא יוסיף תת כחו זה הוה השחתה ועל זה הזהירה התורה לא תשחית את עצה שנשאר עוד עץ השדה רק נשחת בכח שיעמוד עץ השדה ולא יתן כחו עוד וביאר בספרי זה המונע אמת המים וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהנ"ל. אופן השני שכורת עץ המאכל אבל נשארו בארץ השרשים ומריח המים יוכל להפריח ויעשה קציר כמו נטע ובגוף הכריתה אינו משחית הכח של העץ מאכל רק שפועל לעשות מעץ מאכל ואילן טוב גורן אטד למשרפות אש אך גם ע"ז הזהירה התורה לא תנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות הגם שלא הוה בגדר השחתה אבל אסור משום שהפירות ראוי' לאכול ואי אתה רשאי להכרית אותו כלל ולעשות מעץ השדה עץ בית ודוק וביארה התורה מה שאסרתי לך לנדוח עליו גרזן הוא מטעם כי ממנו תאכל ואותו לא תכרו' הגם שאין זה השחתה כי נשאר השורש בארץ ומריח המים יפריח בכל זאת אתה מפסיד הפירות אשר הם יהיו ראוי' לאכילה ועיי' בספרי וז"ל כי ממנו תאכל מצוה עכ"ל כי מצוה לאכול ואסור לכרות אילן מאכל על חנם ומה שאסרתי לך לא תשחית את עצה הוא מטעם כי האדם עץ השדה לבא לפניך במצור כי זה מדרך המצור להפסיק אמת המים שיצמאו למים וימותו בצמא כל האנשים אשר נמצאו בתוך העיר אבל לעצי השדה לא מותר לך להמית אותו בצמא שיחלש כחו וימות גזעו בארץ אבל באמת מה שאסרתי לך על האילן בשני פנים (א) בהשחתה (ב) בכריתה הוא רק מה שאינו לצורך כבישת העיר אבל אותו תשחית וכרת ובנית מצור עד רדתה מה שהוא לצורך כבישת העיר לא אסרתי לך כלום שבין בהשחתה כגון למנוע אמת המים או בכריתה הכל מותר לבנות מצור עד רדתה כי לא אסרתי לך רק השחתה וכריתה מה שאינו לצורך כבישה רק לצער האויב ולדאבו אבל מה שפועל לכבישת עיר הכל מותר זה הוא עיקר הפרשה ובתוך הענין גילתה התורה [רק העץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא] בזה נכלל ב' מיני אילנו' (א) אילן זקן שאינו נושא פירות אלא מועטים (ב) אילן סרק שאינו נושא פירו' כלל מעולם ואי"ה אבאר עוד שמותר לכרות אילנות כאלו ועתה קשה אם סוף הפסוק [אותו תשחית וכרת ובנית מצור) מרבה כל דבר אפי' אילן מאכל טוב מותר להשחית ולכרו' לצורך המצור דאל"כ היאך אמר' התורה תשחית וכרת הלא באילן סרק לגמרי או באילן זקן לא שייך השחתה כלל ומותר יען דלא הוה משחית וע"כ דמותר אפי' להשחית אילן טוב וא"כ פשיטא שמותר לכרות אילן אשר לא עץ מאכל וזה שדייק הגמ' מאחר שסופנו לרבו' כל דבר דמסוף הפסוק ילפי' היתר להשחית אפי' אילן טוב אשר לא עץ מאכל למה לי פשיטא וק"ו הוא שמותר להשחי' אילן סרק ואילן זקן ומשני להקדים אילן סרק לאילן מאכל דיש לטעות אם יש צורך לבנות מצור אז כיון שניתן רשות להשחית אין צריך להבחין בין טוב לרע הכל מותר להשחית