מחנה חיים חלק א קנח

משום כי אמרי' אשל"ע היכי דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבע"כ יש שלד"ע וח"א היכא השליח בר חיובא אשלד"ע אבל חצר דלאו בר חיובא יש שלד"ע ואמרו נ"מ כהן שאמר לישראל קדש לי גרושה אי אמרי' משום דאי בעי לא עביד לא מחייב שולחו ואי הטעם משום בר חיובא מחייב שולחו או באיש שאמר לאשה אקפי לי קטן אי משום בעי עביד לא מחייב המשלח אבל אי הטעם משום בר חיוב מחייב המשלח ובתוס' בד"ה דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה וא"ת אפי' אמר לכהן נמי וי"ל דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל אע"ג דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כיון דאי מקדשה לעצמו לא מחייב לא מקרי בר חיובא וא"ת מאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקדושין לרבא דאמר בי' יוחסין קידש אינו לוקה בעל לוקה וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקדושין כדמוכח בריש תמורה א"נ י"ל דאף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקדושין ואי אין שליחות אין חלין הקדושין עכ"ל מבואר מדברי תוס' כיון דאי מקדשה לעצמו ליכא איסור במעשה הנ"ל אז הגם אם מקדשה לכהן ועושה איסור של לפני עור לא נחשב למעשה עבירה דנימא אין שלד"ע כמובן וא"כ מה לי איסור גרושה לכהן או חללה לכהן כיון שאם ישראל קדשה לעצמו לא הוי עבירה ה"ה דלא נחשב לעבירה דלפני עור לאמר אין שליחו' לד"ע וק"ל אבל הש"מ הביא בשם הריטב"א תי' על קו' התוס' וז"ל ועי"ל דמיירי כשכהן בעצמו הי' יכול לקדשה לעצמו דבכי הא ליכא משום לפני עור כדאיתא בפ"ק דע"ז עכ"ל מבואר דסובר הריטב"א דגם עבירת לפני עור הוי ככל שאר עבירות שבעולם ואם הוי בתרי עברי דנהרא אין כאן שליחו' דאין שלד"ע כמובן וא"כ נידן שאלתינו תלי' בפלוגתא של תוס' וריטב"א וצע"ג

ולכאורה דברי תוס' תמוהים למה לא תירצו כריטב"א דאיירי דכהן יוכל לקדשה ומצאתי אחר כך שנתקשה הנוב"י בע"א סי' ע"ה מנ"ל לתוס' להקשות ולפני עור דילמא איירי דכהן יוכל לקדשה בעצמו והוכיח מכאן דתוס' סברו שאפי' באיסור דרבנן ג"כ אשלד"ע וא"כ אפילו יוכל הכהן לקדשה בעצמו יש עכ"פ איסור דרבנן מסייע ידי עוברי עבירה יעו"ש ודבריו סותרי' למ"ש בדג"מ ביו"ד סימן קנ"א מסייע הוי רק בשוגג ולא במזיד דאין מצווין להפרישו רק שוגג כמו קטן דהוא שוגג בכל אופן יעו"ש אבל בלא"ה פלא בעיני מנ"ל לתוס' להקשות דילמא סובר הגמ' דצריך להיות איסור דאורייתא

ונ"ל לחדש דבר בעזה"י דבשלומא במושיט כוס יין לנזיר או אבמ"הח לב"נ או מוכר בהמה לגוי לפני יום אידם או מוכר יער לפני כומרי' או מכה בנו הגדול בכולם לא עוזר לפני עור לעשות גוף עבירה רק מכין לפניו החפץ שהוא מעצמו יוכל לעשות ע"י חפץ הנ"ל פעולת עבירה והוי פעולת הנתינה רק עזר וסיוע להכין דבר אשר חבירו יתחיל מעצמו לעשות עבירה אז השכל גוזר בשלומא אם חבירו צריך אותה הכנה של החפץ עובר הנותן על לפני עור אבל אם הנזיר יוכל ליקח מעצמו א"כ אין במסייע זה ממש ולא נחשב כאלו הוא נתן מכשול שיפול עליו העור אבל בכהן שצוה לישראל לקדש לו גרושה ואם אח"כ בעל הכהן את האשה הוא נלקה גם על הקידושין ועיי' ש"מ בב"מ דף י' ובריטב"א קדושין דף ע"ח א"כ נעשה הישראל שליח לעשות חלק מגוף העבירה ולא נקרא נותן מכשול לפני חבירו אלא נקרא מכשיל חבירו ברצונו א"כ הגם שחבירו יוכל לעשות בעצמו העבירה בלי שליחות עכ"פ עכשיו פועל השליח לו להיות כמשלח לעשות גוף העבירה אז הגם שהמשלח הי' יכול לעשות בעצמו אעפ"כ הוא עובר על לפני עור לא תתן מכשול היינו שהוא משגה עור בדרך ופועל מיד במעשיו העבירה ומה יהי' מועיל מה שהמשלח ה' יוכל לעשות בעצמו עכ"פ מעשה שליחותו פועל עבירה ואז מי שנעשה עזר להיות יד פשוטה לעשות עבירה עובר בכל אופן על לאו דלפ"ע כנלפענ"ד

