מחנה חיים חלק א קלח

לדינא דבנפלה פחות מיו"ד צריך בדיקה ודוקא אם לא בדק טריפה וקשה אם נראה שהחוט שלם יהי' טריפה מכח ריסוק וק"ל ומה שהביאו לידי זה הוא יען כפי אשר העתקתי לשון כ"ת נ"י נודע לי שלא ירד לעומק הר"ן שסובר כבודו נ"י רק אם נטרפה מחמת ריסוק לא יכולה לילך והוי הליכה אות על שלא נתרסקה ולפ"ז בהלך שאזל החשש ריסוק אין אנו חוששי' על נפסק החוט ובמכ"ת נ"י מעולם לא עלה זאת על דעת הר"ן דדעתו דבחבט יש ב' חששות כמש"ל באריכות (א) אולי נעשה ריסוק באברי' שנתפרקו חוליותי' ואברי' אבל לא נעשה שום טריפו' מח"י טריפות רק הריסוק הוא טריפות בפני עצמו (ב) הגם שלא נתרסקה שלא נעשה ריסוק גדול אשר נוטל נפש הבהמה אבל עכ"פ שמא מחמת החבט אשר פעל עכ"פ ריסוק א"כ שמא נעשה אחד מן הטריפות כנטלה הכבד או ניטל הלב או נקבה הריאה או נשברו הצלעות וע"ז חידש אם מחמת חבט נטרפה הבהמה כיון שעכ"פ הי' חבט אשר ראוי לפעול אפי' ריסוק שנוטל הנפש והגם שבעינינו ראינו שלא נעשה ריסוק כזה רק חוששי' שמא פעל הריסוק המעט לגרום בחבט איזה טריפו' כיון שטריפו' הנ"ל יהי' נעשה מכח פעולת ריסוק אז טריפה כזאת אינה יכולה להלך הגם ששאר בהמות טריפו' הולכי' בטוב אבל שנאמר אם הליכה אות שלא נתרסקה אז ממילא לא חיישי' על פסיקת החוט אפי' אם נאמר בבהמה ג"כ אין ההילוך אות על שלא נפסק החוט זה שקר מוחלט ונהפוך הוא דצריך הליכה לפעול על חשש פסיקת החוט או שאר טריפו' דהא אפי' בשהתה מעל"ע דידענו שלא נתרסקה לשיטת הר"ן כמו שבארתי באריכות אפ"ה נשאר חשש שמא פעל החבט עכ"פ מעשה טריפות ולא מתכשר בלא בדיקה אלא בהילוך ועיי' בש"ע סי' נ"ח והבן זה ואם הולכת מיד פועל ההליכה על ב' אותות אחד שלא נתרסקה והשנית שלא נטרפה בשאר טריפו' וזה ברור ומעולם לא הי' הטועם בעוף בסי' ל"ב מטעם ריסוק דא"כ אין מקומו בסי' ל"ב אלא בסי' נ"ח דאיירי לענין ריסוק וק"ל וא"כ חזרו שני קושי' שלי על הדמ"ג למקומם וצע"ג

אמנם מה שהקשה איך מהני הילוך בסי' נ"ח בעוף הלא לדג"מ אין מהילוך עוף ראי' והיא הקו' אשר הביא לכ"ת לחדש הגם דאין הילוך ראי' על פסיקת החוט כיון שעכ"פ הוא ראי' שלא נתרסק ממילא לא חיישי' על פסיקת החוט הנה כבר גליתי לו שזה אינו אמת אבל הקו' בלא"ה לק"מ דזה מודה הדג"מ אם היא נטרפה מחמת חבט אז לא תוכל להלך אפי' לא נתרסקה כסברת הר"ן כאשר הסברתי דבריו כיון דיש עכ"פ ריסוק ומאותו ריסוק אשר הביא חולשה נעשה הטריפות לא תוכל להלך הגם ששאר טריפות הולכו' ויש לי על זה חבילות ראי' והמה כתובי' בחדושי ואנכי אשבע כי הקו' של כ"ת נ"י היתה לי ראי' אחת ואכתוב לו עוד ראי' אשר כתבתי שם (א) אם נאמר כדג"מ דהילוך אין ראי' על עוף א"כ קשה בגמ' אמרי' דעוף כיון ששט מלא קומתו די ופירש"י וז"ל הוי לי' כהליכה שאינו צריכה בדיקה עכ"ל משמע דכ"ש שהילוך מהני וכן הביא הב"י בסי' נ"ח בשם הכל בו וז"ל וכ' הכל בו דכי חיישי' בי' דוקא בשלא הלך ולא פרח ופשוט ע"פ מה שנתבאר לעיל עכ"ל וע"כ דאו הלך או פרח סובר הכל בו דכשר וק' לדברי דג"מ אין מהילוך עוף ראי' וכן הטור כ' שט הוי כהילוך עכ"ל וקשה כהנ"ל וצ"ע (ב) קשה לי אם נאמר כדג"מ א"כ במקום שליכא שם כח החוט אין ראי' מתנועתה שלא נפסק החוט א"כ לשיטת הרי"ף ורמב"ם וטור דסברו דכח החוט בעוף עד התחלת כנפים עיי' בטור ובב"י בסי' ל"ב אבל כנגד כנפים כשר דכבר פסק הכח שם א"כ מאי מהכי דשט עוף בכנפי' או פורח בכנפי' הלא אינו מתנגד אצלה מכח פסיקת החוט שכבר כלה שם הכח ושט דמהני הוא גמ' מפורשת וצע"ג ובפרט הרשב"א בחדושיו כ' דגם פעולת שט היא שנענעה ברגלה ולא בא מכח כנפי' יעו"ש בודאי קשה מאי מהני פעולת הרגל בעוף וצע"ג ודוחק בעיני יען דשם אצל כנפי' קרוב למקום החוט ורגלי' רחוקי' מן החוט ועיי' בדג"מ שכ' שם הטעם בבהמה יען דחוט מהלך בין רגלים ראשונים וא"כ כיון שנפסק הכח בעוף קשה מאי מהני הילוך או פרח וצע"ג (ג) קשה לי לשיטת דג"מ דבעוף אין הילוך ראי' מגמ' בתרי גפי אסור וכ' רש"י וז"ל אא"כ עמד והלך א"כ מבואר דהילוך מהני (ד) שהג"מ כ' בפ"ט וז"ל בבהמה או עוף שיש בהם ספק ריסוק אברי' טוב להמתין עד שילך עכ"ל הנה מבואר דהילוך מהני בעוף וצ"ע מכח זה חדשתי דדג"מ חידש דינו רק אם יש חשש פסיקת החוט בלא ריסוק אבל אם הטריפות של חוט בא מכח חבט אז גם הוא מודה דמהני הילוך על החוט כמו שמהני על שאר טריפות רק אז לא הי' לי הסבר הדברי' כאשר בארתי לעיל בהבנת הר"ן וק"ל

