מחנה חיים חלק א קמח

רושם אדמימות מבחוץ אז אותו רושם אינו אדום יותר ממראה עור החיצון של וושט אבל בוודאי גוף הארס שהוא דם ניכר על עור החיצון של הוושט דמי לא יכיר הבדל בין אודם עור הושט ובין דם ארס כאשר כ' הרא"ש בפירוש דטיפת דם ניכר יפה אבל אם נתחלחל הדם ולא נשאר מבחוץ רק רושם האדמימו' הוא לא ניכר כי גם בעור הושט יש אדמימות ודו"ק

וראה בעיניך שסברא זו אשר חדשתי בהבנת הרא"ש לדעתי היא גם שיטת רש"י דעי' בדף מ"ג ע"ב בד"ה לספק דרוסה בסוף דבריו וז"ל עד שיאדימו הסימנים עצמן ולא שניקב אלא שהארס מאדים הסימן ומחלחל ויורד לחללו ובוושט אינו ניכר האדמימות אלא מבפנים שהעור לבן עכ"ל ובד"ה ההיא ס' דרוסה בסוף וז"ל ואם בהמה היא כמי אית בה תקנתא דבשלומא גבי נקב איכא למימר דילמא במקום נקב שחט אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים אפי' שחט בו יש היכר במשהו עכ"ל ובד"ה קורטא דמא שחילחל הארס ונכנס עכ"ל הכוונה מבואר דמתחילה הארס מאדים הסימני' ואח"כ אשר עורות הסימני' נשרפי' נעשה חלחל ויורד הארס לתוכן ובודאי אם כבר הארס שהוא הדם ירד ומונח על הסימנים ניכר על עור החיצון אפילו אבל אם הארס בבשר ומכח חומו מאדים הבשר וגם הסימני' אותו אדמימות לבד לא מינכר בעור החיצון של וושט אבל בעור הלבן מינכר אפי' אדמימות של חום הארס והבן אפילו באדמימות לבד הוסיף רש"י דניכר בבהמה אחר שחיטה הטבע של אדמימות הארס שבכ"מ שנוגע הוא פועל אדמימו' בכל סביבו וזה שכ' רש"י וז"ל כיון שמקומו מאדים הכוונה שפועל להאדים סביבו לכן יש גם אחר השחיטה היכר משהו ויען שרבה אשכח ב' טיפות דם פרש"י יען שכבר חלחל הארס וירד והבן זה

ובזה יש מקום אתי ליישב דברי הטור בסי' ל"ג שהעתיק דברי בעל העיטור שגם לבהמה יש בדיקה אחר השחיטה ושוב העתיק דברי הרא"ש דלנקב יש בדיקה מבחוץ והתקשה אמו"ר הגאון בח"ס יו"ד סי' כ"ו שהוא פלא גדול דממנ"פ דמהאי בר אוזא מוכח חד מתרי או דאין לנקב בדיקה מבחוץ ואיירי בחשש נקובה או בספק דרוסה ומוכח דלא מהני בדיקה אחר שחיטה ובעבור זאת אמר היכי ליעבד אבל להטור דמקיל דמהני לנקב בדיקה מבחוץ ופוסק דמהני בדרוסה בדיקה אחר שחיטה הוא תרתי דסתרי אהדדי והוא קו' עצומה וצע"ג

ולפמ"ש יש ליישב בעזה"י דהאי בר אוזא דאתי ממסמס קועא דמא ואם אנו חוששי' לספק דרוסה ע"כ חיישי' דארס ניכר שמונח בחוץ רק אולי שהאדימו הסימני' בפנים וא"כ אז פליג הרא"ש ותוס' דלא מינכר האדמימות אחר שחיטה דאולי רק כחוט של מחט התחיל להאדים בפני' ואז לא מינכר אחר השחיטה כמו דחיישי' במקום נקב קשחיט בחולין דף י"א או לרש"י אם החשש בעבור ספק נקב ה"ה החשש אולי האדים רק כראש המחט והוא נחתך לשנים ולא מינכר דאינו כמו ארס שמאדים סביביו שבודאי ניכר וגם מראיתו חלוש ואינו מבהיק אם נשאר רושם קטן מאוד ורש"י סובר דגם האדמתו של ארס מאדים סביביו אבל אם אנו בודקי' בחוץ לדרוסה ולא מצאנו האדים בבשר ולא טיפת ארס על הסימנים אז מאי יש לחוש שמא חלחל וירד לפני' אז אם גוף הדם של ארס נכנס לפנים בודאי ניכר אחר השחיטה דאם כבר נתחלחל הושט ונכנס הדם ממש אי אפשר שלא להכיר בפנים ואי לחוש שדם לא נכנס עדיין לפנים א"כ ע"כ הי' ניכר בחוץ כסברת הרא"ש שניכר יפה על הסימן אם מונח עליו קורט דם בלי חיפוש רב יראה עין בעין טיפת הארס והבן

