מחנה חיים חלק א קמ

קניא מזה הוכיח רשב"א דצריך להיות כלבא קמן יעו"ש והנה אם הספק כלבא ג"כ באופן זה שניכר רעותא בעוף ולא שמענו קרקור או צפצוף כמו בהאי בר אוזא דראינו ריעותא קועא דמא ולא שמענו קרקור אז כל הריעותא בא מצד שראינו דם מטפטף או חבורה ולולי ריעותא הנ"ל אין לנו שום חשש שיהי' כאן דורס וריעותא הנ"ל אינה מורה רק על מכה שתוכל להיות מכלב או מקנה שבור ומנ"ל לחוש עוד שמכה הנ"ל נעשה מהארי שמשליך עוד ארס בו במקוש שעושה חבורה או מקום אדום וזה עומק הרא"ה הלא דרוסה מילתא אחריתא הוא השלכת הארס ועל זה אין שום אות ומופת ממה שראינו קועא דמא ולכן לא חיישי' לדרוסה והבן אבל בודאי אי שמענו הבהמות מקרקרין שיש כאן הקרקור המורה על דריסה גם הרא"ה מודה שצריך להיות הכלב קמן ולולי כן מחזיקי' לדרוסה והבן זה מאוד

ובזה נ"ל דבר נפלא מאוד הנה הטור בסי' נ"ז כתב וז"ל והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנס הארי אבל אם הוא ספק אם נכנס אם לאו או שהוא ספק ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין עכ"ל וכ' הב"י וז"ל ואהא דתלינן בכלב או קנה כ' הרשב"א יראה לי דדוקא כשיש לפנינו כלב או חתול או חתול וקנה שיש בפנינו דבר לתלו' בו להקל אבל כשבא לפנינו ולא ידענו במה תולין במצוי בין להקל בין להחמיר וסעד מצאתי לדברי בדברי קצת וגדולי המורים הראשונים וכ' רבינו דברים אלו לקמן עכ"ל הב"י מבואר מזה דהב"י העיר שהטור יכתוב כאן דברי הרשב"א שדוקא בשיש לפנינו כלב וזאב ובסי' הנ"ל כ' הטור וז"ל בהמה או עוף שבא לפנינו כשהוא מבעבע דם ולא ידענו מה היה לו ומה אירע לו תולין להקל ואמרי' בקנה הוכה או כלב הכה אותו וא"צ בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע וכן אם ניקב אפי' בפנים כשירה וכתב הרשב"א דוקא שיש לפנינו כלב וחתול או קנה וחתול שיש דבר לתלו' בו להקל אבל כשבאו לפנינו כך ולא ידענו במה לתלות אין תולין אלא במצוי בין להקל ובין להחמיר עכ"ל וכ' הב"י וז"ל וכבר כת' דין זה לעיל בסמוך ולא חזר לכותבו אלא כדי לכתוב עליו וא"צ בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע כלומר דהיינו מה דנ"מ בין אי תלינן בקניא או בכלבא לאי בשונרא עכ"ל

ולכאורה הדברי' נפלאי' שדברי הטור בלי הבנה לעיני הב"י שלעיל כת' חצי וכאן החצי ובאמת דברי טור אין בהם יתרת כלל דהנה דאם ליכא לפנינו כלבא אז תלינן במצוי דהיא השונרא שמצוי בבית אבל כלב אינו מצוי לדרוס יען שאינו מצוי בבית כמו שונרא עי' בחדושי רשב"א וז"ל אבל היכא דליכא כלבא קמן דנתלי בי' בשונרא מחזיקין כיון דשונרא שכיח טפי בביתא עכ"ל וזה דוקא בהאי בר אוזא שיש לחתול דריסה בעוף אבל בבהמות כגון שוורים שאין לשונרא דריסה בהם אלא צריך לחוש לזאב או ארי אז אפי' אין לפנינו זאב וכלב תלינן בכלב דכלב שכיח טפי בבית מזאב או ארי לכן כ' הטור דתלינן בכלבא ולא הזכיר דברי רשב"א שדוקא ביש לפנינו זאב וכלב והבן אבל לקמן דהזכיר בהמה או עוף שבא לפנינו והוא מבעבע דם כ' ג"כ דתלי' להקל שהוכה ע"י כלב וקנה ואז מביא דברי רשב"א שדוקא אם לפנינו כלב ושונרא אבל לולי כן אין תולין להקל בעוף שהוא ע"י כלב או קנה יען דשונרא שכיח טפי בבית וא"כ דברי הטור ישרי' ונכונים למוצאי דעת ומה היה לו לב"י לעשות ערבובי' ברבינו הטור וצע"ג מאוד

