מחנה חיים חלק א קנז

עכ"פ אם יוכל לסרס כולם ודרך לסרס כולם עכ"פ מסייע ידי עוברי עבירה כמו שביאר הריטב"א אם ידענו שצריך לאיסור יש בהוספה איסור של מחזיק עוברי עבירה אבל בנזיר וביו"ד דיש לתלות דלא צריך כולם אז אין בו אפילו איסור מסייע וכן מורה לשונו שכ' וז"ל מיהו כאן י"ל דאסור דאפשר שיסרס כולם עכ"ל ולא כתב מיהו כאן י"ל דעובר אלא שרמז שרק איסור יש בדבר משום מסייע ולא משום לפני עור וק"ל ומה דאמרי' בע"ז באית לי' בהמה אחת מותר למכור לו הגם דנקל הוא שיקריב ב' קרבנות צ"ל או שאין הדרך שאדם יקריב כל בהמותיו רק שמשייר מקצת או שלא הי' הדרך שיקריב אדם יותר מבהמה אחת דאנו תלי' שיהי' באופן דלא יגרום ישראל איסור כמובן

אך לשון תוס' מורה שיש בהוספה איסור דלפני עור שכתבו בדף י"ד ע"ב בד"ה מקום שנהגו פי' משו' חשש רביעה ועבר אלפני עור ומדלא מפליג הכא בין אית לי' בהמה ובין לית לי' בהמה אלמא משמע אפי' אית לי' לעכו"ם בהמה אחרינא אסור וקשה להר"ר אלחנן מ"ש מדלעיל גבי תקרובת דאי אית לי' לדידי' בהמה שרי ללישנא דלפני עור והכא קיימי' לאותו לישנא כדפי' ותי' ר' יהודה דשאני רביע' שהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה עכ"ל משמע דבהקרבה לא הי' דרך להקריב אלא אחת מהני מה דאית לי' בהמה לדידי' אבל ברביעה שהוא לכל בהמה ובהמה ויוכל לבעול כולם א"כ יש בהוספה לאו דלפני עור דלא כריטב"א אבל כד דייקת יש לומר דתוס' מודה לריטב"א דלכאורה יש לדקדק דהי' לתוס' לתרץ שאני רביעה דחיישי' שיבעל כל הבהמות או שאני רביעה שהוא מתאוה לכל הבהמות וי"ל דכוונתם דעי' רמב"ן בתורה בפסוק למען ספות הרוה את הצמאה שמי שנטבע בים תאות המשגל אז מתאוה לבהמה כמו שבני אדם מתאוים למינם על נשים יעו"ש וכאשר בעינים נראה שאדם אינו מתאוה לאשתו או לאשה שכבר בעל אותה פעמים רבות אבל לאשה יפת תאר או לגוף חדש אפילו כעורה הוא מתאוה כן הוא ברביעה לבהמה שלו אשר כבר רבעה לא יתאוה ולבהמה חדשה גוף חדש הוא מתאוה ובסרט כחכז"ל חביבה להם בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן אז לא מהני מה שיש לו בהמה משלו דהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה שכל בהמה מעוררת לו תאוה מיוחד' ולבהמתו אינו מתאוה ולבהמה חדשה יתאוה והוי כאלו אין לו בהמה כן כראה לפענ"ד

סוף דבר הכל נשמע שלא מצאתי מבואר שיטה אחת החולק על הריטב"א דיהי' בהוספת איסור לאו דלפני עור וא"כ אם יש למומר נבילות וטריפות בבית או שיוכל ליקח מן המקולין בשר בהמה אפי' ליכא אישור לאו דלפני עור וק"ל [ולא אצרך לבאר שלא יטעה אדם מן תוס' סוף איזה נשך דעוברי' העדים אלפני עור או מתוס' חגיגה דף י"ג דישראל עובר אם לומד תורה עם גוי דדלמא אם כבר הלוה או למדו שלא יהי' בהוספה איסור דלפני עור דדוקא אם יש בידו לעשות איסור מחדש חידש הריטב"א זאת אבל לא מהני מה שכבר עבר ולא יטעה בו תינוק בבית רבו]

ואוסיף נופך דדעת הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סעק"ו דליכא במומר כלל מסייע ידי עוברי עבירה דאין הב"ד מצווין רק בישראל אבל לא בגוי או במומר וא"כ אפי' אם אין למומר בית מלון אורחי' שברור שהוא יאכל אעפ"כ כיון שטריפות מצויים בידו ואין כאן לפני עור ואיסור מסייע לא שייך בו וק"ל

