מחנה חיים חלק א קלז

ארכובה לא נפל הגוף על שטח הארץ וכי נחשבי' אורך החלל כאשר יעמוד על רגליו ונחשבי' כנגד מה שלא נוכל לחשוב מן עמקות הבור יען שמפסיק בין הכרס והקרקע עובי שני אברים הנ"ל אשר עליהם נפל כובד הגוף לא נשאר רק ד' טפחים דלענין חבט אנו צריכי' לחשב שחלל הגוף יפול יו"ד טפחים והגם אם מוכח השור על ארץ נדמה לנו כאלו בטנו דבוק בארץ היינו טבור הבטן ולא כל החלל ועוד אם משם אנו מחשבי' לא נשאר רק ד' טפחים וזה אמת לאמתו בעזה"י

ואחת אשאל ואותה אבקש לדעת לרמב"ם ורשב"א ורמב"ן והטור והש"ע דסוברים דאם נתרסק אבר אחד ג"כ טריפה א"כ הכי נאמר הלא אדם גבוה ג' אמות באורך עיי' תוס' בב"ב דף ק' ע"ב א"כ אם יפול אדם לאחוריו או על פניו או אם בהמה תפול בכה"ג הכי נאמר הלא בודאי יש עשרה מן כנגד החזה עד לארץ ויהי' בו ריסוק אברים או יהי' בבהמה ריסוק בשדרה עכ"פ ויהי' טריפה דאולי נתרסק אבר מן התלוים בחצי גוף העליון וכ"ת הכי נמי א"כ איך פריך הגמ' בב"ק אי יש חבטה פחות מיו"ד למה לן בית הסקילה גבוה והשיב הגמ' ולטעמיך ונעבד גבוה י' יעו"ש למה לא השיב הגמ' ולטעמיך לא נעבד כלל רק נפיל אותו על שטח הארץ ויהי' שטח העליון מרוסק אלא ע"כ מטעם ואהבת לרעך כמוך אך האמת יורה דרכו אפי' גבוה מאה אמה כל זמן שלא נעקרו רגליו מן הארץ ובא באויר לא משכחת ריסוק כלל רק בנפל ממקום גבוה או נפל בבור שנעקרו רגליו ובא החבט על כל הגוף אז משכחת ריסוק אבל אם נפל שור כאשר עומד אפי' אם יהי' גבהו מאה אמה לא שייך בו ריסוק יען דלא נעקרו רגליו משטח הארץ חוץ בזכרים המנגחים זה את זה דיש כח אחרי' וכל אחת סוברה שתגבור על חברתה ואז אפי' בפחות מעשר' טריפה אבל אם יודעת כגון אדם בבהמה בבית מטבחים היא מתאמצת ואין בה ריסוק אפי' בגבוה י' עיי' פר"ח בס"ק ב' סי' נ"ח ודו"ק ולפ"ז צריך הגמ' רק להקשות ולטעמיך נעבד עשרה אבל אם משליכי' אדם כאשר עומד בשטח הארץ ויודע שרוצי' להפילו לא משכחת ריסוק והבן (ועדיין צ"ע הלא נוכל לקשור את רגליו כמו בבהמה אם קשורים רגלי' יש בה ריסוק עיי' פר"ח)

עכ"פ זה נראה מסברא שאם יפול אדם ובהמה מעצמם לית בו משום ריסוק אברי' כיון דעכ"פ החצי גוף לא נפל כלל בחבט שלא נעקר מן הארץ גם שאר הגוף לא יתרוסק כנ"ל בעזה"י ברור משכל ומצאתי בפרמג"ד סק"א שמביא בשם פר"ת שאפי' בנפילה בכח אחרים צריך נפילת ד' טפחים ודו"ק

ועתה באתי על נידן שאלתו ותורתו (א) מה שחשש בנפל השור מעצמו על חומרת הפלתי ופר"ח במכ"ת נ"י זה אינו דגם הם לא החמירו רק אם כפל השור עכ"פ ה' טפחים באויר הבור או בגובה ה' אבל לחוש על נפילת השור מעצמו וליחשוב מכריסי' דתורא עד הארץ שהוא יתר על ד' ולהטריף משום ריסוק זה לא אמר אדם מעולם דלא משכחת ריסוק אלא אם אחר מפיל השור בכח בלא דעת עצמו וגם שם חידש הפר"ת שצריך עכ"פ ד' טפחים אבל בנפל מעצמו על שטח הארץ ליכא שום חשש בעולם והלא הרא"ש כ' בפי' שליכא מכריסי' אלא ד' טפחים ואף הרשב"א לא החמיר אלא דלא צריך בור ששה אבל עכ"פ צריך יתר על ה' טפחי' ופלתי מצריך עכ"פ שיהי' בור עמוק ה' טפחי' אבל בנידן דשאלתו בודאי אין לחוש כלל על ריסוק אברים וביותר כפי מה שבארתי דעת חכז"ל שבאמת אין לחשוב מכריסי' עד ארעא רק ד' טפחים ודו"ק

