מחנה חיים חלק א קמג

אבל בדרס אחד מהן כ"ש שכועס ומכה ודורס עכ"ל וכן הוא בש"ע סעיף ט' ח"ל ודוקא הרגו אבל פצע אחד מהן חוששי' לכולם דכ"ש שחמתו בוערה בו כשהציל עצמו ולא הרגו עכ"ל ולכאורה יפלא למה לי כולי האי הלא בקיצור יוכל הרשב"א וש"ע לומר זה דוקא קטע אז נח רוגזי' כסברת צמח צדק יען שראה נקמתו לפניו שרמס וטרף אבל בפצע או בדרס לא נח רוגזיה ובעבור זאת נקטו קטע ולא נקטו דרס ומה להם שפת שכ"ש שחמתו בוערה בו וכ"ש שכועס ומכה ודורס או כ"ש דרגיז טפי והוא פלא

ונלע"ד ליישב דהנה ביאת ארי הוא על שני אופנים (א) שהוא כועס ונתמלא חמה לנקום נקמתו לחבול ולחבל בצאן ולא בא לעשוק להמית נפש חי רק להכו' מכה רבה (ב) אם נתמלא עברה וזעם וחימה שאז יארוב במסתר עד שיחטוף וירמוס ויטרוף ויאבד נפש אז חמת המלך שככה שפעמיו רחצו בדם ונפל שדוד חלכאי' תחת רגליו והנה בודאי אם הדורס בא על עסקי נפשות ומצפה ומבקש להמית אז אפי' אם דרס מאה לא נח רוגזי' כסברת צמח צדק דלא ראה נקמתו לפניו אבל אם לא נתמלא זעם ולא בא רק לנקום לקבוע נפש אז בודאי מסתברא דדי אם דרס אחד דכל מה שדורס מבקש לעשו' די לו באחד שעשה אשר זמם והנה אם מצינו שדרס אחד תקשי לכאורה נילך להקל ונאמר שלא בא בעבור עסקי נפשות שהגם שרוב אריות דורסי' אבל אין רוב אריות ממיתין להמית נפש וא"כ נימא להקל שבודאי לא בא על עסקי נפשות רק לנקום נקמתו ולא דרס אלא אחד ויהיו השאר מותרי' וצע"ג

וכד דייקת לק"מ דבאמת אם בא על עסקי נפשות די באחד דכבר נתפייס כעסו הקדום באחד ולא נחוש שבא לו עוד זעם ועברה מחדש אבל אם דרס הגם שכעסו הקדום הלך כאשר דרס לאחד זה אם לא ברחה הבהמה והיתה עומדת כאבן ונתנה גוה לקבל הכאה אבל בשעה שדורס הארי טבע הבעל חי לברוח ואז כאשר ראה שהיא מצלת עצמה נתמלא חמה מחדש והולך ודורס לחברתה וכן תמיד יחודש לו כעס חדש והולך ודורס אפי' למאה בהמות אבל בקטע או המית אז כעסו הקדום הלך ע"י שנפלה תחת רגליו ומאין יכעוס עוד והבן ובעבור זאת הוסיף הרשב"א בכמה מקומות אבל דרס לא מהני יען שהיא מצלת עצמה הוי כמוצלת מאחרים ולכן כאשר ברחה רגיז טפי וכ"ש שכועס ומכה וטורף לרמוז שבא לו כעס חדש ולכן דרס לא ודו"ק

ועתה נחזה אם מצינו בבוקר אחד מת ולא נודע לנו אם מת תחת יד הארי או שהארי דרס אותו ולא המיתו רק אח"כ מת אם נימא לתלות להקל שמת מיד תחת יד ארי ויהי' שאר הצאן מותרי' או ניחש דלא מת מיד רק שנדרס ואח"כ מת וכל הצאן אסורי' וצע"ג

ונ"ל דבין לרשב"א ובין לר"ן לק"מ דלרשב"א בחדושיו פוסק כר"ת דרוב אריות דורסי' אינם ממש דורסי' אלא ראוי' לדרוס ואז אמרי' אפי' מן אותן הדורסי' אינם דורסי' להמית נפש רק להכות ולפצוע לנקום נקמה אז יש כאן ראי' והוכחה שלא מת תחת ידו דמהכ"ת נימא שדרס וגם המית חד הלא בלא קרקור היינו תולי' שעשה שלמא לשיטת רשב"א ועכשיו ששמענו קרקור די שנימא שדרס אבל לא נאמר שבא להמית נפש עד דחזינן דקטע רישי' או שמת תחת ידו אבל אם נמצא מת אמרי' מסתמא עשה רק מעשה דריסה ואסור כל הצאן ודו"ק ולר"ן דסובר דרוב אריות דורסי' ממש אבל עכ"פ אין רוב אריות באים על עסקי נפשות נמצא דיש ספק אי בא על עסקי נפשות או רק לעשות נקמה כגון שנמצא מת אזלי' לחומרא מכח ס"ס לאיסור דילמא בא רק לעשות נקמה ולא בא על עסקי נפשות ואת"ל דבא על עסקי נפשות דילמא מתחילה דרס איזה צאן ואח"כ הרג ולא חמל אבל בקטע ראשו דע"כ בא על עסקי נפשות וליכא רק ספק דילמא דרס מתחילה אז אמרי' דאזלי' לקולא הגם דרוב אריות דורסי' הלא בזה דאמרי' דהרג מיד ונח רוגזיה אין מתנגד לרוב דאין שיעור כמה צריכי' לדרוס נמצא דין דצ"צ ברור כשמש בעזה"י

