מחנה חיים חלק א קלד

גם בצוה"ג אבל שם לא יראה הפסד בצורת תמונתה מכח ריסוק ולמה יבדוק אבל אותן שבחלל הגוף שיש היכר אם נפסדה צורתן לכן צריך לבדוק הגם ששהה מעל"ע ויצאה מחשש ריסוק עכ"פ אולי יהי' ניכר ריסוק ותהי' טריפה אבל באבר שאי אפשר להכיר הוא כשר כמו בעמדה דהוא כשר הגם שיש לחוש אם שהה עוד הי' מגלה עצמו הריסוק עיי' בפרמג"ד בט"ז אות ג' בסי' נ"ח ודו"ק אבל בדרוסה דליכא היתר רק הבדיקה וגם אפשר להכיר אז צריך בדיקה עד סוף ירכים ולדידן דאי אפשר להכיר טריפה יען דאין לנו הוכחה שלא נדרסה והבן זה כי ישר מאוד אבל קושי' שני' קשה עכ"פ למה לא יבדוק מחמת פסוקת צוה"ג אולי נפסקו וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דימים רבים נתקשתי בדקדוק אחד דמתני' נקט ח"י טריפות נקובת הושט ופסוקת הגרגרת סיפר לנו רבינו הקדוש שאם ניקב הושט טריפה ואיך נקט נפלה מן הגג הלא הוא רק ס' טריפ' דהא מהני הליכה או עמידה והי' לו לומר ריסוק אברי' שהטריפו' הוא ריסוק וצע"ג

אך על שפתיו הוסיף לקח דנ"ל לחדש דבר דאי אפשר שבעל חי יפול גבוה או עמוק עשרה טפחים ולא יתרסק כי כך קבלנו שריסוק בא מנפילת י' טפחים אבל לפעמים נעשה הריסוק בכח גדול עד שנתרסקו כחי החיות עד אבדון ואין רפואה למכתה ויש שנעשה ריסוק בכל כחו' החיות אבל אין הריסוק גדול כל כך שתקח נפש אבל ריסוק נעשה בטוח ולכן יש בנפלה מן הגג ריסוק אברי' בודאי אבל אם הוא טריפה הוא תלי' אם הי' הריסוק גדול כל כך שעקר החיות כמו בדרוסה שנקט דרוסת הזאב שביאר הרשב"א במש"ה שאינו בטוח טריפה והשיג בזה על הרא"ה בסוגי' דדרוסה יעו"ש והבן זה מאוד

וכבוד חכמים חקור דבר דז"ל הלכה אינה צריכה בדיקה ואעפ"י שטריפות חיות י"ב חודש ומהלכות שאני הכא דאם איתא שמחמת החבט נטרפה לא היתה יכולה לילך עכ"ל ולכאורה הוא פלא מה לי שניקב' הריאה או ניטלה המרה מעצמה או מחמת החבט וצע"ג

אמנם הוא הדבר אשר דברתי שבכל נפולה מגבוה עשרה טפחים נעשה ריסוק בודאי וגם אם עמדה או שהתה מעל"ע וניכר שלא נעשה ריסוק גדול עד להמית אבל עכ"פ האברי' נחלשי' ומכח אותה חולשה קרובי' המה לקבל טריפות ואז אם מחמת הריסוק בא הטריפות אז יש תרתי לריעותא חולשת הריסוק וגם הטריפות אז אותו טריפו' אשר נולד מכח חולשת הריסוק הגם שלא הי' הריסוק גדול להביא גמר מיתה עכ"פ אותו טריפות מכח ריסוק לא תוכל להלוך והבן זה

וראה זה מצאתי בר"ן שכ' וז"ל הניח בהמה למעל' ומצאה למטה אין חוששי' מחמת ריסוק אברי' משום דלא חיישי' בי' אלא בנפול' ודאי שלא לדעת אבל בסתמא אמרי' דקפצה מדעתה וכל לדעת אין בו משום ריסוק אברי' משום דאיהי אמדה נפשה ואפי' אנו רואים שאינה יכולה לילך אפ"ה כל לדעת עצמה אינה מתרסקת כל כך שתטרוף מחמת ריסוק אברי' עכ"ל וכ' עוד שם וז"ל זכרים המנגחים זה את זה אין חוששין משום ריסוק אברים שאין בהכאתם כדי ריסוק אברי' להטריף עכ"ל מבואר מר"ן דבקפצה לדעת אז בזכרים יש ריסוק בודאי אבל אין הריסוק גדול עד שיטריף ודו"ק בזה

ובזה יובן לי להבין דעת הר"ן דסובר דהבדיק' אחר מעל"ע לא הוי משום ריסוק דכו הקבלה אם שהתה מעל"ע לא חיישי' עוד לריסוק וגם אי אפשר להכיר ריסוק כלל וכל הבדיקה היא משום אולי נטרפה יעו"ש ולכאורה יפלא הלא הנפילה הוא ריעותא על ריסוק וכיון דחזי' דלא נתרסקה דהא שהתה מעל"ע וא"כ נימא אוקמי הבהמה אחזקת כשרות ובודאי לא נעשה מעשה הטריפות וצע"ג

