מחנה חיים חלק א קנה
Mincha Chayom part 1 155 · מחנה חיים חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →ובש"ע ס' כ"ב סעיף ח' וכי תקשה אם אין הבעל בעיר קשה קושיתו נ"ל עיי' ברא"ש סוף נדרים דאיסור עולם לא משקרת אשה ולכן אשה שאמרה שגרשה בעלה נאמנת יעו"ש וה"ה כאן הגם שחשודה על איסור שעה של יחוד אבל לבעול שתאסור על הבעל לעולם ותעשה איסור בכל ביאה לא נחשדה אבל איסור שעה בלבד חשוד מן הקל על החמור ודו"ק
(יב) בפרט י"ב באותו כלל באות ס"ג שורה ל"א כתבתי וז"ל במכ"ת נ"ל לחלק בסברת התוס' בחזקה דאיתרע הוי דוקא אם אין חסרון בגוף דעכ"פ האשה ראוי' לקבל קידושי' או גט ונעשה מעשה לזה וס' אם הי' באופן המועיל אז נקרא איתרע חזקה אבל אם יש ספק אם זה הגוף יכול לעשות מעשה זה כלל כגון הכא אם אינו פקח אז גוף זה אינו בר נדר והוי דבורו פטומי מילי אז כשאר חזקת היתר ודו"ק וראי' לזה מתוס' קידושי' דף ע"ט אם קידשה אבי' גרידא מודה שמואל דאוקי אחזקת פנוי והגם שנעשה מעשה ואיתרע חזקת פנוי אבל הוא הדבר דילמא היא בוגרת ולא יכול אבי' לפעול ואז בספק אוקמי' אחזקת פנוי ודו"ק
ועתה אברכהו ואתו הסליחה כי על דברי התב"ש בסימן ח"י יש לי תשובה אחת אשר כתבתי בנידן א' אבל הזמן בוגד בי ד' יהי' אתו ויצליחהו בכל אשר יפנה לעלות לציון ברנה אוהבו בכל לב ע"ע
סימן מ"ה שאלה איש אחד אשר מחי' את עצמו ואנשי ביתו בפיטום אוזות שישחוט וימכור אותם אברי' אברי' ושכיח אצלו טריפות רבות אשר צריך למכרם לאינו ישראל ושכנו ביקש ממנו שימכרם לו תמיד כי יש לו מלון אורחי' בפתח העיר אשר תמיד צריך אוזות מפוטמים והתפשר עמו בכתב שכל אוזות טריפות אשר יהי' לו יקח אותם בשוה בסכום ידוע שלא יצרך לפסוק בכל פעם להבדיל בין טוב לרע וכעת נודע לישראל ששכינו הנ"ל הוא ישראל מומר אשר המיר דתו ופחד הישראל אם ימצא לו און בזה במה שמוכר לישראל מומר נבילות וטריפות אז יבחר לשלם קנס למומר כפי אשר התנה עמו ולא יחטא לאלקי' אבל אולי יש מזור ותעלה לזה שלא יצרך לשלם קנס ולבא בערכאו' עם שכינו ויהי' אופן שמותר ליתן לו הנבילות וטריפות כפי אשר עשו בשטר עד כאן השאלה
תשובה לכאורה הדבר פשוט שצריך לעשות כל הצטדקו' בעולם שלא למכור לו נבילות וטריפות כי הישראל עובר על לפני עור לא תתן מכשול כי אף על פי שחטא ישראל הוא וא"כ המוכר לו נבילות וטריפות עובר על לפני עור ועי' בט"ז בא"ח סי' תמ"ח סע"ק ד' שאסור למכור לישראל מומר חמץ קודם פסח ואם מכר לו נאסר החמץ הנמכר לו כי אעפ"י שחטא ישראל הוא יעו"ש וא"כ ה"ה אם מוכר לו נבילות וטריפות עובר על לפני עור לא תתן מכשול וק"ל
אך אחר עיון היטב יש מקום להתבונן להתיר הדבר כפי אשר אבאר בעזה"י בע"ז דף ו' מבואר מניין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמ"הח לב"נ משום לפני עור לא תתן מכשול וה"מ בדקאו בתרי עברי דנהרא אבל אם יוכל ליקח בעצמו אין כאן לפני עור יעו"ש ויש לחקור אם יש לנזיר כוס יין או לב"נ אבר מן החי אם מותר לישראל להושיט לו עוד כוס או עוד אבמה"ח מי נימא דוקא אם אין לו מן האיסור כלל יש לפני עור אם ישראל מושיט לו דהא על ידו הוא מתחיל העבירה ונחשב שהוא נותן לו מכשול אבל אם יש בידו להתחיל העבירה שיש לו לנזיר כוס יין אחד או לב"נ אבמה"ח אחד אז רבוי בשעורי' מה שישראל מוסיף לו עוד מן האיסור ליכא לפני עור דהא מבלעדו אשר מושיט לו יוכל להתחיל בעבירה או נימא כיון שאם אנו מתרי' לנזיר בין כוס לכוס אז חייב מלקות על כל א' וא' א"כ יש גם ברבוי שעור לאו דלפני עור לא תתן מכשול דעכ"פ הוא מוסיף לו להכפיל האיסור והוא ספק עצום וצע"ג
