מחנה חיים חלק א קמז

ולולי דמסתפינא הייתי מחדש דבר הא דסימני' קשי' הוא בדוקא אם גוף הארס נשאר בבשר רק שהאדים הבשר מכח הארס דבבני מעיים הוא טריפה דכיון דהאדי' הבשר כנגדו אז כח החמימות של הארס פועל גם על בני מעיים לעשות טריפות הגם שגוף הארס לא ירד לבני מעי' אבל הסימני' קשי' אצל דריסה שאם נדרס הבשר לא יקבלו חום הארס אבל אם גוף הטפות של הארס נפל על הסימני' אז בודאי נשרפי' הסימני' מהארס כמו שישרף הבשר מגוף הארס ואפילו עצם מקבל ארס דהא צריך לבדוק מכפא דמוחא ששם יש עצם הגלגולת ומכ"ש סימני' יקבלו גוף הארס וא"כ אם לא האדים הבשר חיישינן שהדורס נעץ בצפורניו בעומק עד שירד מגוף הארס על הסימנים ועור החיצון אדום ולא ניכר ולכן לדינא דאין בקיאי' להבין אם הבשר נדרס וחיישי' שירד הארס וטריפה אבל בזמן הגמר' שבקיאי' אם הארס בבשר וכל החשש שמא האדים גם עור הושט אז שפיר כ' הרא"ש לפי הבנת התב"ש דסימני' קשי' וספק להקל ודוק כי חדש מאוד

הן אמת דמלשון רש"י בדף נ"ג ע"ב בד"ה עד שיאדימו הן עצמן לא משמע כן דכ' וז"ל אבל משום האדמת בשר שכנגדן לא מיטרפא דרוב סימני' קשי' הן ואין ארס שולט בהן אבל כי האדימו הן עצמן הרי נגלה ששלט בהן עכ"ל מדנקט ואין ארס שולט בהן ולא נקט חום ארס שולט בהן משמע דאפי' גוף הארס אין שולט בהן עפ"י רוב ויש לדחוק דקאי דנתאדם הבשר ואין ארס שבבשר שולט בסימני' וק"ל

ונראה לי דזה הוא שיטת הרא"ה דבספק דרוסה אנו אומרי' סימני' קשין דיש ס"ס דאולי לא דרס ואת"ל דרס דילמא ארס קל דלא נחית לפנים ומן האדימה בלבד לא מיטרפא סימנים אבל בודאי דרוסה דרוב דורסי' מטילין ארס אז חיישי' דשדא תיכלא בכולה דירד הארס על הסימני' ודוק אבל הרשב"א במשה"ב סובר דסימני' הוי כמו סימני' קשי' אצל נפילה שאפי' ארס ממש לא יקבלו עפ"י הרוב כנלפענ"ד

היוצא מזה דאין להקל לבדוק ספק דרוסה ולסמוך הלא סימני' קשי' אצל דריסה דאין אנו בקיאי' בבדיקה כי הבדיקה דאורייתא ולא דרבנן דאולי הארס עבר לפנים ודו"ק

ועדיין צריך אני לבאר תי' שני של הרא"ש דכתב דלרוב ניכר הדריסה מבחוץ רק לחומרא צריך לבדוק מבפנים פלא בעיני הא גופא קשה הלא בכל התורה אזלי' בתר הרוב ואפי' איכא לברורי ע"י טירחא לא מבררי' ועי' בא"ח סי' תל"ז במג"א ובדג"מ וא"כ למה יצרך כאן לברר וביותר בבהמה שאי אפשר בענין אחר בודאי נסמוך על הרוב ולמה אמר היכי נעביד נבדקה והדר נשחטה הא אמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ הא גופא קשה למה לא נילך אחר הרוב וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דהנה הרא"ה בבדה"ב הקשה על רוב דמצויין אצל שחיטה מומחין דסמכי' על רוב הנ"ל למה לא נימא סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקה דבהמה בחזקת איסור ואיתרע רובא ותי' הרשב"א בשמרת הבית וז"ל עוד אני אומר דשאני האי מיעוטא דהתם בפרק האשה שהלך בעלה משום דאותו מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברו' יש מקצתו שמפילות שאין לומר שכל הרוב מתעברו' ויולדו' שא"כ הכל מתעברות והרוב יולדות ומיעוט מפילות והא ודאי ליתא דאיכא עקרות ואיילונית אלא הרוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות והרוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה אבל הכא וכדהאי דעיסה בבית מיעוטו הצפרדעים אינם מגרעי כח הרוב של שרצים ממש אלא שהוא מיעוט שהוא עומד לגמרי כנגד הרוב ומיעוט כזה אינו חשוב להצטרף עכ"ל יעו"ש שהביא עוד ראיו' ברורות לסברא ישרה הנ"ל

