מחנה חיים חלק א קנב

שטבל בכוונה ושכח אנן נאמר בהיפך אלו טבל בכוונה הי' זוכר שטבל דגם בק"ש אין צריך כוונה רק עד על לבבך ולכן אמרי' שאמר על ההרגל והבן זה מאוד

אמנם אכתי צריך עיונא דהנה במג"א סימן תקפ"ט הביא בשם רדב"ז וז"ל מ' שבא לבהכ"נ לצאת י"ח עם הציבור אע"פ שבשעה ששמע לא כיוון לבו אלא סתמא יצא אבל הבא לבהכ"נ סתמא לא יצא עכ"ל נלמד מזה הגם שמצות צריכו' כוונה בכל זאת ביאתו לעשות המצוה פועל הגם שנעשה אח"כ סתמא נחשב ככוונה וא"כ ה"ה בטבילה כיון שנכנס במחשבתו למקוה לטבול לטהרות הגם שנעשה אח"כ הטבילה סתמא מהני וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא נימא שבודאי טבל כהוגן וצע"ג

ולפמש"ל יש ליישב דבשלומא בעובדא דט"ז אין כאן חזקת איסור ואין אנו באין להתיר חפץ שנאסר דאנו דנין שלא נולד איסור או בעובדא שהובא בקובץ ישן הוי חתיכה אחרת אבל כאן נתחזק הגברא בחזקת טומאה צריך להיות ודאי ויעי' ברמב"ם בפי' המשנה פ"ב משנה א' ותבין או הטעם דרוב תלי' במעשה ולא מהני בדאורי' ועי' במג"א סי' ח' ותוס' בכורות כ'

בכל זאת לא אכחד דאפשר דלא דמי נידן דמג"א לטבילת טהרות דשם סתמא נשאר בחזקת מחשבה ראשונה אבל בטהרות צריך להיות הכוונה בשעת עשי' אבל ראשית המחשבה לא מהני דטהרות חמור דבשעת הטבילה צריך הכוונה ועי' רשב"א חולין דף י"ג והבן

ואיידי דאיירי אכתוב לו פליאה דהנה כאשר עיינתי כעת נפל ברעיוני ספק איך יהי' הדין אם אשה באה לביתה ויש לה ספק אם סרקה שערות ראשה שם במקוה או לא כי מונח במקוה מסרק ואפשר שסרקה ולכאורה לסברת הט"ז לא צריכה טבילה שני' דבודאי עשתה כלמודי' לסרוק קודם שתטבול דהא עסקה בחפיפה בודאי גם סרקה ועל הרוב אין הולכי' לטבילה בלא סריקה וכל הסריקה הוא איסור דרבנן מתקנת עזרא כנודע אבל לשיטת נקה"כ אין תולין דגם כאן הוי מעשה גדול נטילת המסרק במקום נטילת המלח והסריקה במקום המליחה ובודאי לא סרקה והוי ג"כ ספק אם התחילה לסרוק ודוק

וחפשתי בספרן של הפוסקי' ומצאתי בס"ט סימן קצ"ט ס"ק ו' שהביא בשם שבות יעקב שאלה הנ"ל אבל באופן ששאלה המסרק מחברתה והתיר והס"ט מוסיף חומרא דוקא אם שמשה עם בעלה ולדעתי תלי' בפלוגתא של הט"ז וש"ך אפי' אם לא שאלה מחברתה המסרק אך לא זכיתי לראות ספר שב"י ולא ראינו אינו ראי' לדעת טעמו ונמוקו ואולי כמ"ש יען שיש שם חזקת איסור נדה בגוף הנ"ל ואיתחזק איסורא ודו"ק

ודע דיש לי הערות רבות בהלכות רבתות בחקירה הנ"ל איך יהי' הדין אם שכח הסופר אם נכתב הגט לשמה או אם שכחה אשה אם בדקה ביום הראשון וביום השביעי ואיך הדין אם כנס ג' אנשים ושכח אם התרו לו הנדר או אם שכח אם השלים התענית שקיבל עליו או אם הי' מסייע לנכרי בעיבוד עורות או בעבודת ציצית או באפיית הפת או אם הניח עירוב או אם ספר ספירות או אם שמע תקיעת שופר או קריאת מגילה וקידוש לבנה או אם תיקן הטעותי' בתפילין או בס"ת וכדומה כי כאשר הרהרתי יש בענינים הנ"ל חלוקי דינים בין אם יש כאן חזקת חיוב או הוא עשיית מצוה או רק הכשר הדבר ובין אם כבר נכנס בחיוב או להתחיל החיוב או בין עשיית עבירה או תיקון דבר אך רבו טרדותי כעת ועוד חזון למועד אי"ה ויגמור ד' בחסדו לברר וללבן עמקי התורה ולכן כעת תהי' פה שביתת קולמסי אוהבו בכל לב

סימן מ"ד שלום ורב טוב להרבני המאה"ג איש הבינים עיניו כיונים על אפיקי ראשונים ואחרונים המפולפל מאוד ידידי מו"ה דוד יהודה נ"י זילבערשטיין