ולכאורה עלה בדעתי דתורה לא הקפידה על לפני עור רק אם הנותן גורם שחבירו יתחיל בעבירה על ידו לפני עור לא תתן מכשול שלא יגרום שיתחיל שם מכשול אבל אם יש ביד החשוד לעבור ולהתחיל בעבירה אין בהוספה לאו דלפני עור כלל דבדף ו' איבעי אי הא דאין מוכרי' להם בהמה לפני יום אידם הוא משום הרוחה או משום לפני עור נ"מ אי אית לי' בהמה לדידי' משום הרוחה איכא משו' לפני עור ליכא ופריך הגמ' מר' נתן דלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ ומשני דר"נ איירי בתרי עברי דנהרא וקשה בשלומא ביין בנזיר או באבמה"ח אם לא קאי בתרי עברי דנהרא שיוכל ליקח היין או האבר בעצמו ובכל אופן יוכל לעשות עבירה בחפץ הזה ואינו המושיט מוסיף לו איסור לעבור חטא על פשע אבל בבהמה הגם דאית לי' בהמה לדידי' עכ"פ בזה שישראל מוכר לו עוד בהמה יוכל להוסיף בקרבנות לע"ז מזה נגלה דאין בהוספה לאו דלפני עור יען שעכ"פ בלי שמוכר לו בהמה יפול במכשול הנ"ל נוה שכופל העון כמה פעמים ודו"ק
והגם דהשכל גוזר דעכ"פ הוא מסייע לעוברי עבירה במה שגורם לו להוסיף קרבנות לע"ז דהא אפי' אם יוכל ליקח בעצמו הוי מסייע ידי עוברי עבירה כמבואר ברא"ש בפ"ק דשבת במה דבעה"ב נותן לתוך ידו של עני הוי איסור יעו"ש וא"כ לכאורה יפלא למה מותר למכור לו בהמה וצ"ע גדול נ"ל דלק"מ דאיסור מסייע ידי עוברי עבירה הוא דוקא על ודאי אם בבטח הוא יעשה עבירה כגון בעני שפשט ידו לפנים שידענו שרוצה להוציא או כגון בע"ז דף נ"ה שלא לעזור לישראל הדורך בטומאה או כגון כלי שמיוחד רק למלאכה למכור בשביעית עיי' פ"ה דשביעית ובפי' משניות שם אבל אם יש ספק אם צריך לעבירה אז אם אין לו חפץ כזה ששייך לאו דלפני עור אז אפי' סתמא אסור אבל אם יש לו חפץ כזה ויוכל להתחיל לעשות עבירה משלו רק שיש לחוש שאנו מוסיפי' לו ולא הוי לפני עור כלל ומשום מסייע ליכא דהא לא ידענו שצריך לעבירה כנלע"ד
וראה בעיניך שמצאתי און לי בריטב"א בע"ז דף ו' וז"ל ת"ל לפני עור הכא במאי עסקי' בתרי עברי דנהרא וכן הלכה מיהו הנ"מ לענין לפני עור לא תתן מכשול דכל היכא דתבעה לה סתמא דומי' דמתני' והא דנזיר ואבמ"הח שאנו חוששי' לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו ליתא משום לפני עור ואעפ"י שאפשר שמרבה באיסור על ידינו לא חיישי' אבל מ"מ אי תבע לי' בפי' לאיסורא נהי משום לפני עור ליכא אכתי איסורא במילתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמי' לו לעשות איסור או להרבו' באיסור וכדקי"ל שאין מסייעי' ידי ישראל בשביעית ואפילו לומר להם הוחזקו אסור ולא עוד אלא שאנו חייבי' למחות בידו דכל ישראל ערבים זה בזה וכ"ש שאסור להם לגרום לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל כדאמרי' בפרק שנים אוחזי' דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרי' וכדפרישנא התם עכ"ל מבואר בדבריו היקרי' דדוקא אם אין לחשוד איסור כלל אז יש לפני עור אבל אם יש לו חפץ שיוכל לעבור בו עבירה רק שאנו מוסיפי' לו שיוכל לעבור כפלים ליכא משום לפני עור אבל אם עכ"פ הוא ודאי שיעשה בהוספה עבירה אז אסור לו להרבות משום מסייע ידי עוברי עבירה אבל אם אינו ודאי שיכפיל העבירה הגם שיש אפשרות שיוסף לחטוא ליכא בו אפי' משום מסייע ידי עוברי עבירה וב"ה שזכיתי לכוון דעת קדושים
ומצאתי בש"מ בב"מ דף ה' בד"ה דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרי' הא עברי' משום לפני עור לא תתן מכשול וז"ל פי' אע"ג דהיכא דאית לי' בהמות מדידי' דבלאו דידן מצי עביד איסורא לית בי' משום לפני