(ב) שיצא לתרץ ב' הקו' שהקשתי במכתבי הראשון שאם נחוש בפחות מיו"ד יען דיש ריעותא שגוררת רגלי' על פסיקת החוט א"כ אין בעוף ראי' מהילוך לשיטת דג"מ א"כ איך העתיק הש"ע עוף עם בהמה בדין שוה בסי' ל"ב וצע"ג וגם מאי מדחה הנב"י לתב"ש מסוגי' בב"ק דף נ"א הלא פסיקת החוט אפשר למבדק ור"נ הצריך מעל"ע ומעלתו הוסיף קו' א"כ איך מהני הליכה בעוף בסי' נ"ח ולתרץ כל זה כ' וז"ל אבל הדבר נכון מאוד ודברי דג"מ שרירין וקיימין דהנה בנפלה יש כאן חשש ריסוק אברי' ויוצא מחשש זה ע"י הילוך טוב וקשה מאי ראי' ההילוך הרי אם הבהמה נטרפת ע"י ניקב הריאה או נקבו המעיים הולכת בטוב אבל עמד בזה הר"ן במקומו וכ' ליישב דריסוק שאני שנחבט חבט גדול עד שנתרסקו אברי' לכן מחמת חולשה לא יכולה להלוך ואם הולכת ודאי שלא נחבטה כ"כ שנטרפה ע"י ריסוק אברי' ולפ"ז יש כאן ב' דברים הפועל על הליכה אחד שאם נטרפה מחמת ריסוק אברי' אינה יכולה להלך ב' אם נפסק חוט השדר' ג"כ אינה יכולה להלך בטוב ואני אומר כמ"ש בדעת התב"ש ודג"מ שסוברי' דבפחות מיו"ד לא נחבטה על הרוב אבל לפעמים שנתרסק גם בנפלה בפחות מיו"ד רק דלא חיישי' לה בסתמא בלי ריעותא וה"ה אני אומר להיפך בנפלה מגבוה יו"ד דאיכא חבט היינו על הרוב אבל לפעמים אין חבט רק דחוששי' מכח רוב המצוי אם לא דהולכת שאז שוב ליכא שום חשש דאם היתה נתרסק מחבטא לא היתה מהלכת ולפ"ז בבהמה בהולכת בטוב יצאה מחשש נפולה מחמת שהלכה וגם מחשש פסיקת החוט אבל לא לבד בשביל זה יצאה מחשש פסיקת החוט כי לולי נפסק החוט לא היתה מהלכת אלא אף גם אם בבהמה ג"כ לא ה' פיעל החוט על ההליכה הי' ג"כ כשר מטעם ברור דנחזי אכן בלא נפלה כלל ודאי דליכא חשש פסיקת החוט אף בריעותא ובנפלה אבל לא מגבוה יו"ד ג"כ דלא חיישי' כלל עכ"פ בדליכא ריעותא לכ"ע ולמה נחוש א"כ לפסיקת החוט בנפלה מגובה יו"ד מטעם שיש חבט מגובה יו"ד הרי אם הי' חבט כ"כ היתה נתרסקה באברי' ולא היתה מהלכת בנוב [אף דעדיין אין הליכה ראי' על שלא נפסק החוט אם נאמר בנפסק החוט יכולה להלך בטוב אבל עכ"פ לא היתה מהלכת מכח חבטא דריסוק] ומדהלכה נדע שזו מן המיעוט שלא נחבטה ומיד שנאמר שלא נחבטה מה לי מגובה יו"ד או לא נפלה כלל או כפלה בפחות מיו"ד בלי ריעותא דאין חוששי' לפסיקת החוט ולא לכלום והוא נכון עכ"ל מלה במלה ובזה מוצא מעשה חדודי' דבסי' נ"ח אם נתרסקה לא היתה יכול' להלך וכיון שמהלכת יוצאת מחשש ריסוק ולא נשאר עוד מקום לחוש על פסיק' החוט אבל בסי' ל"ב בנשבר השדרה ומכח זה יש חשש פסיקת החוט אז שפיר דין של דג"מ דבעוף לא מהני הילוך ובזה מיישב קו' שלי על הדג"מ דכיון דאיכא ריעותא דגוררת רגלי' חיישי' על ריסוק החוט וה"ה על ריסוק כל האברי' הגם דהוי פחות מיו"ד בדאיכא ריעותא חיישי' על המיעוט דנתרסקה אף בפחות מיו"ד וכי תקשה למה נקטו פסיקת החוט ולא נקטו ריסוק אברי' זה לק"מ דבהמה דבא גרירת רגלים מכח פסיקת החוט אז באמת אנו אומרי' דהיא מן הרוב דלא נתרסקה בפחות מיו"ד והך גרירת רגלים בא מן החוט וכל זה בבהמה דיש לתלות הגרירה בחוט אבל בעוף דליכא גרם מחוט על גרירת רגלים חיישי' על ריסוק ובזה מיישב קושי' שלי על הנב"י דאם ר"נ יבדוק ויוצא החוט שלם נמצא דלא הי' הריעותא מכח החוט יהי' טריפה מכח ריסוק ולכן לא בדק ר"נ כלל והטריף עכ"ד

ולדעתי לא דיבר נכונה וידעתי גם ידעתי שמבקש רק האמת ולכן אבאר ואברר הדבר לפניו כשמלה בעזה"י (א) א"כ בבהמה שגוררת רגלי' ואנו בודקי' וראינו שלא נפסק החוט יהי' טריפה דחיישי' על ריסוק חוץ אם שהתה מעל"ע ואפי' שהתה יהי' צריכה בדיקה בכל אברים אם לא נתרסק אבר מן האברי' חס מלהזכיר זאת שלא עלה זאת על לב אדם מכל הפוסקי' כמובן (ב) א"כ התב"ש פסק