מחנה חיים חלק א קמב

דהא בחתול בן תרבות מקילי' שאינה דורסת וה"ה כלבא בן תרבות והבן ובזה מיושב קו' אדמ"ו על המחבר ודו"ק

ולולי דמסתפינא אומר אני רק במסמס קועא דמא אז תלי' בקני' או בכלב דזה הדרך שיוכל גם הקני' או הכלב לחבול כמו שונרא אבל בנמצא מת דנימא דכלב בא והרג זה לא נראה לי דאין הדרך הכלב להמית ולהניח מת ונגלה שזה זאב או ארי

(ג) יש לחקור בנידן דמחר מצא מן הצאן נדרסי' והזאבים והצאן שותקי' מי נימא הגם דלא אמרי' נח רוגזי' אי מצינן נדרסי' כמבואר בש"ע סעיף ט' היינו באיהו שתיק ואינהו מקרקרין אבל בשניהם שותקי' אז לא צריך דוקא קטע ראשו דחד מינייהו דהלא מצד הסברא היינו אומרי' שלמא עבד והגם דחזינן דדרס עכ"פ אמרי' דנח רוגזי' בדריסה וצע"ג וכן יש לחקור בנידן המובא ברמ"א שם סעי' ט' דאפי' קטע אם מצינו עוד א' שנדרס כל הצאן אסורי' אם זה דוקא אם הי' קרקור או נימא אפי' בשניהם שותקי' כיון דחזינן דדרס כל הצאן אסורי' וצע"ג

אמנם כבר האיר לנו עינים הגאון הש"ך וז"ל ס"ק כ"ו אבל אם פצע ומשמע דבכה"ג אפי' שניהם שותקי' אסורי' כדלקמן סעיף י"ד עכ"ל ובס"ק כ"ז וז"ל וה"ה דרס אפי' לא פצע וכן משמע להדי' בת"ה דף מ"ד ע"ב עכ"ל אבל לכאורה טעמא בעי וצע"ג

ונלע"ד והוא דהש"ך בס"ק כ"ה כ' וז"ל ואם חתך וה"ה אם הרגה ולא חתך וכן משמע בכל הפוסקים עכ"ל ובפר"ח ובפרי מגדים הביאו דברי צמח צדק דהבדל יש אם מצינו קטע ראשו הגם שלא נודע עד למחר אמרי' נח רוגזי' אבל אם מצא צאן מת אז אסור דחיישינן דלמא בשעה שדרס לא מת מיד רק אח"כ מת מחמת הארס וכיון שלא נקמתו בפניו לא נח רוגזי' והפר"ח קלס מאוד לדברי צמח צדק הנ"ל אמנם הפרמג"ד בס"ק כ"ה הקשה קו' נפלאה הלא כמו דפסק המחבר אי יש ספק אם הי' קרקור אזלי' לקולא ואמרי' שלמא עביד ה"ה כאן למה לא ניקל ונימא דאותו הצאן מת מיד ונשארי' השאר על רוב בהמות כשרות וגם חזקת שלא נדרס וכי תימא דנוקמי אותו הצאן על חזקת חי כמו ראוהו חי מבערב זה אינו דבשלומא שם אמרי' דאותו אשר המית אותו בא אחר כך בבוקר ולא קודם אבל כאן כיון דעכ"פ מת מחמת אותו הכאה מהכ"ת דנימא דמת אח"כ דילמא מיד ונשארו שאר הצאן בחזקת כשרות יעו"ש שלא תי' על קו' הנ"ל וצע"ג

אך במכ"ת של הגאון מאור ישראל נ"ל דלק"מ דהנה הש"ך בסי' מ"ח ס"ק כ"ג השיג על המחבר דפסק אם יש ספק אם יצא המחט לחוץ ונמלח או הודח שלא יוכל לבקר על קורט דם שהוא טריפה והשיג הש"ך דרשב"א איירי ביש ספק אם יצא המחט לחוץ וקורט דם יברר זאת צריך בדיקה לברר ס' איסור אז אם אי אפשר לברר אוקמי בחזקת איסור אבל אם בטוח לא יצא המחט לחוץ רק אם המצא תמצא קורט דם יהי' יוצא מחזקת היתר אז אם אי אפשר לברר אוקמי בחזקת היתר יעו"ש שזה מתוק מדבש ונופת צופים לחיך הטועם וה"ה כאן דמכח הקרקור אוסר שמואל דאמר מעשה עביד בהו ולכן צועקי' ולכן אם שניהם שותקי' אימר שלמא שוי' דהך אימר אינו ודאי עיי' פרמ"ג במש"ז ס"ק י"ד שמבאר כן לרשב"א שכל זמן שלא שמענו קרקור ליכא הוכחה על איסור ועתה אם יש ספק אם הי' קרקור אין אנו מוציאי' הבהמות מרוב בהמות כשרות או חזקת שלא נולדו דרוסי' דמספק לא נוציא דבר מחזקת כשרות אבל אם שמענו קרקור ואז לשמואל אמרי' חיישי' דקרקור ראי' על דריסה דעביד בהו מעשה רק אם קטע רישא אמרינן נח מרוגזי' ומוציאין אותן מחזקת איסור אשר בא עליהם מכח הקרקור ועתה אם בודאי מת בפני הדורס דראה נקמתו אז אמרי' דבודאי נח מרוגזי' אבל אם יש ספק אולי אז לא מת מיד רק אח"כ אי אפשר להוציא הצאן מחזקת איסור הבא עליהם מקודם מכח הקרקור והבן זה ולשיטת הר"ן דסובר דכל אימר הוי ודאי דכיון דשניהם שותקי' הוי הוכחה דשלמא שוי' ואז באמת הקרקור לשמואל לא הוי רק ספק ואפ"ה אסור ויהי' קשה קו' פרמג"ד דהלא קרקור לא הוי חזקת איסור וא"כ נימא לתלות להקל דמת מיד אך לר"ן בלא"ה לק"מ דהוא סובר דספק אי שותקי' אי מקרקרין אסור דגם ספק אם נדרס אסור ולכן נכונים מאוד דברי צמח צדק

