מחנה חיים חלק א קנ

דשיעורו בכאיסר דרוסתו בכמה ואמרו במשהו דמקלא קלי והנה מבואר דרק בבהמה שעורו בכאיסר אבל בעוף לפי גדלו וקטנו עיי' בב"י בסי' ל"ד וא"כ על בהמה קאי ואף עפ"כ אמרו במשהו וע"כ דמשכחת דארס מן זאב וארי בבהמה הוא במשהו וע"כ הגם דגוף הארס כתם רחב אבל אדמימות שלו משכחת במשהו

סוף דבר הכל נשמע ששיטת רא"ש נכון מאוד רק ראיתי בר"י דף מ"ג שהקשה אי אין דרוסה ניכרת לפנים א"כ בהס"ד דלא ידע שמשכחת לשחוט העוף בסימן אחד (ואולי יען דלכתחילה צריך גם בעוף שני סימני') וא"כ איך משכחת דין דרבה דושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים הא לרא"ש יש לנקב בדיקה מבחוץ רק דרוסה אין לו בדיקה מבחוץ והא מבפנים ג"כ לא משכחת דחיישי' דבמקום דרוסה קשחיט וצע"ג

ונ"ל דלק"מ דמשכחת דראינו שדרס סמוך לראש ואנו שוחטי' למטה סמוך לתורבץ דאז ליכא חשש דילמא במקום דרוסה קשחיט ועיי' בב"ח שהביא דין זה בשם רוקח בסי' ל"ג ופשוט

סימן מ"ג שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג הצדיק כבוד מו"ה ר' דוד ליב נ"י מורה בק"ק סענטע יע"א

אודות ח"ת אשר שלח השגה אחת על הש"ש וגם על החו"ד ותורף דבריו הנה בט"ז סימן ס"ט באשה ששכחה אם מלחה השיג החו"ד דלא נקרא חזקת איסור דלא דמי לטבל שהכל אסור אבל כאן אין האיסור רק דבוק שהוא הדם כסברת הט"ז בסי' קכ"ז וכ"ת השיג דהנה הש"ש הסביר בשמעתא ו' השגת נקה"כ שם דבניקור יש חזקת שאינו מנוקרת כמו בחמץ חזקת שאינו בדוק אבל בשחיטה יש חזקת איסור ממש ולכן הרא"ש מחלק דשם בשחיטה יש חזקת איסור על כל הבשר אבל בירך יש שם בשר שלא נאסר מעולם ולגיד לא יהי' היתר לעולם רק המה יחד לכן אם נודע שהתחיל לנקר כבר נפל חזקת שאינו מנוקרת אבל בשחיטה צריך דוקא לידע במה נשחטה אבל בסי' קכ"ז דלא ידעי' כלל אם התחיל לנקר אז יש עכ"פ חזקת שאינו מנוקרת ומעלתו נ"י יצא לחלק בסברא דכך כוונת הט"ז דהלא יוכל ליקח הבשר ולהניח הגיד ויש יכולת שלא צריך לסלק הגיד רק הוא חותך הבשר לבדו והגיד נשאר ואינו דומה לחזקת שאינו בדוק דהלא אין כאן מצוה לסלק הגיד כמו שיש שם מצוה לסלק החמץ נמצא שמעולם לא הי' על הבשר חזקה לאיסור כלל וצדקו דברי הט"ז אבל כאן שע"כ אי אפשר לסלק הבשר ולהשאיר הדם וע"כ צריך לפעול לסלק הדם ודמי לחזקת שאינו זבוח ולחזקת שאינו בדוק עכ"ד ודפח"ח

ונלע"ד בעזה"י כי יש לי השגה אחרת על הגאון חו"ד ובזה יהי' ג"כ השגה על דברי חכמתו דז"ל חו"ד ועוד נ"ל דבלא"ה לא מקרי כאן חזקת איסור רק כמו טבל דלא נתקן דכל החתיכה אסורה משא"כ כאן דלא הוי החתיכה אסורה רק שהאיסור דבוק עלי' כמ"ש הט"ז בסי' קכ"ז ס"ק ו' ע"ש עכ"ל הבין הגאון הנ"ל דט"ז חוקר על חזקת איסור ובמכ"ת לא דק דהנה נודע לכל באי שערי מליחה דדם אברים שלא פירש מותר ועיי' בסי' ס"ז בט"ז סק"ד שאם נתן בשר בחומץ מותר אפי' לקדירה בלא מליחה ובעבור זה סובר הרא"ש אם נתבשל בשר בלא מליחה אם יש ס' הכל מותר דלא שייך חענ"נ דלא הי' כאן איסור מעולם ודם שעל פני החתיכה שכבר פירש ע"י החתך הולך ע"י הדחה ראשונה עיי' בב"י סי' ס"ט ובט"ז סק"א וא"כ כל זמן שהבשר חי אין עליו שום שם איסור כי הוא היתר גמור אבל אז כאשר בא לבישול אז מחום המים ע"י האש מתעורר הדם לפרוש ואז נאסרה החתיכה מכח הדם חוץ אם נמלח שאז יש ב' סברות או מטעם שהכל יצא ע"י מליחה או שיצא מה שיש בדפנות והשאר יהי' מקווץ ע"י חום עי' ברשב"א וברא"ה ובש"ך ובט"ז וא"כ אם יש ספק אם נמלח קודם הבישול או לא נמלח הוי הספק אם נולד איסור בחתיכה דאולי כבר נמלח ולא יוכל להוליד איסור אבל אם לא נמלח אז נולד איסור אבל חזקת איסור לא הי' מעולם על חתיכת בשר אחר הדחה או שרי' במים ולכן שגגה יצא משליט הגאון מליסא