ולפ"ז אני אומר ה"ה כאן בודאי אי אמרי' רוב פעמים ניכר הארס מבחוץ ומיעוטו שאינו ניכר אז בודאי אזלינן בתר הרוב ולא יהי' מעכב המיעוט שיצרך לבדוק ומכ"ש שלא יהי' בבהמה עיכוב להטריף אבל באמת יש מיעוט אשר אי אפשר להיות ניכר מבחוץ כגון שהארס חלש והוא דומה ממש למראה הושט או שהוא חזק ביותר שמהפך גם מראה סימני' למראה הארס כי כן טבע הארס להפך האבר למראיתו כמו שנראה מתוס' חולין דף נ"ג ע"ב בד"ה דרוסה וז"ל וכן פי' הריבר"ם דודאי דרוסה אין לו בדיקה שלפעמים מאדים הבשר ואינו יכול לכוון יפה עכ"ל הכוונה שהארס פועל האדמה על הבשר סביבו ובעבור זאת לא ניכר הארס והבן זה אבל לרוב הארס הבא מדריסה נוכל להכיר שיש אפשרות להכיר אותו כגון אם נשאר בעור החיצון ולא ירד לתוכו לפנים מן העור העליון אבל אם נתחלחל ויורד לפנים אז אי אפשר להכיר אותו מבחוץ וא"כ יש כאן מיעוט אשר אי אפשר להכיר מכח הארס בעצמו מבחוץ וגם מן הרוב אשר בטבע הארס שנוכל להכיר נפל עוד מיעוט אשר עכ"פ אינו ניכר יען שמחלחל ויורד לפנים אז בכה"ג אמרי' סמוך מיעוט הנ"ל אשר נפל מן הרוב היינו שחלחל הארס ויורד לפנים לחזקת איסור ואיתרע רובא ואסור עד שנבדוק מבפנים ונראה שלא חלחל וירד לתוכו נמצא אם הוא הארס מן הרוב אשר ניכר בחוץ גם כאן הי' ניכר מבחוץ ולא נשאר אלא לחוש דלמא הי' מן מיעוט ארס אשר לא ניכר בחוץ אז אזלי' בתר הרוב ומותר באמת ודו"ק בזה

ועתה בא ברוך ד' וראה בעיניך נפלאות מתורת הרא"ש שכ' וז"ל ועוד י"ל דרוב פעמים אפשר שתהי' ניכרת טפת דם הארס על הושט אף מבחוץ עכ"ל ולכאורה שני תיבות אפשר שתהי' המה מיותרי' ומחוסרי הבנה למה לא כ' דרוב פעמים ניכר טיפת דם כמו שמסיים וז"ל ולפעמים שאינו ניכר הי' לו לכתוב כאן לרוב פעמים ניכר ולמה הוסיף אפשר שתהי' ניכר וצע"ג אך הוא הדבר אשר דברתי אם הי' רוב פעמים ניכר אז לא הי' חשש כלל ולא צריך לבדוק מבפנים דאזלי' בתר רובא לכך רוח הרא"ש בלשונו הזהב שמיעוט יש שלא נוכל להכיר ורוב יש אשר אפשר להכיר אם לא חלחל אבל אם חלחל הארס אז נפל מאותו רוב מיעוט אשר לא נוכל להכיר והבן זה

אך דבריו צריכי' התבוננת א"כ עכ"פ הוי פלגא דניכר בחוץ א"כ בכל אופן צריך למיבדק בחוץ וא"כ שפיר עשה רבה דבדק מבחוץ ומאי השיב לו אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ וצע"ג ונ"ל דלא לחנם כ' הרא"ש וז"ל אבל בעוד שלא נתחלחל הארס ועבר לפנים ניכרת יפה בעודה מונחת על הושט עכ"ל הכוונה כל זמן שלא נתחלחל הארס מוכח הדם על הושט וניכר מיד כאשר עין הרואה יביט עליו ולא צריך לפשפש ולבדוק אם לא ימצא רושם אדמימות כי הדם ניכר יפה כאשר יביט על הושט ולכן רבה דבדק מאבראי מורה כאלו אינו רוצה לבדוק מבפנים כי הגם אם חלחל וירד גוף הארס לפנים בכל זאת בעין פקיחא יכיר איזה רושם אדמימות מבחוץ ועל זה השיב אביי הא מר אמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אם הדם כבר חלחל לפנים ולא נשאר רק רושם אדמימו' אשר צריך בדיקה להכיר זה אי אפשר בושט דאותו רושם אדמימות אינו אדום יותר ממראה אודם עור החיצון של וושט ולמה אתה בודק ולכן רמז הרא"ש דרבה עשה עצמו כאלו לא הי' רוצה לבדוק יותר ועשה כן לחדודי והבן

תמצית הדברי' הוא כלל גדול אשר נלמוד מתורת חכם הרא"ש הא דאין לושט בדיקה מבחוץ הוא דוקא אם גוף הארס שהוא טיפות דם עבר לפנים ולא נשאר רק