מחנה חיים חלק א קסג

אע"ג דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כיון דאי מקדשה לעצמו לא מחייב לא מקרי בר חיובא וא"ת מאי כ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקדושין לרבא בפ"יי קידש אינו לוקה בעל לוקה וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה אף על קידושין א"נ אף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקדושי' ואי אין שליחו' לא חלין הקדושין עכ"ל ולכאורה נפלאת בעיני א"כ דעל קדושין לבד לא מחייב הכהן רק אם בעל אח"כ מחויב גם על הקדושין א"כ עדיין בשעת קידושין גם המשלח שהוא כהן לא נכשל ומכ"ש שהשליח עדיין לא עבר על לפני עור ומהכ"ת יתבטלו הקדושין [או נימא אין שליח לדבר עבירה ולא יתחייב המשלח] הא בשעה שפועל השליח אין בעולם לפני עור ואת"ל שבעל אח"כ ופעל מעשה השליחות עבירה וגם השליח עבר על לפני עור למפרע דילמא כיון דבשעת מעשה ליכא עבירה ואפשר שלא יבא בעולם עבירה אז לכ"ע יש שליחות דאין ברור שיכשל המשלח אבל כהן שהוא בר חיובא שאסור לו לקדש אשה גרושה אז הוי בר חיוב כמו המשלח ואין שליחות וצע"ג אלא פשיטא כיון דהשליח פעל עכ"פ גרם מכשול דבלא קידושין אפי' בעל אינו עובר על לא יקח דשורש איסור הוא ביאה דרך אישות עי' במקנה בקידושין ובריטב"א שם בסוגי' ועכ"פ פעל נעשה השליח שאם יבעול ילקה הכהן על לא יקח אז הגם שלא בעל הכהן עבר השליח מיד על לפני עור לא תתן מכשול והוצרך התוס' לתרץ יען דאם מקדשה לעצמו ליכא שום איסור אפי' לאו דלפני עור לא יהי' בעולם או דלאו דלפני עור לא פועל להיות השליח בר חיובא על שם גרושה ודו"ק

וכן משמע מלשון רמב"ם פי"ב מה' רוצח הל' י"ד מי שנותן לחבירו עצה שאינה הוגנת עובר על לפני עור ומשמע הגם שקב"ה היפך הדבר מקללה לברכה בכל זאת הוא עבר על לפנ"ע ועיי' בסמ"ע בח"מ סי' קמ"ז ס"ק ל"ט משמע שאם הצליח בעצה שלו עובר גם על משגה עור בדרך ואין הוכחה מלשונו יעו"ש

ומצאתי בספר יד מלאכי כלל ל' אות שס"ז שחקר על החקירה אם לא שתה הנזיר הכוס אם עבר המושיט על לפני עור ופשט דעבר מיד מגמר' דמ"ק דף טו"ב דאמתא דבי רבי אמרה להוי האי גברא בשמתא דהכה לבנו הגדול ועבר על לפני עור ופירש"י וז"ל דכיון דגדול הוא שמא יבעט באביו והו"ל איהו מכשילו עכ"ל מבואר דכיון שהכה האב את בנו הגדול עבר מיד על לפנ"ע יעו"ש שהעיר דמקדושין דף ל"ב משמע בהיפך דוקא אם רתח הבן עובר על לפנ"ע אבל להלכה פסק דעובר מיד אלפני עול הגם שלא נעשה מכשול וא"כ לכאורה בנידן דידן כיון שהלוה בלא עדים עבר מיד על לפני עור לא תתן מכשול והגם אם ימחול עכשיו לא נפטר מאיסור דלפני עור ודוק

אמנם נלע"ד הגם אי עובר מיד על לפנ"ע היינו כגון אם אחר שגרם המכשול אין בידו לתקן כגון שמושיט כוס לנזיר ואבמה"ח לב"נ דאין בידו להציל שלא יעבור אחר כך או אם מכה בנו הגדול או קורע בגדו דאין בידו שלא ירתח בנו או שלא יבעט בו או כגון בנדרי' ס"ב דאם מוכר היער אין בידו שלא יבערו מהעצי' לע"ז או אם הוא עד על ריבית שאין בידו שלא יתן הריבית [ובפרט שמלוה עובר על השמה בלאו דלא תשימון ועובר הלוה והעדים על לפנ"ע] או בקידש גרושה לכהן דאין ביד ישראל שכהן לא יבעול אותה אבל כאן שבכל רגע יש בידו למחול החוב אז עדיין לא נתן מכשול ואינו עובר רק עד שתבע ללוה וכפר בו כנלענ"ד מסברא ולא מגמ' ואין בידי כעת לברר יותר דין הנ"ל

