מחנה חיים חלק א קלה

נגלה אלא במקצת יעו"ש ולפ"ז בין לרמב"ם בין לראב"ד טריפה במקצת הכבד שנתרסקה והבן זה

ומעצור אין לרוחי מלהודיע לו נקוד' נפלאה הלא לכאור' אין הבנה לחקירת ט"ז הנ"ל דמאי הוי שהריסוק שלא במקום מרה וחיות הלא ריסוק מכאיב יותר מניטל כמ"ש הטור וצע"ג ומצאתי בפרמג"ד שהרגיש בזה ותי' דבר מושכל בשלומא בטחול וכליות שמשכחת עכ"פ בו טריפות אצל טחול פוסל נקב ואצל כליות פוסל לקותא והוי אבר שהנשמה תלי' בי' ולכן ריסוק מכאיב יותר ומטריף בו דאין ריסוק כניטל בטחול או כניקב וניטל בכליות אלא הוי כניקב בטחול וכלקתה בכולי' אבל בכבד שלא במקום חיות ומרה דלא משכחת בו טריפות כלל ואין נשמה תלוי בו מהכ"ת נימא דריסוק מכאיב יותר מניטל והבן דפח"ח שנאמרי' בהשכל ובדעת אבל מה אעשה שבמכ"ת של הגאוני' הנ"ל נעלם מהם בהרף עין דברי רשב"א בת"ה שכ' וז"ל ואם נתרסק בו אבר אחד ונפסדה צורתו אפי' הי' אותו אבר מאברי' שאם נטלו או שחסרו או שנקבו כשרה כגון טחול וכליות או כבד הר"ז טריפה שהריסוק מכאיבה יותר מן הנטילה והנקיבה וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל ואי אפשר לומר שנתרסק הכבד במקום מרה וחיות א"כ ניטל כל הכבד הוי טריפ' וע"כ בנתרסק שלא במקום מרה וחיות קאי ששם חסר כשר ומסיים הרשב"א שהוא טריפה יען דריסוק מכאיב יותר דלא כט"ז וכהבנת דברי פרמג"ד וצע"ג ולתרץ זאת נאמר שט"ז בא רק לתרץ על המחבר וטור שכ' כלשון הרמב"ם רק טחול וכליות ולא נקטו כבד וע"כ דבמקצת כבד טריפה בלא טעם דכאיב לי' יותר וע"כ יען דשלט בכל הכבד והבן אבל הרשב"א דפריך בכבד מטעם דכאיב לה יותר שהוא רחוק משכל כהסברת פרמג"ד מזה נגלה דסובר דמשכחת שרק מקצת אבר נתרסק ולא יותר וכעת צע"ג

היוצא מזה אם נתרסק הכבד במקצת שלא במקום חיות ומקום מרה טריפה מב' טעמים אפי' לרמב"ם (א) דכאיב לה יותר מאלו ניטל (ב) מטעם דאמרי' כל האבר נתרסק רק שלא נגלה אלא במקצת וק"ל

וכל זה איננו שוה לי דהנה לדעתי יש ב' פירושי' בהבנת תיבת ריסוק אברי' (א) שמכח החבט יתפרקו החוליו' ואברי' וכל אשר בחלל הבהמה ומביא חולשה גדולה בכל הבהמה עד שלא תוכל לעמוד על רגלי' וכך קבלנו אם הבהמה לא תוכל לעמוד מחמת חבט אותה חולשה הוא טריפות בפני עצמו (ב) דמכח חבט הנפילה נעשה שינוי בכח הפנימי של אברי' עד שנשתנה תמונת אברים כמו שישתנה אבר אדם מכח איזה חבט הכאה שמתחילה יש יסורים בתוך כח הפנימי ואז בשעה ושתים או יום או יומים יהי' איזה שאת בבשר במראות משונות אדמדמו' או שחורות או לבנות וכדומה ובזה נראה דפליגי רש"י ור"ן עם הרמב"ם וטור והר"ן כ' וז"ל נפלה מן הגג כלומר שאעפ"י שאין אנו רואי' בה שבר ולא מכה חוששי' לריסוק אברי' וכל שלא שהתה מעל"ע ולא עמדה ולא הלכה אפי' בבדיק' לא מתכשרה מדאורי' בגמ' עמדה אינה צריכה מעל"ע אבל בדיקה ודאי בעי מכלל דכי לא עמדה אפי' בבדיקה לא מתכשרה וכי שהתה מעל"ע ושחטה כשרה כדתנן לקמן גבי עוף מיהו דוקא בבדיקה כדאיתמר עלה בגמ' מכלל דכי לא שהתה אפי' בבדיקה לא מתכשרה וא"ת מהני לה בדיקה בתר שהי' אמאי לא מהני לה קודם שהי' י"ל דבנפלה חיישי' לתרתי חדא לריסוק אברי' ודבר זה אינו ניכר בבדיק' כלל דאעפ"י דלא נשתנו אברי' ולא נפסד מראיתה חוששי' שמא מחמת נפילה נתרסק אעפ"י שאינו ניכר ואיכא למיחש שמא נקבו אברי' או נפסקו ודבר זה אפשר לעמוד בבדיקה וכל ששהתה מעל"ע או שעמדה יצאנו מחשש ריסוק אברים דקי"ל לרבנן דכל שנתרסקו אברי' אינה עומדת ואינה שוהה מיהו אכתי איכא למיחש שמא נקרעו אברים או נפסקו ומשו"ה בעי בדיקה ולפי שיטה זו אין צריך לבדוק אלא אם נקרעו אברי' או נפסקו אבל ריסוק אברי' אין לו ענין בבדיקה כלל אבל הרמב"ם כ' בפ"ט מה' שחיטה שצריך לבדוק ג"כ אם נתרסקו אברי' כלומר אם נשתנו מראיתן אפי' באותן אברים שאם נקבו או נטלו כשרים אם נשתנה מראיתן טריפה לפי שריסוקן מכאיב אותן יותר מנטילתן ומנקיבתן ולפ"ז בב' דרכים בודקים אותה אם נפסקו או נקרעו אחד מאברי' שהוא מיטרף בהן ואם נשתנה אחד מאיברים הפנימים מחשש ריסוק איברים וכ"ת כיון שריסוק דבר שאפשר עליו לעמוד בבדיקה כי לא שהתה נמי אמאי לא סגי בדיקה י"ל לפי שאין הריסוק ניכר לאלתר עד שישהה מעל"ע שאז כל אבר שיש בו מריסוק תפסד צורתו ותתגלה בהתותי' עכ"ל מבואר דלר"ן הוי הריסוק דבר שאינו ניכר רק דכל שנתרסקו אברי' אינה עומדת וכן משמע ברש"י ע"ש בהג"ה וכן הבאתי למעלה בשם רש"י בביצה וכן משמע מרש"י דכ' סימני' אין צריכי' בדיקה וז"ל משום שמא נעקרו משמע דעל ריסוק לא משכחת בדיק' אבל לרמב"ם מבוא' דפי' ריסוק דנשתנה האבר ונפסד צורתו וכן מבוא' בחבורו ופי' לענין סימני' שא"צ בדיקה משו' ריסוק אברי' עיי' בחבורו הל' י"ז ובפי' משניו'

