מחנה חיים חלק א קסו

אילן סרק או אילן זקן התירה התורה לצורך מצור אבל אילן מאכל טוב לא התירה התורה ועיי' בלח"מ הלכה ט' שהרגיש בזה יעו"ש וכן משמע מהלכה ח' שלא הזכיר רבינו שמותר לכרות לצורך המצור אלא פשיטא דאפי' למצור אסור להכרית אילן מאכל טוב ודוק אבל קשה הכי יגרע לצורך כבישת עיר ממעולה בדמים שמותר לכרות וצע"ג ולפמש"ל נכון דבאמת דמעולה בדמים לא מהני רק במדינה אבל במצור אסור אפילו במעולה בדמים יען שמכאיב לאנשי העיר וק"ל

אמנם בכל זה לא שקטה דעתי דנכון בסברא אם הוא כורת העץ להכעיס לעיר יהי' אסור בכל אופן במצור כמש"ל אבל אם אינו עושה להכעיס רק יש לו צורך לעשות דיק עד שיכבש העיר איך יהי' אסור לכרות עץ מאכל אפי' אם הוא משחית הלא אינו מכוון להשחית רק יש לו צורך לכבישת עיר שהוא מקלקל ע"מ לתקן ויהי' מותר אפי' בהשחתה ומכ"ש בשלא בהשחתה וצריך להבין דעת הרמב"ם שלא התיר כריתת אילן לצורך מצור וצע"ג

עוד קשה על הרמב"ם מסוגי' דגמ' בב"ק דף צ"א אמר רב דקלא דטעין קבא אסור למקצי' מיתיבי' כמה יהי' בזית ולא יקצצו שאני זתים דחשיבי ואר"ח לא שכיבה שיבחה ברי אלא משום דקץ תאנתא בלא זמני' אמר רבינא אם הי' מעולה בדמים מותר תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים אילן סרק לאילן מאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק עכ"ד הגמ' ולהרמב"ם פלא התורה לא גילתה שרק אילן סרק קודם לאילן זקן ובמעולה בדמים מותר להקדים אילן זקן לאילן סרק אבל לעולם אילן מאכל צעיר לימים אסור אפי' אילן סרק מעולה בדמים וא"כ ליכא ראי' לרבינא שמעולה בדמים מותר וצע"ג

גם זאת אדרוש לפלא אי הפי' בקרא כמ"ש הכ"מ עץ אשר תדע הוא אילן זקן כי לא עץ מאכל הוא אילן סרק יעו"ש א"כ קשה דלמא לצורך המצור התירה התורה הן אילן זקן או אילן סרק רק הקדים אילן סרק לאילן זקן אבל מנ"ל שמותר לכרות אילן שלא לצורך המצור וברמב"ם הלכ' ט' כתב וז"ל כל אילן סרק מותר לקוץ אותו אפי' אינו צריך לו וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט מותר לקוץ אותו עכ"ל מבואר שמותר לקוץ אילן זקן אפי' במדינה וקשה דילמא דוקא במצור וצע"ג ועוד יש להקשות כמ"ש אי"ה לקמן