ואחר שכתבתי זאת מצאתי לש"מ בב"מ דף י' ע"ב בד"ה דאמר לישראל וז"ל וריטב"א כ' וז"ל וא"ת והאיכא משום לפני עור ואפשר לומר דהאי סוגי' כרבא דהילכתא כוותי' דאמר לא בעל אינו לוקה וכיון שהקדושין תלוין בבעילה לא חשיב בר חיובא משום לפני עור כנ"ל עי"ל דמיירי כשכהן עצמו הי' יכול לקדשה לעצמו דבכי הא ליכא לפנ"ע כדאיתא פ"ק דע"ז עכ"ל נ"ל סברא אחת על הקו' דאין עבירת לפנ"ע לנותן רק אם א' נכשל באמת על ידו אבל כיון דבקידושין בלא בעילה ליכא מכשול לכהן א"כ אין השליח עבר על לפני עור על הקדושין ואם הכהן בועל אח"כ אין השליח גורם בה כלל הוא עיקר העבירה ולזה אין השליח עוזר כלל בשלומא בכוס יין לנזיר או אבמ"הח אז מקרב לו גוף החפץ אשר בו נעשה האיסור אבל כאן הבעילה היא מעשה העבירה וכי מושיט לו האשה לקרב הבעילה דנימא שעובר על לפני עור וזה לדעתי סברת מהר"י אבוהב הובא בש"מ וז"ל מאי בינייהו י"ל דלימא א"ב ישראל שאמר לגוי צא וגנוב כליו ורבי' כאלה ונאמר דאה"נ שיש הבדלי' אחרי' אבל הגמ' נקט הני לפי שמביא בהם חדוש גדול והוא שאפי' זה הישראל נראה כעובר משום לפני עור לא תתן מכשול אין לו עונש כלל מהר"י אבוהב עכ"ל מבואר דסובר דרק נראה כעובר על לפני עור אבל באמת אינו עובר ולכאורה לפום רהיטא הבנתי דסובר דאין לפני עור רק אם נעשה מכשול מיד אבל כאן אין השליח עובר על לפנ"ע יען דלא נעשה מכשול מיד ולפמ"ש סובר מהר"י הנ"ל אין כאן לפני עור יען דלגוף מעשה עבירה לא עזר כלל אבל במושיט כוס יין לנזיר שמושיט לו גוף החפץ אשר בו נעשה עבירה אפשר עובר מיד על לפני עור הגם שלא נעשה בו אח"כ עבירה ודוק אבל מדברי ריטב"א שהבאתי משמע יען דע"י קדושין לא נגמר המכשול הגם שגרם עי"ז שאם אח"כ בעל הכהן עשה עבירה למפרע בגוף הקדושין ועבר על לפני עור עכ"פ בשעת הקידושין אי אפשר לבטל הקדושין דנימא אין שליח לדבר עבירה יען דבקדושין לחוד לא עבר עדיין על לפני עור ומהני מעשיו למשלח אבל עכ"פ מודה הריטב"א דעובר השליח על לפני עור רק דלא נקרא בלפני עור שאינו נגמר מיד בר חיובא ודוק

סימן מ"ט שאלה ישראל ששכר או קנה אילן מן הנכרי ויש בו אילני פירו' והוא רוצה להפך הגן לשדה ואם ישארו האילנות יביאו לו היזק גדול ראשית עיכוב המחרישה אצל כל אילן וגם מקום האילנות וכל סביבות הענפים אשר קרני השמש לא יוכלו לבוא על התבואה וגם עוד הפסד שע"י אילני פירו' יבואו גנבי לילה ללקוט פירות ודורסים התבואה ברגליהם לכן נפשו אותה לכרות כל אילני פירות ולשדד אחריהם עד שרשיהם ושאל אם מותר לו מן התורה לנדוח גרזן עליהם או הוא אסור וגם שמעו אזניו שבדבר זה יש גם חשש סכנה שהנשים ממללות אומרות כי האיש אשר יכרות אילני פירות ימות אחד מבני בית האם יש בזה ממש או הוא מדרכי אמורי אשר לא יפחד כי לא נחש ביעקב ובישראל לא קסם על כל זאת יחפוץ לבו לדעת דרך הישר לנטות ימין או שמאל ע"כ השאלה אשר הושאל

תשובה מראש צורים ממקור התורה אראנו ומגבעות חכז"ל אשורנו כי יש בזה לחקור על איסור דאוריית' וגם על חשש סכנה אבל יען כי שורש הדבר עמום וסתום עד היום אמרתי אחכמה ואני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ד'

הנה לכאור' כפי הפשטות אין בזה רק חשש סכנה דאמרי' בב"ב דף כ"ו ע"א רבא בר רב חנן הוו לי' הנהו דקלי אמיצרא דפרדיסא דר"י הוו אתו ציפורי יתבו בדקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי לי' א"ל זיל קוץ א"ל והא ארחקי לי א"ל ה"מ לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב האי דקלא דטעין קבא אסור למקציי' ואר"ח לא שכיב ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנא מר אי ניחא לי' ליקוץ ע"כ דברי הגמ' יעו"ש ומפשטות הגמ' משמע