והביטה וראה כי כנים דברי בעזה"י דהטור כ' וז"ל וכיון שעור החיצון אדום ופנימי לבן אין לו בדיקה בחוץ אצל דרוסה שצריך בדיקה כדאיתא לקמן דכיון שהוא אדום אין אודם הארס ניכר בו אלא מבפנים וכיצד יעשה אם עוף הוא בודק הקנה בחוץ ושוחטו ואח"כ מהפך הושט ובודקו מבפנים ובעל העיטור כ' שגם אם בהמה היא שוחטה ובודקה מבפנים אם יש בה קורט דם פסול ואם לאו כשירה ולא חיישי' שמא במקום דם שחנו דמינכרא מילתא ע"כ ודבר קשה הוא להתיר בבהמה שהוא מתלכלך בדם השחיטה ואין קורט של הארס ניכר בו עכ"ל ולכאורה נפלאו דברי בעל העיטור למה נקנו אם יש בה קורט דם פסול ואם לאו כשירה הכי יכחיש בעל העיטור שאם האדים הושט שהוא טריפה אפי' בלי קורט דם והי' לו לומר אם האדים בפנים פסול (תיבת פסול פלא הי' לו לומר טריפה שהוא היפך מן כשירה) ואם לא האדים כשירה וגם מה שכ' ולא חיישי' שמא במקום דם שחט גם הוא פלא הי' לו לומר שמא במקום האדים שחט וגם הטור השיב שנתלכלך בדם שחיטה ואין קורט הארס ניכר בו הי' לו לומר אין האדמימו' ניכר בו וצע"ג ועוד איך שכח הטור השגת הב"י דדם שחיטה עובר ע"י הדחה ודם הארס אינו עובר ע"י הדחה וד"מ מודה להב"י לקבלתו שאינו עובר קורט דם

אמנם הכל נכון בעזה"י דבעל עיטור סובר כסברת הרא"ש דאם קורט דם מונח על הסימנים אז ניכר יפה מבחוץ רק כל החשש שמא כבר נתחלחל העור וירד הדם לתוך העורות כמבואר ברש"י שהבאתי למעלה שאז לא נשאר בעור החיצון רק רושם אדמימות זה לא ניכר ועכשיו אם בא לפנינו דרוסה ואנו רואי' שאין בבשר ובעור החיצון קורט דם ומאי איכא למיחש שמא כבר ירד הדם ורושם לא ניכר בעור החיצון אז אנו שוחטי' ובודקי' בפנים אם הי' הדם בחוץ רק האדים בכ"ש לפנים אשר נחתך ע"י השחיטה א"כ בחוץ הי' לנו לראות קורט דם ואם נתחלחל הדם א"כ גוף הדם בפנים אז בודאי ניכר הארס ולכן אם אין קורט דם בפנים כשר דהיכן הוא דם הארס אע"פ שניכר אדמימות אין אדמימות מכח דרוסה כיון שלא מצאנו קורט דם כלל בשלומא אם יש בבשר קורט דם אז אמרינן האדים בשר בפנים או האדימו סימני' עצמן טריפה דניכר שאותו קורט דם המונח בחוץ החמים כל בני מעיים או הסימנים אבל בהאדמה בלי קורט דם מניין לנו לחוש שהוא מכח דרוסה ואע"ג דאיהו קשתיק ואינהו מקרקרן דחיישי' היינו לבדוק אולי נמצא קורט דם או אם נמצא האדים הבשר נגד בני מעיים או האדים הבשר וגם הסימני' אז אמרי' דהאדים הבשר והסימני' מחמת דריסה שנדרסה הבהמה אבל אי לא נמצא האדים הבשר ולא מצינו טיפת הארס בפנים אז אין האדימה ריעותא כלל כי כמה סימנים יש בהם מקום אדום ועי' תוס' דף נ"ג ע"ב דהקשו על רש"י דמוכח דאפי' לודאי דרוסה יש בדיקה וז"ל מדאמרי' האדים הבשר כנגד בני מעיים ובסימני' עד שיאדימו סימני' עצמן אבל אם האדים הבשר כנגד הסימני' ולא האדימו סימני' כשירה אע"ג דודאי נדרסה שהרי האדים הבשר א"כ איכא ודאי זיהרא עכ"ל הרי מבואר דסברו דהאדים הוי הוכחה שודאי נדרסה הבהמה היינו בהאדים הבשר ג"כ אז אמרי' דהאדימה הוי הוכחה אבל אם בבשר ליכא אדמימות ובושט יש האדמה כשר דהאדמה מעלמא אתא כנלענ"ד

ולכאורה עלה בדעתי ראי' לזה דהנה שם בסי' ל"ג הביא הטור דעת האוסרי' בשניהם אדומי' אבל בעל העיטור מכשיר יעו"ש והט"ז בסק"ח התפלא על הב"ח שסובר שרש"י אוסר בשניהם אדומי' משום דרוסה אפי' אי לא על ארי בינייהו והחליט הט"ז דאיירי באיהו שתיק ואינהו מקרקרן כמו שהביא רש"י ראי' מתרי קורטי דמא יעו"ש וא"כ משמע דבעל עיטור מתיר בשניהם אדומי' ואפי' בספק דרוסה והוא פלא איך משכחת זאת בספק דרוסה והאדים בפנים שיהי' כשירה אלא ע"כ אם אין בבשר אדמימות אפי' האדימו סימני' אין חוששי' בספק דרוסה דתלינן דהאדמה מעלמא אתי ודו"ק ויותר מזה מצאתי לראש יוסף שהקשה בדף נ"ג