תמצית הדברים לדינא דשור בנידן שאלתו אין ראוי לשום חשש על ריסוק אברי' דכבר הוצאתי לאור משפט הרמב"ם דלא מצרפי' כלל מכריסי' עד ארעא אם לא נפל כלל בבור וגם בררתי שאם עכ"פ אין הפסק אויר בנפילה רק עמדה על הארץ ונפלה מעצמה אין שייך ריסוק כלל ומכ"ש שלא לחוש שיש מכריסי' עד ארעא יותר מד' טפחים והשור מותר לכ"ע יאכלו ענוים וישבעו כנלע"ד

וטרם אכלה לדבר על לב כ"ת נ"י אעוררהו כי דעת התב"ש והדג"מ לחוש גם בנפלה בפחות מיו"ד על פסיקת השדרה כבר הקדים הראב"ד ז"ל לחשוב זאת בדעת הרי"ף הובא בש"מ בב"ק דף נ"א ד"ה אלמא וז"ל והשני להראו' אע"ג שאין חבט מיתה בפחו' היכי דאגנדר איגנדרי מ"מ חבט לנזקין איכא הילכך לענין טריפות אע"ג דריסוק אברי' ליכא חשש טריפות אחר איכא ובעי בדיקה שמא נשברה השדרה והחוט שלה או שמא נחבסה גלגלתו או שמא נשברה רגליו למעלה מן הארכובה וכיוצא באלו עכ"ל מבואר בדעת הראב"ד שאפי' על שבירת הרגל או נחבסה גלגלת חיישי' כמו שחיישי' על נפסק החוט והוא מחמיר יותר מן גאוני' הנ"ל שהם מחמירי' רק אם יש ריעותא דגוררת רגלי' ודוקא על החוט חוששי' ולא חוששי' על גלגלת ועל שבירת הרגל והוא פלא אבל בפסק המאירי כ' בפי' דבפחו' מי"ד טפחי' לא חיישי' על שום טריפות יעו"ש ואפשר בשלא ראינו ריעותא רק דלא עמדה אבל בגוררת רגלים גרע טפי ודו"ק

סימן מ"ב שפע רב וכל טוב לי"נ האוחז בטוב תורה עם דרך ארץ דורש טוב לכל עבדי ד' כבוד הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה מו"ה ר' יהודה נ"י

שאלה לישראל א' אשר יש לו עדר ממאה וחמשים צאן והמה אצל רועה עכו"ם בביתו ויהי היום שבא הרועה והגיד לו כי באישון לילה שמעו קול הצאן חזק מאוד והשכימו ממשכבם ויצאו למקום הדיר וראו שהצאן פרצו הגדר ויצאו לחצר כי ב' זאבים ברחו ובפיהם שני צאן מהעדר ומנאו הצאן ומצאו שנים שהומתו ועוד שנים כיכר בהם רושם אדום וא' מת ביום שלאחריו וא' נשאר חי ועתה בעל הצאן בא לשאול לדעת מה יעשה בשארית הצאן אי מותרי' לאכול או למכור לנכרי או לשהות י"ב חדשים ומה יעשה בחלב תוך השנה אי מותרת לאכול או לא

ונלע"ד לבאר בעה"י כפי אשר יורוני מן השמים ואבאר את אשר יש לחקור להתיר צאן הנ"ל (א) אם העכו"ם נאמן שהיו בעדר ב' זאבים אולי יען שרואה שחסרים שנים וחובלו שנים יאמר זה שראו זאבים את"ל שכ"כ לא משקר מי נאמין לו שהיו ב' זאבים דילמא הי' כאן רק זאב א' וצע"ג

הנה לכאורה הדבר פשוט מאוד דאין עדות לעכו"ם לא לאיסור ולא להיתר ואנו מסלקי' דבריו כאילו אינו דאשר פיהם דיבר שוא והוי כאילו בא בעל הצאן ומצא