מחנה חיים חלק א קמא

אסור אבל לעולם אם יש קרקור אפי' בס' על אסור דקרקור הוא אות על שעלה הדורס ודרס וצע"ג

אמנם לק"מ דרשב"א בחדושיו ד"ה הא כ' לבסוף וז"ל אבל ודאי היכא דלא ושבה צפורן בגב א' מהן ולא ידעי' אי שתיק ואי צוח ואי מקרקרן אינהו ואי שתקן הא אמרי' לקמן דלא חיישי' לה אפי' שמואל לא פליג בה וה"ה לארי ולכל הדורסים וכמו שכתבנו כאן בשם ר"ת אע"ג דאמרינן רוב אריות דורסי' לא דורסי' ודאי קאמרי' אלא ראוין לדרוס עכ"ל מוצא מבואר דס"ל לרשב"א אפי' ודאי על ארי ויש ספק אי צוחו אי שתקו אעפ"כ מקלינן וע"כ בספק על מותר אפי' שמענו דקרקרן דאל"כ שיש ספק אי הי' קרקור מותר אפי' ודאי על ודוק ולפ"ז אם יש לפנינו כלבא ושונרא מקילנן אפי' שמענו שהי' מקרקרן דכיון דגמ' מדמה ס' על אמרי' לא על ובס' כלבא ס' שונרא אמרי' כלבא וכמו שבס' על אין הקרקור מזיק ה"ה בס' כלב וס' שונרא או זאב או ארי אין הקרקור מזיק דבס' כלב הוי ג"כ הטעם דהוי ס' על דאמרינן כלבא על ושונרא או ארי לא על והבן אבל לשיטת הר"ן הובא בד"מ סי' נ"ז דבספק על מותר דוקא אי לא ידעינן דנכנס ארי אבל אם ידענו דנכנס ארי אינו מותר רק אם ידענו בבירור שלא הי' קרקור אבל אם יש ס' אי הי' קרקור יהי' אסור דכיון דיש דורס לפנינו דז"ל הר"ן ספק על ספק לא על אימר לא על פירש דוקא היכא דאיכא למיתלי בלא על הוא דשרי אבל היכא דודאי עלה אלא דלא ידענו כי הוא בינייהו אי הוי איהו שתיק ואינהו מקרקרן או כולהו שתיק לשמואל ודאי חיישי' והיינו דתלינן הכא היתרא בלא על עכ"ל א"כ אם נכנס ארי צריך לידע בבירור דלא הי' מקרקרן נמצא אפשר בס' על מותר דוקא בס' אי היו מקרקרן אבל בודאי קרקור אסור דהקרקור מופת דעל דורס דהא הרשב"א לא הוכיח דקרקור אינו מזיק יען דאל"כ מותר אפי' ודאי על והלא לשיטת הר"ן בודאי על אסור בספק קרקור ואין ראי' שמותר כאן רק ס' קרקור אבל ודאי קרקור אסור ודוק ולפ"ז אם יש לפנינו כלבא ושונרא או כלבא וארי אינו מותר ג"כ רק בס' קרקור דהא ס' כלבא ס' שונרא הוי ג"כ הטעם דהוי ס' על על הדורס אבל בקרקור אסור אפי' איכא כלבא לפנינו דקרקור הוא אות ומופת דעל הדורס וגמ' מדמה ומשוה ס' על וספק כלבא ושונרא והבן

ולפ"ז בער אנכי מאיש להבין דעת הש"ע שהביא בסעיף י"ב יש מי שאומר היכא דלא ידעי' אי שתיק ואי צוח ואי מקרקרן אינהו ואי שתקי לא חיישי' לה וכ' הרמ"א ויש אוסרי' בכה"ג והן הנה הרשב"א בחדושיו ור"ן הנ"ל ובסעיף י"ג כ' סתם והא דחוששי' דוקא כשידענו דנכנס ארי אבל אם הוא ס' אם נכנס או לאו או שהוא ס' ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששי' עכ"ל והוא קאי אדלעיל באי שתיק ואינהו מקרקרן והוא פלא הלא לשיטת הר"ן אין מותר בס' על או בס' כלבא ושונרא או כלבא וארי אלא כשיש ס' אי הי' קרקור אבל בודאי קרקור מנ"ל להתיר לשיטת הר"ן וגם רמ"א לא מגי' כלום משמע דמודה להב"י דדין זה לכ"ע והוא פלא גדול בעיני