ולכן לא נח לי דראב"ד סובר דריסוק הוי בכל אברי' דא"כ איך יסבור דריסוק כיכר באברים ולכן מחוורתא דראב"ד קאי על עצם הקוליות או עצם המוח וכדומה כנלענ"ד

וראה זה מצאתי יוצא מפורש דרא"ה סובר דאין ריסוק באבר אחד אלא הוי בכל האברי' שבד"ה עוד כ' וז"ל ודברי' אלו אינן שאין בטריפות של ריסוק אברי' בדיקה ואין בדיקה באה בזה לבדוק טריפות זה שאי אפשר לעמוד עליו בבדיקה ותמה על עצמך איזה בדיקה אפשר לעשות להוכיח ולברר בה חשש ריסוק אברים אלו דברים בטלים אלא הוכחה שלו וסימן שבו הוא כשאינה עומדת ואז ראוי לחוש לה שמא נתרסקו אברי' שהוא טריפות בעצמו ואיני באבר אחד אלא בעצמותי' בשדרתה ובחוליותי' שהן בנינו של אדם שאף בהכה אותה בשדרתה חששו לטריפות זה וטריפות זה יתברר בשהי' מעל"ע עכ"ל מבואר בפי' שאין ריסוק באבר אחד רק בכל הבנין של הגוף ולכן אי אפשר לשום בדיקה בו רק זאת האות אם נתרסקה לא תוכל לעמוד וב"ה שהנחני בדרך אמת

אמנם הרשב"א סובר דריסוק הוי באבר אחד והוי הפי' ריסוק שישתנה צורת האבר ויפסד דכ' במש"ה וז"ל אמר הכותב באמת האמת בטל באוזן שאינה שומעת ובודאי שלא עמד על אחד מן הראשוני' ז"ל שטריפות הריסוק ניכר בין באברי' שאם נטלו או שנקבו טריפה ואפי' באותן שאם נטלו או נקבו כשרה כגון טחול וכליות והוא שאם נפסדו מחמת ריסוקן כואבות בו הרבה יותר משאלו ניטל וזה ידוע ומנוסה בטבע אפי' באדם ולפיכך אם נפסדה צורת אחד מן האברי' הפסד זה מביא לידי מיתה ולפיכך כל תוך מעל"ע אין ניכר בו שינוי ההפסד וזה נמצא תמיד אדם נגוף באחד מאבריו ולא נראה בו שינוי צורה כלל ולאחר שעה או שתים יהפך מקום הכאה לאדמימות או לשחרות והלכך כל שהגיע לה באחד מאברי' שינוי צורה זאת עושה טריפות וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן הודה לו הרמב"ן ז"ל שכ"כ הרמב"ם ז"ל דבשהתה בדקי' בה שלא נתרסק ונתמעך בה אבר ונפסדה צורתו ואפ' נתרסק בה אבר מן האברי' שאם נטלו כולן או נקבו כשרות כגון טחול וכליות הר"ז טריפה וע"ז כ' הרמב"ן ז"ל יפה פי' בדיקה בריסוק אברי' נמי היא הילכך בשוהה מעל"ע בודק בזה עכ"ל מבואר מזה דרשב"א חולק וסובר דריסוק הוי אפי' באחד מאברי' ולכך הוי הפי' ריסוק דנשתנה צורת האבר ולכן מהני בדיקה לריסוק

היוצא מזה דלרמב"ם ורשב"א ורמב"ן הוי ריסוק באבר אחד ולרש"י ורא"ה ור"ן אין ריסוק אלא בכל הגוף