ראשית אודיע לו כי באו עלי מכתביו שתים שהן ארבע אבל ד' יודע שטרדותי רבו ולא אוכל להשיב מרוב טרדותי ויאמנו דברי כי כזה כחמשה שבועות התחלתי לכתוב לכבודו נ"י ובאמצע הוצרכתי להפסיק ומאז ועד עתה לא מצאתי מנוחה לפני רעיוני ולכן אתו הסליחה ואודת מקום הידוע כבר נתקבל שם איש ע"י שופט המלך והכל משמים לטובה וד' ישלח עזרו מקודש ע"ע. ועתה באתי אותיות אהבה מה שהשיג כ"ת נ"י על אשר השגתי על החו"ד שסובר שבנידן ט"ז בהל' מליחה הוי הטעם דאיתחזק איסור ואני השגתי דבשר בדמו אין איסור דהוי דם אברים שלא פירש ובשעה שיולד איסור הוא הבישול הוי ספק דילמא הי' נמלח וכ"ת נ"י משיג עלי דזה דומה לגמ' יבמות דף ל"א כמו שם דאזלי' לקולא אפי' ואמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואל תאסרנה מספק והלא שם מעולם הי' לה חזקת אשת איש ואפ"ה אנו אומרי' הי' לה חזקת היתר מכח העתיד שאם ימות בעלה תהי' מותרת ואנו מחזיקי' חזקה על העתיד ה"ה כאן חתיכה זו בחזקת איסור עומדת אם תתבשל בלא מליחה ובלא חליטה ואל תתיר אותה מספק דכאן הוי מליחה בדמות שם הגט לערוה ומסיים וז"ל יעיי' בזה וימצא דדומה ממש ואפי' השיטות דסוברי' דאין מחזיקי' מאיסור לאיסור אבל עכ"פ מודי' בלא מחזקי' מהיתר להיתר כיון דעומדת בחזקת איסור אשר יולד כגון כאן שעומדת בחזקת איסור לכשתבשל עכ"ד

ונלע"ד במכ"ת נ"י שלא דיבר נכונה אחר העיון היטב וידעתי שבזאת יחפוץ לברר האמת ואבאר בעז"הי דבשלומא התם איך הי' חזקת איסור בחיי בעלה איזה שם הי' לאיסר הנ"ל הלא פשוט שם איסור אשת איש ומה הוא הבנה של שם זה שאשה זו יען שיש לה בעל והיא אשתו לכן אסורה באיש אחר ממילא בתוך שם איסור הגדנו שמשעה שלא תהי' לה בעל ולא תהי' אשת איש ממילא תהי' מותרת דהא לא תהי' עוד אשת איש אז שפיר אמרי' שגם בחיי בעלה יש לה חזקת היתר לכשימות בעלה יען דאיסור הוא משום שיש לה בעל ושם בעל מחדש לה איסור וממילא משעה שיסולק שם בעל חזרה לאיתנה הראשון ותהי' מותרת כמו מקודם שנשאת לאיש ואז כאשר מת הבעל אנו אומרי' הלא החפץ אשר הטיל אלי' שם איסור של אשת איש בודאי הלך דהא מת בעלה רק אנו מסופקי' אם אין חל אלי' איסור יבם אז אנו אומרי' הלא כיון שמת בעלה הלא נשארת בחזקת היתר שהי' לה שאם ימות בעלה תהי' מותרת לכל עולם ובודאי הלך איסור ראשון ואיסור השני איסור יבמה לשוק אשר יחול מחדש הוא נגד חזקת היתר שלה שאם ילך איסור ראשון תהי' מותרת לכ"ע אבל כאן הלא החתיכה היא מותרת בעצמה יען דהיא בעצמה בשר שחוטה שהוא היתר ואותו היתר אינו קשור בשם שתאמר שרק אם תהי' חי היא מותרת אבל כשיסולק שם חי תהי' אסורה הכי אין בשר מבושל בעולם שיהי' מותר הכי יש בבשר חק שלא יהי' מבושל כמו קרבן פסח הלא בודאי שם בישול לא מביא לו איסור ומה תאמר אבל אם תתבשל בלא מליחה תהי' אסורה הלא אני שואל מפני מה תאסור ותשיב יען שיצא דם לחוץ ונאסר הדם וחוזר ונבלע בתוכו והוי כאלו בא מן העולם דם או חלב או שומן חזיר ונבלע בו שדבר אחר גורם לאיסו' יען שבא איסור ונתערב בו אבל מחתיכה בעצמה בלא תערובות שבא מחוץ לא תאסור ואטו נאמר בכל חתיכת היתר שיש לה חזקת איסור יען שתוכל להיות נאסר מדבר שחוץ ממנה אשר יאסור חתיכה הנ"ל חלילה וחלילה להזכיר זאת והבן

ואוסיף טעם לשבח הלא אם תאסור מכח הדם איזה שם