מחנה חיים חלק א קנא

מ"ג בא"ע יען שהמה קשורים נחשבים כחזקה אחת או יען שרק איסור דרבנן אז רוב עדיף אפי' מב' חזקות) ואז בודאי נכוני' דברי חו"ד שדומה לדברי ט"ז בגיד דכמו ששם יוכל ליטול הבשר ולהניח הגיד ה"ה כאן אם חותך כל ד' דפנות שלא יהי' עוד חשש בעבור דם ומלח שעל פניו מותר שאר הבשר בלא הדחה אחרונה כלל וגם כל הדם ומלח שעל פניו הוא כחתיכה בפני עצמו רק דבוק בבשר כמו גיד והבשר ולא שייך לחקור כאן חזקת איסור שאיסור הוא חפץ בפני עצמו וההיתר חפץ בפני עצמו ולא נשאר גם כאן אלא חזקה דמעיקרא שיש ספק אם סלקנו האיסור במעשה או לא וממילא דומה גם ספק בהדחה אחרונה כמו אם יש ספק אם נמלח הבשר ועל חזקה הנ"ל חקר הט"ז ודו"ק

ונשאתי עיני וראיתי שהש"ך בנקה"כ השיג וז"ל מעשה בא לידנו נ"ל דלא טב הורה דודאי לא אמרי' בכה"ג ספק דרבנן לקולא דא"כ למה הוצרכו כל הפוסקים הכא למסלס"ת או ליוצא ונכנס הא בלא"ה שרי מטעם ס' דרבנן וכן לעיל סי' ס"ח סי"ב גבי מליגה לא שרינן אלא ביוצא ונכנס דמירתת העכו"ם הא לאו הכי אסור אע"ג דהוי ס' דרבנן והקובץ ישן הוא נגד כל הפוסקי' אלא ודאי שאני הכא כיון דאתחזק איסורא לא אמרי' ס"ד לקולא כמ"ש בש"ך סי' ק"י עכ"ל עפר אני תחת כפות רגליו של רבן ישראל וכאן לא נכוני' דבריו בעיני כי בנידן הט"ז שיש ספק שהבשר שרה במים רק הספק אם נמלח או לא הלא כאן מעולם לא הי' כאן חזקת איסור דכל הספק אם נשאר הדם ונולד איסור בבישול או לא כמו שהארכתי למעלה ועל דין דש"ע וקובץ בהדחה אחרונה ליכא ג"כ איתחזק איסור דהא הבשר שנתבשל לא הי' נאסר אחר המליחה רק המלח או הדם שעל פניו והוי כגיד עם בשר רק בזה אזיל לשיטתו בסי' קכ"ז אבל בעובדא דט"ז לא ידעתי מה הי' לו עם הט"ז ובער אנכי מדעת להבין דברי קדשו ומעולם לא חקר הט"ז על חזקת איסור רק על חזקת מעיקרא וכנגד זה מהני או רוב גוים דקפדי אנקיותא או רוב נשים הורגלו להדיח או למלוח

סוף דבר הכל נשמע מה שהשיג כ"ת נ"י על חות דעת לא נכון בעיני כי בנידן דט"ז דהספק אם נמלח לא הי' מעולם חזקת איסור ואם קאי החו"ד על נידן דקובץ אז בודאי דומה לגיד עם הבשר דגם כאן נפרד המלח ודם שעל פניו מבשר שבתוכו ועיי' רא"ה ובמש"ה ודו"ק

ועוד לא אוכל לשום מחסום לפי שנפלא בעיני הש"ך Nדמה הכא לחזקת איסור שהמלח ודם שדבוק בחתיכה דומה לגיד ובשר בסי' קכ"ז שכתבתי למעלה שאזיל בזה לשיטתו ועכשיו התבוננתי דלא דמי ואבאר בעזה"י סברא אחת

ונלע"ד לבאר בעזה"י דהנה כל אבר בבהמה הגידין אשר בתוכה לבשר נחשבו כי כן דרך גידול הבשר והאוכל כזית נבילה בשר וגידין נלקה או האוכל כזית בשר פסח יוצא אם הי' הכזית מבשר וגידין וא"כ הירך שהוא אבר מבהמה הוא גידין ובשר לא נחשבו לשתי חפצים או שני דברים או שני חתיכות כי מה שמחובר ע"י גידולו בטבע הוא א' ולכן בירך עם הגיד נחשב רק חתיכה אחת ומקצת ממנו אסרה התורה הוא הגיד ומקצת ממנו התירה הוא הבשר וא"כ בודאי נחשב דכל החתיכה הוי בחזקת איסור יען דגם הגיד הוי מקצת מאבר הנ"ל וכל זמן שלא נפרד האיסור מן ההיתר נחשב הירך בחזקת איסור יען דהתורה הטילה על ירך איסור הגם שאפשר לחתוך הבשר ולאכול או לחתוך הגיד ולזרוק ולאכול הבשר עכ"פ כל זמן שלא הפריד יש על ירך איסור ולא מקרי שיש איסור מעורב בירך כמו אם יבלע חלב בתפוח בצד א' דהא האיסור שהוא הגיד הוא ג"כ הירך וכל הירך בחזקת איסור וז"ל הש"ך בנקה"כ בסי' קכ"ז דחתיכת בשר שאינה מנוקרת דמי לטבל דכי היכי הטבל קודם תיקונו כולו אסור ואח"כ כשמפריש ממנו המעשר הוא מותר ה"ה בחתיכה שאינה מנוקרת שקודם הניקור כולו אסור ואיתחזק איסורא בהאי חתיכה ומה לי בזה שיש כאן ספק איסור סוף סוף איתחזק איסור' פעם א' בודאי בהאי חתיכה משא"כ בב' חתיכות דמעולם לא איתחזק איסורא ודאי בהאי חתיכה אלא כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה ס' איסורא הוא עכ"ל הכוונה כמו בטבל שמקודם שמפריש הכל אסור ואחר כך אפריש מיני' מקצת ויצא הנשאר להיתר כך הגיד במקום גידולו בטבע עם הבשר יחד הכל נקרא ירך איסור מחמת שמקצת מן הירך הוא איסור וכל זמן שלא ידענו איזה הגיד אז כל מקצת מן הירך ס' היתר וס' איסור דהא בהאי שם ירך נתחזק איסור ודו"ק

