מחנה חיים חלק א קמו

הארס וסופו לחלחל לבפנים ודוחק הוא לומר הא דאמר עד שיאדימו סימני' עצמן רצה לומר האדימו מבפנים דהא מדקאמר עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים משמע האי דקאמר סימני' עצמן אתי לאפוקי דאם האדים העור והבשר כנגד הסימני' אין לחוש אבל מ"מ אם האדימו סימני' עצמן אפילו מבחוץ טריפה ועוד אי לא מטרפי' הסימנים אם האדימו מבחוץ מאי קאמר הכא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ונ"מ לספק דרוסה אפי' אם יש לו בדיקה מבחוץ למה יבדקו הואיל ולא מיטרפא בהכי וצ"ל דהקילו בספק דרוסה הואיל ואי אפשר בענין אחר וגם י"ל דרוב פעמים אפשר שיהי' כיכר טיפת דם הארס אף על הושט מבחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לסמוך על בדיקת חוץ לפי שחיצון אדום ופעמים שאינו ניכר וצריך לבדקו אף מבפנים כי הארס נתחלחל לפנים ולא נשאר מבחוץ אלא רושם אדמימות של הארס ואותו אינו ניכר מחמת אדמימות הושט אבל בעוד שלא נתחלחל הארס ועבר לפנים טפות דם הארס נכרות יפה בעודן מונחות על הושט וספק דרוסה דאתא לקמי' דרבה בדק מבחוץ ועשה כאלו לא הי' רוצה לבדוק יותר לחדודי לאביי האי ס"ד דאתא לקמי' דרבה הוה בדיק מאבראי א"ל אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אפכי' ובדקה ואשכח עלי תרי קורטי דמא וטרפי' ורבה לחדודי דאביי הוא דבעי עכ"ל

ולכאורה שפת יתר יש בקו' השנית למה העתיק תיבות ונ"מ לספק דרוסה הלא כל הקו' שלו למה יהי' בודק מבחוץ הלא אינו טריפה בהכי וא"כ אי אפילו אמר רבה נ"מ לודאי דרוסה ג"כ קשה למה יבדוק הלא אינו טריפה בהאדים מבחוץ וא"כ הי' לו להקשות למאי אשמעי' רבה דוושט אין לו בדיקה מבחוץ למאי יבדוק הלא לא נעשה טריפה אפי' האדים מבחוץ וצע"ג

ונלע"ד דדבר גדול רמז הרא"ש בזה דהנה לכאורה יש לי קו' נפלאה על דבריו דלמא לעולם דלא מיטרפא אלא אם האדים מבפנים כשיטת הרשב"א בת"ה ובחדושיו עיי' בסי' ל"ג ובסי' נ"ז בב"י וכי תקשה למאי אמר לן רבה דושט אין לו בדיקה מבחוץ לק"מ דנ"מ אם נבדק מבפנים ולא יהי' קורט דם וגם מבחוץ לא ניכר קורט דם ואז חידש הרשב"א בת"ה הובא בטור בסי' נ"ז דטריפה והסביר הב"י בשלומא אם נמצא מבחוץ ולא מבפנים אז חזינן דלא נכנס הארס וכשר הדבר אבל כי לא מוצא דם כלל אז אמרינן דכבר התפשט הארס לבני מעיים וטריפה ולפ"ז אם יש לושט בדיקה מבחוץ ואנו בודקי' ולא מוצאי' דם מבחוץ וגם בודקי' בפנים ולא נמצא דם אז הוא טריפה אבל כיון דאין לושט בדיקה מבחוץ דלא מינכר אז אם לא נמצא דם גם מבפנים הוא כשר דאנו אומרי' דארס עדיין מבחוץ רק דלא מינכר ולתכלית זה אשמעי' רבה דלושט אין בדיקה מבחוץ ואז אם לא נמצא בפנים הוא כשר דתולין דדם בעור החיצון ואינו טריפה עד שיאדים בפנים וא"כ מאי ראי' הביא הרא"ש וצע"ג

אמנם לק"מ דזה דוקא בודאי דרוסה דאמרי' דרוב הדורסי' נותני' ארס עיי' בפרמ"ג ס"ק ל"ג בשפ"ד וא"כ אי לא מצינו לא מבחוץ ולא מבפנים חיישי' שנכנס לפנים אבל בספק דרוסה הגם שהי' קרקר שהוא הוכחה על דריסה עכ"פ ודאי לא הוי אז מסתבר אם לא מצינו ארס דאנו תולין שלא רגז בכעס ולא הטיל ארס דהא בלא"ה יש ספק אולי לא דרס כלל כמבואר בטור ואפי' אם לא בדק מיד דהחמיר בב"י אם לא מצא כלל ארס חלק הד"מ דבספק דרוסה יש ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא לא ירד וניקב יעו"ש ומכ"ש בבדק מיד ולא מצא דלא חיישי' שירד הארס לפנים וא"כ רבה דאמר נ"מ לספק דרוסה ועל זה הקשה הרא"ש שפיר דספק דרוסה למה יבדוק הא אפי' לא יהי' כלל לא מבפנים ולא מבחוץ אפ"ה כשר והבן