והנלע"ד הוא כך דבשני אופנים יש דרך המלחמה (א) אם הוא תל תלפיות לכבוש העיר כגון שכורתים העצים ועושים ממונם מערכות לאנשי חיל לכבוש העיר ואין התכלית בכריתה להשחית דאם הי' אפשר לבנו' דיק וסוללה מהאילנות ובכל זאת יהיו נשרשים בארץ לא הי' כורת אותם כלל רק שאי אפשר כי אם בכריתה ונעשה השחתה לפירות והוה לא אפשר ולא קמכוון זה לא נקרא השחתה כי אין השחתה אלא המכוון לכליון הדבר אבל כל השחתה הנעשית לתיקון דבר לא הוה השחתה דאל"כ תהי' שחיטת הבהמה השחתה עיי' חולין דף ח' דבחיי' עומדת לג' דברים כמובן ואין השחתה אלא המכוון להשחית (ב) כגון שאנשי המלחמה לא יצרכו להעצים כלל רק ישחיתו הכל סביב סביב כי פן יבואו מאנשי העיר חוצה לה וימלטו נפשם שימותו ברעב ובצמא ומחוסר כל וזה הוה השחתה שלא צריך כלל לכריתת האילנות ואינו פועל רק להשחית וצותה התורה כי תבואו אל עיר להצר עלי' לא תשחית עצה להאביד ולהרוס עצה לכל גבולי' שאם אחד ימלט על נפשו לא ימצא מחי' ושארית בארץ זה אסור לנו לעשות והוסיפה התורה שגם זאת הוא איסור לכרות אילן מאכל גם בלי השחתה [כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות] שהוא אסור בכל מקום ובכל זמן הגם שיש בו צורך קצת כיון שעכ"פ הוה השחתה נגד השווי' אסור הכריתה והטעם השני כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור כי אתה באת למלחמה על העיר אבל על האדם אשר רוצה להמלט על נפשו וצריך לפירות להחיות את נפשו לא תוכל לבקש שיבוא מפניך במצור כמו עץ השדה אשר בא לפניך במצור עיין ברמב"ם פ"ו ממלכים הלכה ז' שבמדין מצינו שלא להקיף עיר מד' רוחותי' כדי שיוכלו אנשי' להציל מתוכם יעו"ש בשם ספרי ואם יוכרתו כל אילני פירות סביב סביב גם האדם בא במצור והוסיפה התורה רק העץ אשר תדע כי לא עץ ואכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור עד רדתה הכוונה לצורך כבישת עיר מותר בין כריתה ובין השחתה למשל לכרות אילנות לבנות דיק ולהשחית אילני פירות כדי להיות נקל לכבישה והרמב"ן בתורה אותו תשחית וכרת כתב וז"ל וטעם אותו תשחית וכרת כי מותר אתה לכרות אותו לבנו' המצור וגם להשחיתה עד רדתה כי לפעמים תהי' השחתה צורך כיבוש כגון שיהי' אנשי העיר יוצאים ומלקטים עצים ממנו או נחבאי' שם ביער להלחם בכם או הם לעיר למחסה ולמסתור ואבן נגף עכ"ל הזהב מבואר אם אנו צריכין לעשות דיק לכבישה לא נקרא השחתה רק כריתה אבל אם נעשה רק אבדון אז נקרא השחתה

ולפ"ז בודאי מותר להמשיך אמת המים כדי שייבשו האילנו' של פירות העומדי' בתוך העיר או אם אפשר שיעלה הכורת עליהם כי מה שנפעול נגד אנשי העיר אשר בתוכה מותר בין בכריתה ובין בהשחתה כי באמת אין זה השחתה מה שהוא לצורך הכבישה אבל להשחית חוץ למדינה אשר אנו באים למלחמה כדי שאם יברחו האנשים לא ימצאו מחי' בארץ הוא אסור לעשות כי אז הוה רק השחתה כי אין זה פועל כיבוש לעיר אשר נצור עלי' רק פועל להמית הנמלטים ברעב והוה השחתה וזה אסור לא בלבד יען כי הוא עת מצור ולא ישאיר מקום לפליטה להבורחים אלא בכל מקום אסור השחתת אילן פירות כיון שיש השחתה בגוף הדבר שהפירות שווין יותר מהעץ ולכן התחכם הרמב"ם אחר שכ' בהל' ז' שצריך להיות רוח א' בלא מצור כ' בהל' ח' אין קוצצין אילנות פירות שחוץ למדינה ואין מונעים מהם אמת המים דכתיב לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד יע"ש ולכאור' פלא למה נקט שחוץ למדינה ולא נקט שחוץ לעיר וצ"ע

אמנם נכון מאוד דכיון שלא השלימו א"כ במלחמת מצוה אסור ליתן מחי' ושארית בארץ אפי' לקטנים וכ"ש לגדולים א"כ בודאי יהי' מותר להשחית כדי שלא ימצאו מחי' וימותו אבל בחוץ למדינ' במלחמת רשות אסור להשחי' אילני פירות דכיון דאין לנו צורך בהשחתה הנ"ל עובר על לא תשחית ולכן נקט הרמב"ם שחוץ למדינה והבן אבל מה שהוא צורך כבישה לעיר זה בודאי מותר ולית דין צריך לפנים כנלע"ד בעזה"י

ומצאתי מבואר באר היטב ברמב"ן דמותר להשחית לצורך מצור וז"ל ולא אסרה התורה רק אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לעץ מאכל א"כ פי' הפרשה לדעתם שהזהירה התורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור במנהג המחנות והטעם כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה כענין שנאמר וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים ואתם לא תעשו כן בהשחתה כי תבטחו בשם שיתן בידכם עכ"ל הוסיף טעם לשבח דכל מה שאנו צריכים לכבישת העיר מותר להשחית אפי' אילן מאכל אבל להחריב סביבות העיר שעי"כ שהארץ חורבן תהי' העיר מוכרחת לפתוח שערים זה אסור לעשות והבן

אבל עדיין נשארה הקושי' להרמב"ם מנ"ל שמותר לקוץ