ואוסיף נופך דבשלומא אם הנזיר יוכל ליקח בעצמו הכוס א"כ כא נעשה כלל נתינה למכשול אבל כאן בכל אופן צריך להיות מעשה העבירה וגם הכהן הי' עובר אם עשה בעצמו אותו מעשה א"כ איך יהי' השליח פטור דוגמת השגת מ"ל פ"ד מה' מל"ול יעוש"ה

אבל כל זה אם נאמר דאם בעל אח"כ לוקה שתים חד על הקדושין וחד על הבעילה א"כ הוי הקדושין מגוף העבירה אבל אם נאמר אפי' בעל אח"כ אינו לוקה אלא אחת על הבעילה משו' לא יחלל א"כ הוי הקדושין רק הכנת החפץ אם כן נשאר הדין דיש הבדל אם יוכל הכהן לקדש בעצמו וא"כ הריטב"א בתי' השני סובר דלוקי' רק מלקות אחד משום לא יחלל א"כ נכון התי' דאיירי דכהן יוכל לקדש בעצמו וק"ל [אך האמת אגיד דריטב"א בקידושי' סובר כתוס' דכאן דלוקין שתים ועי' במקנה שם]

אך קו' תוס' וריטב"א פלא בעיני איך אמרי' אשלד"ע אם המשלה שלחו לעשות עבירה כהריגת הנפש או גניבה או אכילת הקדש הוי השליחו' על פעולת העבירה אבל כאן כיון דשליח לא הוי בר חיובא על אשה גרושה ועבירת לפני עור הוא השליח עושה ורצונו הטוב אבל המשלח נא שלח אותו לעבור עבירת לפני עור בשלומא אם אחד עשה שליח ליתן כוס יין לנזיר הוי השליחות על עבירת לפני עור אבל זה מצווה לקדש לו גרושה גוף השליחו' לא הוי איסור אצל שליח ועל לפני עור לא שלחו ומצאתי שבנוב"י א"ע סי' ע"ח הביא באות ט' שנתעורר בזה מהגאון אב"ד דבראד רק הוא העמיס זאת בהבנת דברי תוס' בתירוץ ואין זה אמת דא"כ הי' לתוס' לתרץ בקיצור שאני לפני עור דלא שלחו על זה אבל זאת אמת שצריך ביאור רחובות מאוד

והנוב"י סי' פ' אות א' השיג על השואל הנ"ל דהלא כהן שצוה לקדש לו גרושה הוי הישראל ג"כ שליח על לפני עור דהא גם היא מוזהרת שלא לנשא לפסולי' וא"כ כהן הנושא גרושה מלבד איסור של עצמו עובר על לפני עור שהרי מכשיל גם אותה וא"כ איך מהני של כהן הא שנח לישראל לעבור על לפני עור דמכשיל לאשה אלא ודאי אפי' שליחות על איסור לפני עור יש שליחות דאיסור לפני עור קיל הוא יעו"ש

ולדעתי יש לחקור על דין זה דנימא דמלבד איסורו יעבור עוד בלאו דלפני עור לא תתן מכשול (א) דנחזי אנן הלא הכהן עומד לפנינו כאילו ליכא עליו איסור גרושה וכאלו הוי הדין דרק היא מוזהרת שלא תנשא לכהן דהלא הנוב"י חקר מלבד איסור שלו יהי' עובר על לפני עור מכח איסור דידה א"כ כיון שקדשה והיא אשתו הוי הכהן כלא אפשר ולא מכוון להכשילה רק שמבקש להנו' הנאת בעילתו והגם שפנ"י מחדש בפסחים ק"ו יען דמתעסק בחלבים ועריות חייב א"כ ה"ה לא אפשר ולא קמכוון אסור היינו אם אנו דנין על איסור הנאת תשמיש אשר אסור בו אבל לאו דלפני עור שהוא איסור כמו כל איסורין שבתורה הוי בודאי לא אפשר כיון שהוא הולך בדרך גבר בעלמה שהיא אשתו וע"כ היא נבעלת דאין משמש בלא משמשת וגם לא מכוון להכשילה כלל שלא מבקש שהיא תהנה רק הוא רוצה להנות והוי על איסור דלפני עור לא אפשר ולא מכוון דמותר רק איסורו נשאר שהוא אסור לבעול גרושה אבל מלבד איסורו אין כאן איסור לפני עור והבן זה כי עמוק בעזה"י (ב) נחזי אנן אם הכהן יבעול גרושה המקודשת לו לאונסה אז בודאי הוא עבר עבירה דהא בעל גרושה אבל לא עבר על לפני עור לא תתן מכשול דהא לא הכשילה כי אונס רחמנא פטרה בשלומא אם נותן כוס לנזיר והוא עובר במזיד או בשוגג דיש לנזיר מכשול או עון מזיד או חטא שוגג