הן אמת שהדג"מ השיג עליו הלא מומר הוי ישראל גמור ולמה לא יהי' ב"ד מצווין להפרישו ויהי' איסור לסייע ויצא לדון דאין ב"ד מצווין להפריש רק בקטן שמזיד שלו הוי כשוגג או בישראל גדול כשוגג אבל לישראל גדול במזיד אין ב"ד מצוין להפריש והוא דבר חדש מאוד ודבריו נפלאי' בעיני הלא עיי' ריטב"א בב"מ דף ה' שהבאתי למעלה שפי' בגמ' אכן חיותא לרועה היכי מסרי' דמפרש קו' הגמ' משום מסייע ידי עוברי עבירה הגם שרועה הוא גזלן במזיד וכ"ת דאנן אין מצווין להפרישו אלא אנו שב ואל תעשה וא"כ עדיין קשה קו' דגמ' היאך אנו עושי' מעשה לסייע למומר בידים וצע"ג ועוד קשה לי לפי מה שהסביר הריטב"א בעז דף ו' דאיסור מסייע הוי משום ערבות ומהאי טעמא מצווין אנו להפרישו יעו"ש א"כ פשיטא דיש ערבות אפי' על מזיד ועי' רמב"ן בתורה על פסוק ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת מי שבידו למחות והוא מירושלמי ומדרש חז"ל ועי' בא"ח סי' תר"ח במג"א סק"ג ולא אוכל לירד לדעת דגול מרבבה וצע"ג

ובעיקר הקו' של דג"מ נ"ל בודאי אם יש ביד ב"ד להפריש העושי רשעה שלא ישוב לכסלה אז בודאי ב"ד מצווין להפרישו למזיד כשוגג אבל אם אין אנו יכולי' למחו' ביד עושי רשעה ובכל אופן יהי' עובר עבירה הנ"ל רק ישראל מקרב לו הנאתו אז בודאי אין על זה ערבות ואין כאן חיוב לאו אשר לא יקים ואז בודאי אין על הב"ד להפרישו לאחר העבירה ואין כאן איסור מסייע ידי עוברי עבירה וזה לדעתי ברור בכוונת הש"ך אבל בתרי עברי דנהרא נשאר המומר כישראל גמור שאסור להכשילו דהוא ישראל גמור ודוק

אמנם מה שהעיר בדג"מ דבפשט העני ידו לתוך הבית בפ"ק דשבת איירי בשוגג כדמשמע ברש"י דף ג' נכון מאוד להבין דעת רא"ש היכי מדמה שיש כאן איסור במסייע כמו בקטן ב"ד מצווין להפרישו דלמא שם אם אנו מפרישי' לא נעשה איסור אבל כאן בכל אופן נעשה איסור אלא פשיטא דכאן איירי בשוגג וא"כ יש כאן חיוב מצוה להפרישו וא"כ כ"ש שלא יסייע לו שוב מצאתי בטו"א באבני מלואים בחגיגה דף י"ג שהקשה זה על הרא"ש אבל אם נידן של עני בשוגג איירי נכונים דברי רא"ש כמ"ש

ודע דיש לעיי' בא"ח סי' קס"ג במג"א ובמה"ש שם ובא"ח סי' שמ"ז ובפרמ"ג ובסי' קצ"ט וביו"ד סי' קי"ט ובב"י שם וביו"ד סי' קנ"א ובסי' כ"ז ובר"ן ובתוי"ט פ"ק דשבת ובבכורות שכהנים חשודים על הבכור ובמ"ל פ"ד מה' מלוה ולוה ובחולין דף פ"ב שיש הבדל בין גופין מחולקין ובין ב' לאוין רק הזמן בוגד בי ולא באתי להורו' חלילה אלא להעיר לפני מבקשי דעת ואי"ה אבאר במק"א וכעת די בזה

סימן מ"ו שאלה כהן שעשה שליח לישראל לקדש לו נערה אחת אשר היא חללה וכאשר שמעו אנשי המקום והגידו לב"ד את אשר נעשה והודיע הב"ד במכתב לחתן שלא יוכל לישא אותה כי היא חללה והודה שידע בדבר רק הוגד לו שאם יקדשנה לא יצרך לגרשה וכאשר צחקו הב"ד על דבריו ברח למדינה אחרת ונשארת עגונה ואבי הנערה מתחנן אולי ימצא מקו' להתיר עפ"י דת התורה שבתו תהי' מותרת להנשא בלי גנו כי השליח לא ידע מזה שהנערה היא חללה ונשבע שבשום אופן לא הי' נעשה שליח למעול מעל בד' לקדש חללה לכהן ע"כ השאלה

תשובה בהיתר עגונה הנ"ל אחפש בנרות התורה שני דרכים (א) אם מהני השליחות משולח לדבר עבירה ואין שליח לדבר עבירה (ב) יען שהשליח לא ידע שפועל בשליחות עבירה א"כ הי' שליחות בטעות ואין כאן שליח על הקידושין ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר ואני תפילה גל עיני ואביטה נפלאות ותורתך

(א) הנה כפי הנשמע בשאלה שהב"ד הוצרכו להודיע לחתן בכתב א"כ משמע שהחתן לא הי' במקום הכלה ולא הי' יכול לקדשה בעצמו כי הדרך ירט לנגדו וא"כ הוי כמו כוס יין לנזיר בתרי עברי דנהרא דעובר השליח על לפני עור וא"כ אין שליחות לדבר עבירה כך עלה בדעתי לפום רהיטא

אמנם דבר זה תלי' באשלי רברבי הנה בב"מ דף י' ע"ב יש פלוגתא בטעמא דאין שליחות לדבר עבירה ח"א