אמנם צריך לדעת תוכן ענין החזקה שחקר הט"ז אבל הכוונה כך הנה מתחילה הי' לחתיכה חזקה שיש בה דם אבל הדם מותר כל זמן שלא נפרש ועכשיו נולד בבטח מעשה אשר יוכל להפריש הדם שהוא מעשה הבישול ונתהפך עתה לאיסור ואוסר גם הבשר רק יש לנו ספק אם לא הוציא הדם מתחילה אז נאמר אוקי אחזקה שבכל מקום אם נולד לנו ספק אם נעשה מעשה או לא אמרינן בודאי לא נעשה מעשה וממילא אם נשאר הדם נאסר עכשיו הבשר על ידי הבישול וז"ל הט"ז וא"ל דמוקמי לה אחזקה דמעיקרא שלא היתה מלוחה עכ"ל מבואר דט"ז חקר על חזקת קמייתא שהבשר הי' לו דם והספק אולי נמלח שהמלח מוציא הדם ואוקמי אחזקה שלא נמלח ונשאר הדם עי' תוס' בב"מ דף ק' ודוק וע"ז השיב הט"ז יען דדרך הנשים בישראל להיות מורגל למלוח הבשר טרם שיבשלו אותו אז הרגל המוטבע נעשה רוב גמור שעפ"י רוב הסירה את הדם ולא הי' הבישול יוכל לחדש איסור והבן

ובזה יובנו לי דברי הט"ז שסיים שרוב עדיף מחזקה כמבוא' ברא"ש בסוגי' דפתח פתוח והוא פלא הכי אין מבוא' כלל זה רק ברא"ש הלא הוא כלל גדול בכל הש"ס עי' חולין בסוגי' דרוב דמבואר זה בפסוק מפרה וחזקת טמא דגברא והוא פלא גדול

אמנם הוא הדבר דכאן הרוב אינו רוב בטבע רק רוב ההרגל אשר האדם רגיל לעשות כן והוא כמו רובא דתלי' במעשה דהוי רוב גרוע אבל יען שמוטבע בטבע הנשי' למלוח טרם שתתן הבשר בקדירה הגם אם לא נתנה דעתה הרגל נעשה טבע שגם בלא דעת תעשה כן כמנהגה ונחשב כטבע רוב תנוקת מטפחות הנה ז"ל הרא"ש שם ולא היא דאיכא הכא כנגד הברי רוב דברצון דאונס לא שכיח ויש קול לאונס ורובא עדיף מחזקה עכ"ל הכוונה הלא הקושי' היה שיש כאן ברי וגם חזקה חזקת היתר ע"ז השיב נגד ברי יש רוב ברצון וכנגד חזקת היתר יש כאן ריעותא דאלו היתה אנוסה הי' קול דרוב אנוסי' יש להם קול ורוב עדיף מחזקה נמצא יש רוב נגד ברי ורוב נגד חזקה והבן ומה דסיים הרא"ש הילכך לא מהני ברי שלה יען דהתחיל דברי שלה יהי' פועל ודוק ולולי שזאת הכוונה נפלא בעיני שלא כ' כמבואר בתוס' דף ט' והגם שהקול באנוסה תלוי ברצון אנשים ואינו רוב בטבע וחזקת היתר וצדקת היא חזקת קמייתא אלא ע"כ יען שהרגל אנשים לספר מאנוסה דוחה ג"כ רוב הנ"ל החזקה וה"ה כאן רוב הרגל מליחה דוחה חזקת מעיקרא ויש לי להאריך בהבנת דבר רוב ברצון אם הכוונה מכח האיש או מכח האשה וק"ל

אך במה שהביא הט"ז ראי' מדין המוזכר בש"ע אם יש ספק בהדחה אחרונה ששם יש חזקת איסור ממש דם ממש ממה שיצא לחוץ וגם המלח אשר בלע דם ועי' בש"ע סעיף ט' ויש עוד חזקת דמעיקר' דהי' מלא דם ומלח הנאסר מדם ויש כאן ב' חזקות (א) חזקת איסור (ב) וחזקת דמעיקר' ואפ"ה מתירין יען שיש מסיח לפי תומו ועכו"ם קפיד אנקיותא ובמעשה שהובא בקובץ בישראל בהדחה אחרונה שיש ג"כ ב' חזקות הנ"ל חזקת איסור מדם ומלח שעל פני הבשר וחזקת דמעיקרא ואעפ"כ שרינן דדם הנמלח או מבושל דרבנן ויש ג"כ רוב דבודאי עשה כהרגל שמדיח טרם שיתן הבשר לבשל ורוב עדיף מחזקה (הגם שיש כאן ב' חזקות או שרוב עדיף מב' חזקות כתשובת הריב"ש או כסברת נב"י