אבל אי קשי' הא קשי' במה שהעיר הר"ן דקטע רישא נח מרוגזי' וז"ל ולא חיישי' שמא דרס תחילה דכיון שהן עומדי' במקום שיכולין לדרוס איזה שירצה אמרי' זה דרס תחילה עכ"ל ומשמע שמכח ספק מיקל הר"ן דתולין לומר דמיד דרס אותו צאן שקטע ראשו ולכן לא חיישינן דלמא דרס מתחילה לשאר הצאן והוא פלא למה ניקל להר"ן הלא כיון דיש קרקור איכא כאן ספק איסור מהכ"ת להקל הלא בספק קרקור אוסר הר"ן ובודאי קרקור וספק אם נח רוגזי' מיד מיקל הר"ן והוא פלא

ולכאורה לק"מ דהא דהר"ן אוסר בס' אי שתקין אי צווחין הוא הטעם דרוב אריות דורסי' ועד דנודע בבירור שעשה שלום אזלינן בתר רוב אריות דורסי' ובודאי הי' גם קרקור אבל זה תינח שבודאי דרס אבל אם נחקור אי דרס לכולם או רק לא' שהרג אז ליכא רוב בעולם שרוב אריות דורסי' לכל הבהמות דנהפוך הוא אינו דורס רק דשככה חמת המלך והבן

ולפ"ז הדרא קו' פרמג"ד על צמח צדק מהכ"ת לחוש שלא הרג מיד אותו צאן נימא שאוקמי השאר על חזקת כשרות שלא היו דרוסי' ורוב בהמות כשרות ונתלה להקל הגם דר"ן מחמיר בס' קרקור דשאני התם אם נימא שלא דרס כלל הוא נגד הרוב שרוב אריות דורסי' אבל שנימא שהרג א' ונח רוגזי' אין זה נגד הרוב וצע"ג ומכ"ש דקשה לשיטת הרשב"א דסובר דרוב אריות רק ראוי' לדרוס אבל אינם דורסי' בפועל וא"כ בודאי הגם ששמענו קרקור ויש הוכחה שנעשה דרוסה אבל די אם נאמר שא' נדרס והוא אותו שנהרג ונתלה להקל שמיד מת ולא דמי לסברת הש"ך בסי' מ"ח שהבאתי דשם איתחזק האיסור באותו חתיכה אבל כאן נהפוך הוא נתלה שהרג מיד צאן הנ"ל נמצא דקרקור אמת והשאר נשארו בחזקת כשרות וצע"ג ובפרמ"ג סקכ"ה וז"ל ועוד דע"כ סובר הר"ן משום דרוסה שידרוס אבל כאן אפשר יודה דנח רוגזי' ולא שכיח הוא וא"כ למה נחמיר עכ"ל אולי רמז על כל הנ"ל וצע"ג

אמנם בעזה"י אוציא לאור משפט צמח צדק הנ"ל דז"ל הרשב"א בת"ה והא דאמרי' קטע רישא דחד מינייהו אימר נח רוגזי' דוקא קטע אבל דרס חדא מנייהו לא דאדרבה כל שדרס וברחה מידו רגיז טפי ומצלת עצמה כמצלת מאחרי' דמי' ובכי הא אמר בר' אף במקום שאמרו אין דריסה במקום שיש מצילין יש דריסה עכ"ל ובחדושיו כפל ושילש דבר זה בד"ה הא דאמר וז"ל ונראה כיון דחוששין לה משום צפורן שתחובה לו בגבו ואמרי' שזה אותו שדרסה הארי אפי' כל השאר צריכי' בדיקה ואעפ"י שלא ידענו אם צווח אם שותק ואם מקרקרין ואם שותקי' דהא חזינן לי' דדרס ומכיון דדרס אחד מהם איכא למיחש לכולהו ולא דמי להא דאמרי' קטע רישא דחד מנייהו נח רוגזי' דדוקא קטע רישי' אמרי' הכי דנח רוגזי' אבל בדריסה לבד לא דאדרבה כ"ש שחמתו בערה בשלא יכול להורגה וכענין שאמרו למעלה דבמקום שיש מצילין יש דריסה ומצלת עצמה כמצלת מאחרי' דמיא עכ"ל ובד"ה קטע וז"ל כבר כתבנו דדוקא קטע דאז נייח רוגזי' אבל דרס חד מינייהו כ"ש דחיישי' דכ"ש דרגיז עכ"ל ובפסק הלכה בד"ה בא בתוך השורים וז"ל ולא אמרו בקטע רישא דחד מינייהו דאימר נח רוגזי' אלא כשהרגו