וראה זה מצאתי לאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' נ"ז בד"ה מכל הלין שהקשה על הר"ן מהכ"ת שלא כחוש דלמא דרס תחילה ואח"כ קטע וכתב דהר"ן סובר כדרישה דיש חזקה שאין כח להנדרס להציל מתחת יד הדורס עד שראינו בעינינו שדרס ולא המית ומסיים וז"ל אבל זולת זה כשראינו שהמית א"כ אדרבה נימא כדרכו עביד דכל הבא לידו לא ימלט מידו ואינך לא נגע בהו דאל"ה לא יצאו מתחת ידו עכ"ל ובד"ה ולפ"ז משיג על הצ"צ שחושש שאח"כ מת שהוא נגד חזקה שקים להו לחכז"ל שהנדרס לא יוכל להמלט מיד הדורס יעו"ש ובמכ"ת של גאון ישראל אדמ"ו ז"ל נ"ל בהיפך דר"ן סובר דמספק אנו מקילין יען כיון דעכ"פ דרס לאחד אין זה מתנגד לרוב גם מה שאצלו לחזקה שמה שבא תחת יד ארי יכך למיתה ולענ"ד נהפוך הוא הגם שרוב אריות דורסי' היינו שבאי' לנקמה אבל לא באו על עסקי נפשות ועל זה בנה הצ"צ דינו והבן

ובזה יש מקום אתי ליישב קו' פרמג"ד על הש"ך בס"ק כ"ו שמביא ראי' אפי' שניהם שותקי' חיישי' מהא דסעיף י"ד והקשה הפרמ"ג למה לו ראי' הא שניהם שותקי' הוי הנועם משום שלמא עביד והשתא דחזינן דדרס ונגלה שלא עבד שלמא ממילא דכולן אסורי' דכמו דדרס להך דרס לכולן יעו"ש שהניח בצע"ג והוא קו' נפלאה

ולפמ"ש נכון מאוד יען דמחבר קאי על קרקור שאז הכל בחזקת איסור אז מצד השכל אין אנו תולין להקל שרק זאת דרס ונח רוגזיה וכן לא תלינן אם מת ולא נודע אם תחת יד הדורס מת דאולי מת אח"כ או דרס הרבה אבל בשניהם שותקי' דנתחזק היתר רק אח"כ ראינו שדרס אחד אז נאמר בהיפך אולי לא בא רק על נקמה וכיון שדרס אחד אמרי' נח רוגזי' וכ"ש אם נמצא מת אחד אמרי' שמת תחת ידו קמ"ל הש"ך דאפי' שניהם שותקי' אסור דבאמת שבא רק לדרוס ולא חשב על עסקי נפשות אבל כיון שמצלת עצמה אז רגיז טפי וכועס מחדש והכל אסורי' כמו בסעיף י"ד דאסורי' כל השורי' אפי' בשניהם שותקי' דשם חידש הרשב"א דינו בחדושיו דמצלת עצמה כמוצלת מאחרי' והבן

ואורו עיני דהנה הטור והמחבר הביאו אבל פצע אחד מהם והש"ך בס"ק כ"ז הביא דרשב"א נקט דרס יעו"ש ועוד הרגשתי דרשב"א בחדושיו בד"ה הא כ' וז"ל אבל דרס לא דאדרבה כ"ש שחמתו בוערה בו בשלא יכול להרגה עכ"ל משמע דבאמת לא הי' ברצון הארי להרוג רק עכ"פ מבקש הבחירה שיהי' יוכל להרוג אבל כשברחה ולא יוכל להרוג אז חמתו בוערה בו וטור והמחבר נקטו ז"ל וכ"ש שחמתו בוערה בו כשהציל עצמו ולא הרגו עכ"ל משמע שהי' רצון ארי להרוג את זה ויען שלא הצליח בידו להרוג בעבור זה חמתו בוערה בו והוא פלא גדול

אמנם הוא הדבר אשר עיני כהן שדעתו יפה הרגיש דאפשר לטעות דרק בפצע דחזינן שרצה להרוג ולטרוף דהא פצע אז אמרי' שחמתו בוערה אם לא הרג אבל בדרוסה לבד יש לתלות להקל שלא בא על עסקי נפשות ואמרי' נח רוגזי' בדריסת אחד דכן משמע לשון שהציל עצמו ולא הרגו דמשמע שהוא בא עכ"פ להרגו קמ"ל הש"ך דמת"ה מבואר דה"ה בדרס חיישי' דכעס יותר דעכ"פ מבקש הארי שיהי' יכול להרוג ודו"ק היטב

ואכתי צ"ע דמרשב"א אין ראי' רק בקרקר אז אפי' דרס יש לאסור וה"ה פצע אפי' שניהם שותקי' אבל שניהם שותקי' וגם זאת שלא פצע רק דרס אין ראי' מרשב"א ובאמת זה תלוי' בר"י וב"י בסעיף י"ד אבל הש"ך כ' רק על