מחנה חיים חלק א קלו

ובזה יש לי פליאה על דעת דג"מ בסי' נ"ח סעיף ג' אם הוכתה באבר אחד אין צריך בדיקה אלא כנגד אותו אבר ובש"ך סק"ד אם הכה בעוף נגד ריאה שלו צריך בדיקה ולדידן דא"א בקיאי' הוי טריפה ולכאור' דברי הש"ך נפלאי' הא בבדיקת חד אבר אנו בקיאי' עיי' ט"ז סי' ל"ב ומצאתי בפרמג"ד שהרגיש בזה ותי' יען דמחבר פוסק דצריך בדיקה גם משום ריסוק ובזה אין אנו בקיאי' והוא נכון ולפ"ז אין הבין על הדג"מ שכ' וז"ל מסתימת דבריו משמע קצת דגם הולך לא אהני כיון שאין הריעותא אלא באבר אחד אבל עיי' מ"ש לעיל בסי' ל"ב ודו"ק עכ"ל והוא פלאי הלא למחבר לשיטת הרמב"ם בכל נפול' ג"כ אין החשש רק שמא נתרסק אבר אחד וא"כ אולי נתרסק רק הריאה או הלב וכדומה משאר אברי' שבחלל הגוף ואיך פסק המחבר דמהני הלכה ורמ"א מסכים בסעיף ו' שהלכה מהני הגם שאין אנו בקיאי' בבדיקה וא"כ כחוש שמא נתרסק רק אבר אחד ואין אנו בקיאי' וצע"ג וגם מה שמסיים אבל עיי' מ"ש בסי' ל"ב הוא ג"כ פלא דשם אין חשש על ריסוק אברי' רק על פסיקת החוט דריעותא דגוררת רגלי' מראה על פסיקתו ולכן מהני הולך אבל כאן ע"כ הוי הטעם משום ריסוק אברים כאשר ביאר הפרמג"ד דבדיקת אבר אחד אנו בקיאי' וצע"ג ועוד אם הוא הבין דכוונת הש"ך מטעם נקבה הריאה או נקרע הריאה ולא משום ריסוק א"כ הלא שם דן הדג"מ בסעיף ו' על בהמה שאיירי בי' המחבר אבל בעוף פסק בעצמו דאין הילוך ראי' אפי' על פסיקת החוט ומכ"ש על ריאה שלא תלי' בה ההילוך והש"ך קאי על הכה בעוף נגד ריאה שלו וצ"ע גדול ועוד ע"כ הלא הר"ן ביאר דבכל ח"י טריפות לא מהני הילוך ולמה מהני כאן ותי' דאם מחמת חבט נטרפה לא היתה יכולה לילך וא"כ ה"ה אם נטרפה בריאה מחמת חבט לא היתה יכולה לילך מה לי ריאה מה לי שאר אברי' שתלוי בהן טריפות וצע"ג

ונ"ל דסובר דלא חיישי' בהכה על אבר אחד על ריסוק דאם הי' חבט על כל הגוף הגם דלא נתרסק אלא אבר אחד הוי טריפות ריסוק אבל אם לא הי' החבט אלא באבר אחד אז ליכא למיחש על ריסוק של טריפות רק על שאר טריפות אשר שייכי' לאותו מקום שבא עליו החבט דאל"כ למה הכה במקל על השדרה דסובר הרא"ה בפי' דהוי מטעם ריסוק ואפ"ה הביא המחבר דין זה בסי' ל"ב דאין בו רק חשש פסיקת החוט ומכ"ש בהכה על אבר אחד דאין בו משום ריסוק רק מחמת חבט יוכל לבא שם כנגדו טריפות ובעבור זה נקט הש"ך כנגד ריאה של עוף אפי' אי אמרי' דאין ריאה לעוף לנפול היינו נפילה מיו"ד טפחי' היינו דאין בו ריסוק אבל עכ"פ על הטריפות מחמת חבט חיישי' אפי' על ריאה של עוף ולדידן דאין אנו בקיאי' טריפה דלא שייך תי' הר"ן דאם מחמת חבט נטרפה לא היתה יכולה לילך היינו באבר שמקבל ריסוק אבל בריאה של עוף דשם ליכא ריסוק רק חשש טריפות יכולה לילך וא"כ לדידן דאין אנו בקיאי' טריפה כקו' הר"ן דכל ח"י טריפו' מהלכות ודו"ק וזה שרמז הדג"מ דמשמע מסתימת דבריו דלא מהני הילוך כיון שאין הריעותא אלא באבר א' שחבט לא הי' אלא באבר אחד אין כאן חשש ריסוק אלא חשש נקב ולא מהני הילוך אבל רמז לעיי' במ"ש סוף סי' ל"ב שהשיג אם משכח' אופן שגם הלכה לא מהני א"כ קשה לוקמי' בזבחי' בכה"ג כגון שהכה באבן במקום אחד וע"כ דהלכה מהני בכל מקום ודו"ק וראי' לזה דאם נאמר דבהכה באבן על מקו' א' איכא ג"כ ריסוק אברי' א"כ למה נקט רבינו קדוש נפלה מן הגג אלא פשיטא יען דבנפלה שכל הבהמה מקבלת חבט אז איכא חשש ריסוק אבל אם אבר אחד מקבל חבט אין כאן חשש ריסוק וק"ל אך קשה הא בדיקת אבר אחד יש בדיקה וצע"ג