אבל כל זה במקום גידולו של גיד כל זמן שלא נעקר אז גם הגיד בכלל ירך אבל משעה שנעקר ממקומו הגם שיהי' נדבק אח"כ ע"י שומן בבשר אז בודאי גם הש"ך מודה לט"ז דהוו ב' חתיכות נפרדות ודיבוק לא פועל שיהי' נקרא איתחזק איסורא ולפ"ז גם כאן משעה שנפרד הדם מתום ויצא לחוץ הגם שנדבק על פני הבשר הוי כב' חתיכות שמדובקות ולא שייך לומר שבעבור הדם שעל פני הבשר יקרא התחזקות איסורא בבשר כנלענ"ד בעזה"י לאמת והוא עמוק למבין ודברי הש"ך בנקה"כ בכאן סי' ס"ט נפלאים ממני כעת

ודע דעלה בדעתי להביא ראי' נגד סברת הט"ז במה שמחדש דתלי' דאשה בודאי עשתה כדרכה כמו בק"ש וגם דרוב מולחי' קודם שמבשלי' א"כ קשה לי במשנה א' פ"ב דמקוואות טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ספיקו טמא עי' בפי' הרמב"ם ואפי' אם עשה טהרות טמא עי' בר"ש משנה ב' וקשה לי הא מדנקט טמא שירד לטבול משמע אפי' ירד במים ערום רק מסופק אם הכניס כל הגוף ג"כ טמא וכל הטהרות טמאי' וקשה למה נימא בודאי עשה כדרכו כדרך אנשי' שטובלי' וגם רוב נטהרי' טרם שיעסקו בטהרות ואם תשיב שט"ז סומך בזה רק בדם שבשלו דרבנן אבל בטומאה דאורייתא לא אמרי' חזקה ורוב הנ"ל הא גופי' קשה הא רוב דאוריית' וחזקה דאוריית' ובפרט חזקה דאתי' מכח הסברא עיי' בב"ב דף ה' וצע"ג

ולולי דמסתפינא הייתי אומר שקושי' זו קשה גם לנקה"כ שהשיג על הט"ז שלא דמי לק"ש אם טעה בוכתבתם דמליחה עסק גדול ואיך שכחה עסק גדול ואינו דומה לק"ש כוונתו נ"ל בשלומא בק"ש עכ"פ יודע שהתחיל לקרות דהא בפיו תיבת למען ירבו רק כל הס' אם אמר פרשה שני' והוי הס' אם גמר הקריאה כדינו אבל כאן הוי הס' אם התחילה כלל למלוח ולכן כ' וז"ל ומסתברא דלא מלחה עכ"ל יעו"ש משמע אבל אם יודעת שהתחילה למלוח אבל הס' אם מלחה כל הצד או החתיכה כולה עי' רשב"א במליחה מצד א' גם הש"ך מודה לט"ז והבן לפ"ז כאן שיודע שנכנס במקוה ובא עד ראשו במים אבל אינו יודע אם הכניס גם הראש יקשה גם לנקה"כ נימא בודאי טבל כדרכו ורוב העושי' נוהרות טובלי' מתחילה כדינו וצע"ג

ולכאורה עלה בדעתי ליישב בסברא ישרה בעזה"י בודאי אם יולד ספק הנ"ל בטבילה דלא בעי כוונה אז באמת היינו סומכי' שבודאי כיון שנעשה הסוף הי' התחלה ג"כ כהוגן כמו במליחה הכי צריך מליחה כוונה אם יפול בעצמו המלח ג"כ הותר הבשר אז בודאי נעשה הדבר ומה שלא זכרה יען שעשתה האשה שלא בכוונה דוגמא מה שאמר שמואל מחזיקנא טבא לרישא דכרע במודים נמצא דפיו מדבר על הרגל לשונו ולבסוף לא יזכור אדם שאמר הברכו' כסדר בעוה"ר אבל שם במקואות דאיירי בטהרות דצריך הטבילה כוונה כנודע וא"כ מה מהני אם בודאי ובל כלימודו הלא אפשר שטבל בלא כוונה ולא מהני לטהרות ואם לומר