ונלע"ד ליישב בעזה"י דהנה בגמ' אמרי' אתמר רב אמר אין חוששי' לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין דכ"ע ספק על ס' לא על אימר לא על ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא על שתיק ואיתב בינייהו אימר שלמא שוי' קטע ראשו דחד מינייהו אימר כח מרוגזי' איהו צוח ואינהו מקרקרן בעותי מבעתי אהדדי כי פליגי דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן נמצא דגמ' מפרש דפלוגתת רב ושמואל איירי באינהו מקרקרן וע"ז קאי שבחמשה אופנים לא פליג שמואל עלי' דרב הגם שאיכא הוכחה קצת לאסור בכל זאת תלינן להקל ומפרש הגמ' הגם ששמואל אוסר יען שדורס שותק ואינהו מקרקרן שיש ב' הוכחות מצד הדורס (א) שהוא שותק שזה הדרך הדורס שהוא שותק בשעה שעביד בהו מעשה (ב) יען שהן מקרקרין שהוא ג"כ אות שחרדו מחמת שרואי' שעושה בהם מעשה אבל אם יש רק הוכחה אחת מיקל שמואל והוא בג' אופנים (א) על שתיק ואיתב בינייהו אימר שלמא שוי' וכ' ברי"ף וברמב"ם וברשב"א ת"ה ובחדושיו ובטוש"ע איהו ואינהו שתקין עכ"ל הנה הגם שמשתיקתו יש הוכחה שדרס אבל יען ששתיקתם מורה בהיפך שלא דורס ובחד לריעותא מודה שמואל דמותר והבן (ב) קטע ראשו דחד מינייהו נח מרוגזי' הכוונה הגם שאיהו שתיק ואינהו מקרקרן וכן מפורש בטוש"ע אפי' איהו שתיק ואינהו מקרקרין עכ"ל אעפ"כ מותר הגם שיש תרתי לריעותא איהו שתיק ואינהו מקרקרן (ג) הוא והן מקרקרין הגם שקרקור שלהן אות שדרס אבל יש הוכחה כנגדו שגם הוא קרקר כי פליגי איהו שתיק ואינהו מקרקרין שיש ב' הוכחות על הדרוסה (א) מצד שתיקתו (ב) מצד קרקור שלהן אבל כל זה אם בטוח שארי ביניהן שיש כאן דורס אז אם הוא שתק והן מקרקרין אסרי' אבל בספק על או ס' כלבא שאין כאן בטח ארי אז הגם שיש הוכחות הנ"ל הוא שתיק והן מקרקרין מודה שמואל דמקיל דאמרי' לא על או שהי' כלב וג"כ לא על ארי' דאל"כ אינו בא כלל לרב ושמואל דפליגי רק באיהו שתיק ואינהו מקרקרין והך כ"ע ל"פ לא יהי' באופן הזה דאיהו שתיק ואינהו מקרקרין ומזה הוכיח הב"י בש"ע דבס' על או ס' כלב גם הר"ן מודה דמותר אפי' איהו שתיק ואינהו מקרקרין ודוק ואם תעיי' בל' הרי"ף ורשב"א וטוש"ע תראה שה' אופני' שבגמ' נחלקו לב' מחלקות (א) ס' על ס' לא על ס' כלבא ס' שונרא שיש מעלה שאין כאן בודאי דורס (ב) יש כאן בודאי דורס רק יש מעלה או שניהם שותקי' או שניהם צווחי' או קטע ראש דחד מינייהו ותיבות על ואיתב בינייהו הוא רק הפסק בגמ' לומר עד עתה הי' היתר מכח דמיקלנן שלא על אבל אם בודאי על אז ההיתר מכח הסימן שלא דרס ויש מן הראשוני' שמקדימי' ג' האחרוני' אם שניהם צווחין או שניהם מקרקרי' או קטע ראשו דחד ואח"כ כתבו דינים דס' על או ס' כלבא ודוק

ודע שפלא גדול בעיני על הש"ע ורמ"א שהביאו שיטת רשב"א דבודאי נכנס ארי וספק קרקור מותר ודעת הר"ן נדחה והוא נקודה נפלאה הלא מבואר ברי"ף כר"ן דכ' וז"ל על ואיתב בינייהו איהו שתיק ואינהו שתקו אימר שלמא שוי' עכ"ל מבואר בפירש דאם ודאי על צריך לדעת דשניהם שתקו וכן מבואר ברשב"א בת"ה ובחדושיו וכן מבואר ברמב"ם דוקא שניהם שותקי' אמרי' שלמא שוי' וא"כ אם הרי"ף כותב בפי' שדוקא איהו והן שותקין מנ"ל להתיר אם לא ידענו דשותקין וצע"ג וביותר פלא על רשב"א בחדושיו דמתיר בודאי על וס' קרקור והביא לקמן בד"ה אלא איהו ואינהו שותקין אימר שלמא שוי' וא"כ מבואר דדוקא אם ידענו דשניהם שתקו וצע"ג כעת

אך לא אכחד תחת לשוני דגם לר"ן צע"ג הלא בגמ' נקט לשמואל דוקא באיהו שתיק ואינהו מקרקרין דסובר שמואל מעשה קעביד וא"כ משמע דוקא בידוע דאיהו שתיק ואינהו מקרקרין ולמה לא נקטו רבותא דאפי' בלא ידענו אי קרקרן אינהו ג"כ שמואל פליג כאשר רות הרשב"א בד"ה הא בסוף דבריו אך יש ליישב דנקט באיהו שתיק ואינהו מקרקרין לאשמועי' כח דהיתרא דרב עתיר אפי' בזה אבל באמת לשמואל אסור אפי' בספק קרקור ודו"ק

תמצית הדברי' אם הספק אי הי' כלב או זאב אז בלא שמענו קרקור כלל ולגוי לא נאמין וכל הריעותא דנמצא צאן נדרס אז תלינן בכלב דמצוי בבית טפי אבל אם שמענו קרקור הגם שכלב מצוי טפי הקרקור אות על שהי' כאן דורס ואסור בין לרשב"א ובין לרא"ה חוץ אם בטוח שהי' שם כלב שאינו בן תרבות אז תלינן בכלבא אבל נ"ל פשוט דכלבא שהוא בן תרבות לא מוציא מחשש דריסת זאב