ויען שהעתקתי לשון הרא"ה לא אפטרנה בלא לוי' במ"ש וז"ל ואינו באבר א' אלא בעצמותי' בשדרתה ובחוליותי' שהן בנינו של אדם ולכאורה אדם מאן דכר שמי' הלא כל הענין בבהמה וצ"ע והכוונה יען דרבינו הקדוש נקט נפלה מן הגג ולא נקנו כפלה ממקום גבוה וגם מאי הגג בה"א הידיעה ונ"ל יען דאין ריסוק פחות מיו"ד טפחים שהוא המדה של גבהות הגג אשר חייב במעקה עיי' בב"ק דף נ"א ורמז על הגג של תורה שחייב במעקה שם שייך ריסוק אברי' ודו"ק וכיון דעיקר טריפו' הריסוק אשר מקרב המיתה בשעורו נלמד ממיתת אדם לכן נקט הרא"ה שהוא עיקר בנינו של אדם וק"ל

ומעתה לולי דמסתפינא שמא יקיפו עלי בעלי מרי נפש הייתי מחדש דבר כיון דבררתי דלרש"י ור"ן ורא"ה אין ריסוק אלא דוקא בכל אברים וגם לרמב"ם ורשב"א ורמב"ן דהוי ריסוק גם באבר אחד אבל עכ"פ צריך להיות כפילה על הגוף ואז אפי' לא נתרסק אלא אבר אחד טריפה אבל אם אין חשש אלא על אבר אחד כגון הכה במקל או באבן על אבר אחד ליכא חשש ריסוק רק חשש בריבה ומשו"ה הביא הש"ע דין מקל בסי' ל"ב ועיי' ביש"ש שגם לר"ן דנקט ריסוק ג"כ הכוונה רק על פסיקת החוט ועיי' תב"ש בסי' ל"ב ס"ו יעו"ש וא"כ ממקו' שמתחיל הצוה"ג ואבר האמצעי משם צריך להיו' י"ט בנפילה שארכובה בלבד הוי ד' טפחים ומה שאמרו בגמ' דמכריסי' דתורא לארץ הוי ד' טפחים יען דשם הוי ששה טפחים בלא"ה ונקטו דמכריסי' דתורא הוי בודאי ד' טפחים אבל באמת צריך מתחילת ארכובה עד לארץ ד' טפחים וכ"ת איך נקט הגמ' מכריסי' דמשמע דאנו חושבי' מכריסי' והלא אולי אין מארכובה עד לארץ ד' טפחי' לק"מ דגמירי דמתחילת ארכובה עד לבסוף יש ד' טפחים וק"ל אך בכל זאת אני מודה על האמת דפשטות לשון הגמ' מורה דחשבי' מכריסי' דתורא והדבר תימא למה לא נאמר לרא"ה ורש"י ור"ן דסוברי' שכל בהמה נעשה מרוסק למה לא נאמר שגם מצוה"ג צריך להיות יו"ד ופחים וכן לרמב"ם הגם שנטרף בריסוק אבר א' עכ"פ כל הגוף צריך ליפול גבוה עשרה וצע"ג

ואיידי דאיירי חשבתי בלבי ליישב פליאת פר"ח ופלתי הלא יש בצוה"ג לבד ט"ז אצבעות שהוא ד' טפחי' וא"כ איך אפשר שמכריסי' יהי' ד' טפחי' ובעבור זה החמיר הפלתי בעומק ה' טפחים וסמך דבריו על דברי רשב"א והמעיין ברשב"א יראה שכ' שלאו דוקא ארבעה אבל שיהי' די בבור עומק ה' זה לא כתב הרשב"א אלא יצא מכלל חמשה ולכלל ששה כא בא ובבור עמוק רק חמשה גם הרשב"א מודה דליכא משום ריסוק ע"ש וברא"ש מבואר דאין מכריס' אלא ד' ע"ש וא"כ קו' פר"ח קשה מאוד

ונלע"ד דמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו לברר דעת הגמ' והפוסקי' והוא מלבד דנודע דרגלי השור הולך עצם אמצעי באלכסון בשפוע בולט לחוץ ואח"כ מחובר הארכובה באלכסון נכנס לפנים כנודע וא"כ הגם שיש באורך העצם והגידי' ט"ז אצבעות אבל אם נמדוד מהתחלת הירך בקו הישר הוא פחו' הרבה כנודע זאת לכל בעל שכל וא"כ אין מגידי' ראי' על החלל בקו הישר ומבלעדי זאת אברר דעת חכז"ל והוא דממנ"פ אם השור נפל לבור או אם נפל ממקו' גבוה אם נשאר השור בעמידה על רגליו כאשר נפל ממקום גבוה או שנפל בבור ולא נעשו ידיו ורגליו כפופים מכח הנפילה ג"כ לא נפל השור י' טפחים דמתחילה עמד על הארץ ואח"כ עמד בבור ואין מן הארץ עד קרקע הבור רק ששה טפחים ולא קבל חבט רק ששה טפחים דהא חלל הכרס הי' לו תומך על ידיו ורגליו וזה פשוט וע"כ דמכח הנפילה שלא מדעת כאשר בא באויר נעשו ידיו ורגליו כפופים ולא נפל בעמידה על ידיו ורגליו רק בכפיפה נפל ואם נעשו ידיו ורגליו כפופי' אז מונח עצם האמצעי על הארכובה זה על זה כאשר בעינים נראה אם השור מונח על הארץ לנוח ועתה כפי שיעור עובי הירך