ולפמ"ש לק"מ דהנפילה פעלה בטוח ריסוק רק דיש ספק אי ריסוק גדול דנוטל החיות אפי' או רק חולשה בכל אברי' וכיון ששהתה יש ראי' דלא נולד ריסוק הנוטל חיות ונשאר הס' אם לא פעל עכ"פ חולשה באברי' שיוכל לשלוט בו טריפו' משאר ח"י טריפות ולכן צרי' בדיק'

ולפ"ז אי אמרי' שאין ריסוק שולט בצומת הגידין ולא נחלשו מחמת ריסוק באמת לא חיישי' על טריפות שמא נפסקו דמהכ"ת נחוש שנטרפו הלא הנפילה אשר מביאה חשש על ריסוק לא פעל על הגידין חולשה כלל ואוקמי אותן על חזקת כשרות ובשאר חלקי גוף לא ניכר ריסוק וכן הסימני' קשין אצל ריסוק וממילא אינם צריכי' בדיקה בעבור טריפות דכיון דליכא חשש שנחלשו בריסוק לא נשאר נקום לחוש בהם על טריפות ודו"ק אבל אי אמרי' שיש ריסוק בצוה"ג קשה מאוד למה לא נבדוק עכ"פ בעבור נפסק שנחלשו מחמת ריסוק ונפסקו וצ"ע

ואמת יורה דרכו שמצאתי ביש"ש ובפר"ח שהעתיקו דברי הג"ה של מהרי"ח ולא הזכירו תיבת ריסוק הגידין רק פסיקת הגידין משמע דאין בצוה"ג חשש ריסוק דגמ' נקט רק כנגד כל החלל משמע אבל במקום שאינו חלל לא שייך ריסוק ועיי' רא"ש בסוגי' לענין מוח אי צריך בדיקה ודו"ק וגמירי חכז"ל דרק כנגד חלל פועל החבט לרסק אבל בדבר שאין חלל לא משכחת מכח חבט ריסוק או דגמירי חכז"ל שאין ריסוק אלא באברי' ולא בגידין דאברי' הם חלוקים מגידין כמחז"ל רמ"ח אברי' ושס"ה גידי' ומעולם לא נכנסו גידין בשם אברים ויען שגמ' נקט מכל מקום ריסוק אברי' נשמע שאין בצוה"ג משום ריסוק ועיי' בחולין באבמה"ח מצרפי' משהו בשר גידין ועצמות וק"ל וא"כ נשארו דברי השגת הראב"ד בלי הבן וצע"ג

ונלע"ד דראב"ד סובר דאין ריסוק אלא בכל אברי' שיש בהם חיות שאם נעשה ריסוק גדול שנוטל החיות של הבהמ' צריך להיות ריסוק בכל אברי חיות כשיטת רש"י שהבאתי ולכן בכל אבר ששייך בו טריפות אם נראה בו ריסוק הוא הסימן דנתרסקה כל הבהמה והוי טריפה אבל האברים שאין החיות תלוי בהם אז בריסוק קטן נראה בהם ריסוק כי כחם חלש ובנקל יתרסקו ואין וזה סימן שנעשה ריסוק אשר פועל לקרב המיתה וא"כ הגם אם נראה ריסוק באבר שאם נוטל כשר כיון שיש עכ"פ בו חיות שאם הוא ניקב יהי' טריפה שייך בו ריסוק וכן לענין עצם הקוליות עיי' ש"ך סי' נ"ה ס"ק ז' ועיי' סי' מ"ה לענין ניקב האם אבל לא מחמת שכואב לה יותר כהבנת הטור רק יען כיון שבעינינו ראינו ששלט הריסוק באבר שתלוי בו החיות ממילא ידענו ששלט הריסוק בכל האברים וטריפה מחמת שאר האברים וזה שכ' הראב"ד א"א אומר אני בכל אבר שאם נשבר בו טריפה אפי' נתרסק אבר מאברים שאם נטלו כשרי' עכ"ל הכוונה הגם שניטל כשר כיון שיש עכ"פ בו חיות שנקב פוסל בו או עצם שאם נשבר טריפה אז הריסוק מורה שהי' ריסוק גדול בכל האברי' והבן אבל בהל' י"ז שכ' הרמב"ם אפי' טחול וכליות אז כ' הראב"ד וז"ל א"א זה ספק עכ"ל הכוונה בכליות שכשר הן בניקב הן בניטל רק לקתה בכולי' טריפה אז אי גם בזה נאמר מדנרסקו הכליות מוכח דנתרסקה כל הבהמה זה הוא ספק דהא ניטל וניקב אינו פועל בו טריפות רק לקתה והבן זה

ודע אם נראה בכבד ריסוק שלא במקום מרה וחיות אעפ"כ טריפה דעכ"פ אם מקצת אבר נתרסק חיישי' על כל האבר ואמרי' שלא נתגלה בכל האבר דאי אפשר שמקצת אבר יהי' נתרסק והשאר מאותו אבר לא נתרסק וכן מצאתי בט"ז סי' נ"ח סק"ד שכ' אם נתרסק' הכבד שלא במקום מרה וחיות טריפה דאמרי' ששלט בכולה רק שלא