אבל בבית צדיק הוא יוסף הצדיק יש חוסן רב דעמוקי' דבריו דהן אמת אם בא לפנינו בהמה שמסמס קועא דמא ולא שמענו קרקור כלל שמורה על דרוסה אז בודאי תלינן להקל שהוא מן הכלב ולא חיישי' לזאב וארי דכלב שכיח טפי אבל הטור קאי כאן אם שמענו קרקור השורים דכת' והא דחוששין שהוא הדין הנזכר למעלה בהוא שתיק והן מקרקרין וע"ז קאמר הטור והא דחוששי' בידענו שנכנס ארי אבל בס' כלבא ס' ארי או ספק זאב ספק קנה אין חוששי' ובאופן זה דשמענו קרקור אז בודאי אם אין כאן כלב או קנים לפנינו אין תולין להקל דכלב הי' נושך דמהכ"ת יהיו כל הצאן מקרקרי' אם כלב נושך לא' מן הצאן או שאחת מן הצאן ניזק בקנה הא קרקור הוא מן אותות הטבע שהשוורי' או הצאן מרגישים אם יעלה עליהם טורף מי שטבעו להרוג אותם ולטרוף בשרם ולשתות דמם אבל מן כלב או קנה לא יצעקו מכאב לב ואז בודאי הקרקור אות על ארי ולא תלינן להקל בכלב אבל אם יש כלב וארי לפנינו אז תלינן להקל בכלב ולכן שפיר ישיג הב"י דגם כאן צריך שיש כלב או קנה לפנינו והבן זה כי הוא דבר נפלא

ולולי דמסתפינא הייתי מחדש דבר דרשב"א נקט וז"ל ומסתברא לי דדוקא בדאיכא קמן כלבא ושונרא עכ"ל ולכאורה תיבת שונרא הוא שפת יתר והי' לו לכתוב ודוקא בדאיכא כלבא קמן ואז אפי' אי איכא ג"כ שונרא תלינן להקל אבל באמת הא אפי' ליכא שונרא קמן צריך כלבא דאל"כ חיישי' לשונרא וצע"ג ונ"ל דדוקא בדאיכא שונרא וגם כלבא קמן אז תלי' בכלבא הגם ששמענו שמקרקרין השוורי' או העופות בכל זאת תלי' להקל דאולי היו מקרקרין יען שהרגישו ג"כ דורס וא' נכנס אצלם ורגזו וחלו שהאמינו שדורס עלה עליהם אבל אי לא הי' דורס שם רק כלבא או קנה אז אמרי' אם לא עלה עליהם רק כלב או נחלץ בקנה לא היו מקרקרין והבן אבל יש לדחות דממנ"פ אם מכח הקרקור הי' כאן דורס נמצא שע"כ הי' כאן שונרא וכלבא או ארי וכלב ומצריכי' להקל והבן

ובנתי בספרן של אחרונים וראיתי לאדמ"ו הגאון חתם סופר יו"ד סי' ס"ד בד"ה ורשב"א שהפליא על הש"ע סעיף י"ג שכ' בדוקא שיש לפנינו ארי וכלב והתפלא הגאון ז"ל דזה דוקא בעופות דשונרא שכיח טפי בבית אבל בארי וכלב לענין בהמות בודאי כלבא שכיח והניח בצ"ע

ולפמ"ש לק"מ דש"ע נקט והא דחוששי' דקאי אדלעיל דשמענו דאינהו מקרקרין ואז דאיכא מופת על דורס בודאי צריך דאיכא כלבא קמן ודו"ק ואחר כך הביא באמת אבל בעוף שבא לפנינו מסמס קועא דמא אזלינן אחרי מצוי איזה דשכיח טפי אם לא שמענו קרקור אז בודאי תלינן בכלבא דשכיח טפי כנלע"ד שהוא אמת לאמתה של תורה בעזה"י

וראה זה חדש הוא יוצא מפי אדמ"ו ז"ל שם בתשובה ד"ה נמצא וז"ל נמצא לולי דברי הגוי ושמענו מקרקרי' ומצאנו א' נפצע ולא בעל חי נכנס ולא יוצא לכל הפוסקי' הנ"ל מותר אפי' אותו הנפצע באכילה דתלינן במצוי בבית ואין זאב וארי מצוי' בבית ולרוב הפוסקי' אפי' בלא טעם כלבי' המצוי' בבית בלא"ה נמי מותר מי לא נשאלנו על הפצוע רק על השלמים עכ"ל ובמכ"ת הקדושה לי התלמיד נראה דלכ"ע אסור דכיון דשמענו הקרקור בודאי תלי' דנפצע מדבר הדורס מזאב או ארי דקרקור מורה על דורס אבל אם בא עוף במסמס קועא דמא אז אין הריעותא אות ומופת שנעשה קרע זה והוטל בו עוד ארס ואז דרוסה מילתא אחריתא כמש"ל והבן

ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב דבר פלא בעיני על מרן הב"י בש"ע סעיף י"ג דהנה הרשב"א בת"ה הוכיח בספק על מותר אפי' אם שמענו קרקור דאל"כ אפי' על ואיתב אימר שלמא שוי' אלא ע"כ בספק על מותר אפילו שמענו קרקור יעו"ש ולכאורה פלא בעיני דילמא בקרקור הוא אסור דקול הקרקור הוא מופת דעל ארי או הזאב או השונרא אבל אם יש ספק לפנינו אולי הי' קרקור כגון דלא נשארנו שם לשמוע אם יקרקרו אז אנו מתירין מכח ס"ס שמא לא על ושמא שלמא שוי' אבל אי ידענו דנכנס אז צריך לידע בודאי דלא הי' קרקור אבל אם יש ספק לפנינו