אך עדיין דברי רא"ש קשין מאי הקשה הרא"ש למה יבדקנו הלא רבה אצריך לאשמעי' שלא יסמוך אם יבדוק בחוץ ולא ימצא ארס שיקל שאין כאן עוד חשש דרוסה ולא יבדוק כלל בפנים אבל באמת אם ימצא דם על החיצון אכתי לא יטרוף עד שיראה בפנים וצע"ג ומצאתי בפר"ת ובראש יוסף שנתקשו בזה ונדחק מאוד לישב קו' הנ"ל

ונ"ל אי רבה רוצה לאשמועי' דלא יוכל לסמוך על בדיקת חוץ אם לא ימצא קורט דם א"כ הי' צריך לאשמועי' תיקון הדבר והי' לו לומר וושט צריך לבדוק בפנים וממילא כשמע דבחוץ לא יכול לבדוק וגם לא צריך לבדוק דלא יפעל לו כלל ומה יתרון לו בעמלו אשר יעמול אבל יען דנקט וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא ובפנים משמע דלא אשמעי' שלא יבדוק בחוץ אלא דעדיין כשאר בדיקת חוץ שצריך לבדוק אלא שאין הבדיקה מועלת להתיר עד שיבדוק גם מבפנים וע"ז הקשה הרא"ש לאיזה תכלית יבדוק מבחוץ אם אין עליו דם פשיטא דבדיקה טירחא יתירה ואם יש עליו קורט דם עדיין אינה טריפה אלא פשיטא אם ימצא עליו קורט דם טריפה אפי' אם לא יכנס לפנים ודוק כי ישר בעזה"י

ולא אכחד תחת לשוני דבעיקר הדבר אשר חדשתי דלכך נקט הרא"ש שרבה קאי על ספק דרוסה דעל ודאי דרוסה ל"ק קו' הרא"ש דאם יש בדיקה לושט מבחוץ אז אם לא יוצא לא מבחוץ ולא מבפנים טריפה נ"ל דרשב"א חידש זאת רק בהאדים הבשר כנגד בני מעיים אבל כנגד הסימני' גם הרשב"א מודה אי לא מצינו לא מבפני' ולא מבחוץ כשר יען דסימני' קשי' אצל דרוסה ותלי' דלא קבלו הארס עיין רש"י דרוב סימני' לא מקבלי' ארס וא"כ אי אפי' יש לושט בדיקה מבחוץ ולא אשכחן כלל כשר אפי' בודאי דרוסה וא"כ כאן דאיירי בושט שהוא מסימני' אז אפי' אם נאמר יש לושט בדיקה מבחוץ ולא אשכחן כלל ארס אפ"ה כשר וא"כ חוזר הדבר לאיזה צורך העתיק הרא"ש דרבה קאי על ספק דרוסה וצע"ג

אמנם ד' האיר עיני בסברא ישרה דדוקא אם האדים הבשר בפנים אז אמרי' סימני' קשי' ולא חיישינן שקבלו ארס אשר נראה בבשר אבל בודאי דרוסה ולא מצינו ארס בבשר ולא בסימני' אז לסברת הרשב"א בת"ה אמרי' דכבר נכנס הארס לפנים ובעבור זאת לא נמצא האדים דכנגד הרוב דסימני' לא מקבלי' ארס יש רוב אחר כנגדו רוב הדורסי' מטילי' ארס וא"כ אשמעי' רבה אם לא נמצא לא בבשר ולא בסימני' כשר דאמרי' דארס הוא בעור החיצון של ושט ואינו טריפה כיון שלא נכנס עדיין לפנים ולכן דייק הרא"ש דרבה קאי על ס' דרוסה

ובזה יהי אור בתי' הרא"ש דבספק דרוסה הקילו הואיל ואי אפשר בענין אחר ופר"ח בסי' ל"ג סקי"ד הקשה הא הוי ספק דאוריית' ובתב"ש תי' דרוב סימני' קשין אצל דריסה והוי רק אדרבנן ולכן הקילו יעויין שם והתפלא עליו הראש יוסף אם הרא"ש סובר דסימני' קשי' הוי רוב א"כ למה אמר דהקילו בספק דרוסה אפי' בודאי דרוסה הי' להם להקל דהא יש רוב דסימני' לא מקבלי' ארס וצע"ג ולפמ"ש נכון דבודאי דרוסה יש רוב אחר רוב דדורסי' מטילי' ארס וע"כ דנכנס לפנים אבל בספק דרוסה אמרי' סימני' קשין ולא חיישי' שנדרסו והבן

ובכל זאת לא מצאתי מרגוע לנפשי א"כ למה פסק הב"י בסי' נ"ז בסוף הסי' דלרא"ש אפי' לספק דרוסה לא מהני בדיקה וקשה הלא יש כאן רוב דסימני' קשין אצל דריסה ומצאתי בר"י שהעיר בזה על תב"ש שאפי' על ודאי דרוסה קשה למה פסק הב"י בסי' ל"ג דאי אפשר בבדיקה נימא נסמוך על הרוב סימני' קשין אבל באמת על ודאי לק"מ אבל על הב"י בסי' נ"ז דפסק לרא"ש אפי' ספק דרוסה אין לו בדיקה קשה וצע"ג: