מחנה חיים חלק א קלג

מופת שנתרסקו גם שאר אברי' שתלוי בהם החיות וע"כ דמשמע דמשכחת רק אבר אחד שנתרסק וכיון שהוא אבר שאין בו חיות יהי' כשר וצריך לומר שמכאיבה ביותר ודו"ק

אמנם כד דייקת לית מכאן ראי' דהנה טריפות הריסוק גילה משה רבינו בהלכה מסיני שאם נעשה ריסוק גדול בחיות הבהמה מחמת חבט אז הוי טריפות שאין כמוה חי' ואותו כח של ריסוק פועל שינוי צורה באבר שנתרסק ולולי שהי' הריסוק גדול כל כך שפועל על קירוב מיתת הבהמה לא יבא השינוי באברים וא"כ דילמא באמת שגם כל חבל הפוסקי' מודי' שאין ריסוק הוי טריפות רק אם נתרסקו כל אברי' וחוליות בבהמה ובכל זאת הגם שנתרסקו כל האברי' לא נגלה הריסוק רק באבר אחד והבן זה אבל אם הריסוק חלוש ולא הי' בכח גדול לקרב מיהת הבהמה אז אינו פועל הריסוק החלוש שינוי באותן אברי' שיש בהם חיות הבהמה אבל האברי' שאין בהם חיות אז ע"י ריסוק החלוש נעשי' הם מרוסקי' ויהי' השכל מחייב שיהי' כשר כי הגם שעכ"פ הי' כאן ריסוק אשר פעל על אבר הזאת והוי כאלו ניטל הלא ניטל כשר בהם קמ"ל הרמב"ם והטור והרשב"א שטריפה דריסוק מכאיב יותר מניטל או ניקב והגם שריסוק כזה אינו טריפו' מחמת שם ריסוק הוי עכ"פ משם טריפות כל שאין כמוה חי' הוא טריפה והבן זה (ועיי בגמ' חולין דף מ"ב ודו"ק)

ועתה אבא להביא ראי' בהיפך דאין ריסוק רק אם נתרסקו כל אברי' אבל אי אפשר להיות טריפות הריסוק באבר אחד לבדו הנה בפשטו' לשון הגמ' שנקטו בכל מקום ריסוק אברים משמע שהחשש על כל אברי' הגם שיש לפרש על אבר אחד מכל האברים והוי הפי' שהחשש הוא על ריסוק אברים דיש לחוש על ריסוק שיוכל לבוא באברי' מכל מקום פשטות הלשון מורה כן וכן מבואר מלשון רש"י דף מ"ב נפלה מן הגג וז"ל אעפ"י שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אברי' עכ"ל משמע שהחשש שכל אברים נתרסקו ונתפרקו ויותר מזה מבואר בלשון רש"י בביצה דף ל"ד ע"א בד"ה הכי גרסי' וז"ל ושהי' דמעל"ע איצטרך דאי לא שהתה אעפ"י שבדקה ולא מצא סימן טריפות טריפה שזו היא אחת מח"י טריפות ונקרא רסוקי אברי' שאברי' מתפרקין כולן ואעפ"י שאין רושם ניכר בה וזה סימנה אם שהתה מעל"ע בידוע שלא נתרסקו אברי' דקי"ל לרבנן מסיני דבריסוק אברי' אינה חי' מעל"ע אבל שאר מיני טריפו' חי' כל שנים עשר חודש עכ"ל מבואר בפי' שכל האברי' מתפרקי' אם נעשה ריסוק והבן וכן פירש"י דף נ"א ע"ב בד"ה אבל בדיקה בעי בחוט השדרה ובשבירת רוב צלעות ובעקירת חולי' והיכא דלא עמדה אפי' בדקנוה ונמצאת שלימה טריפה משום החבט שנתפרקו פרקים וחוליותי' ואם הלכה אפי' בדיק' לא בעי עכ"ל מבואר שחבט גורם פירוק על פרקי' וחוליותי' שהמה עיקר בנין הגוף ובהם כח עמיד' ובריסוק יתפרקו כל פרקים וכל החוליות ודו"ק

ואם תשאל מאי נ"מ אי הריסוק דוקא בכל האבר או באבר מן האברי' הלא מ"מ אם לא נראה רק אבר אחד שנתרסק טריפה לשיטת הרמב"ם ולשיטת הר"ן עכ"פ צריך שהי' מעל"ע ואם שחטה בתוך הזמן טריפ' בלא עמדה כמובן אני אשיב שהנ"מ גדול אם נפלה בהמ' ממקום גבוה שכנגד הריאה יש עשרה טפחים ויוכל להתרסק אבל מכנגד צומת הגידין ליכא י' טפחים נמצא דאי אפשר שימצא ריסוק בצוה"ג אם אנו אומרי' שהגם אם לא נתרסק אלא אבר אחד הוי ריסוק נמצא יש לחוש בבהמה זו על טריפות הריסוק וצריכה מעל"ע אבל אם אנו אומרי' אין ריסוק רק אם כח הריסוק מתפשט בכל אברים א"כ במקום צוה"ג דלא משכחת שיתרסק דהא הבהמה מלפני' וליכא משם עשרה טפחים וע"כ דכל הבהמה לא נתרסקה וצע"ג

ונלע"ד בעזה"י דבזה פליגי הרמב"ם ורשב"א והרא"ה והר"ן דבפ"ו מה' שחיטה הל' ח' כתב הרמב"ם וז"ל נפולה כיצד הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגבהה י' טפחים או יתר ונתרסק אבר באברי' הר"ז טריפ' וכיצד הוא הריסוק שיתרוצץ האבר ויחלה מחמת נפילה עד שתפסל צורתו ותארו אעפ"י שלא ניקב ולא נסדק ולא נשבר הר"ז טריפה וכן אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ אבר מאברי' טריפ' באיזה אברי' אמרו באברים שבחלל הגוף עכ"ל וכ' הראב"ד ח"ל א"א אומר אני בכלל אבר שאם נשבר תהי' בו טריפה אפי' נתרסק אבר מן האברים שאם נטלו כשרי' עכ"ל ועיי' בכ"מ ובלח"מ שרמב"ם וראב"ד הלכו לשיטתן בהל' י"ז וכל הרואה יראה שזה הלחץ זה הדחק

אמנם בחסדי ד' נ"ל הבנה עמוק' בדבריה' הנה הרמב"ם סובר שטריפות ריסוק הוי אפי' אם לא נתרסק רק אבר אחד כמפורש יוצא בהל' הנ"ל וז"ל ונתרסק אבר מאברי הר"ז טריפה עכ"ל וכן אח"כ וז"ל וכיצד הוא הריסוק שיתרוצץ האבר ויחלה מחמת נפילה עד שתפסד צורתו ותארו עכ"ל מבואר עין בעין שכל הריסוק הוא רק באבר אחד אפי' וכן הוסיף וז"ל אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ אבר מאברי' טריפה עכ"ל משמע שגם בהכה ולא נתרסק אלא אבר אחד טריפה ואח"כ כ' וז"ל באיזה אברי' אמרו באברים שבחלל הגוף עכ"ל משמע דוקא באברים שבחלל הגוף אז נטרפת בריסוק אבר אחד אבל אם הכה רק כנגד צומת הגידין שזרק בחץ למשל אז לא נטרפת בריסוקו דא"כ למה אמר דוקא שבחלל הגוף ע"ז השיג הראב"ד אני אומר בכל אבר שאם נשבר תהי' בו טריפה שייך בו חשש ריסוק וה"ה בצוה"ג שייך בו דין ריסוק הלא אפילו אם נתרסק אבר שאם ניטל כשרה פוסק הרמב"ם דשייך בו ריסוק וא"כ כ"ש באבר ששייך בו טריפו' דשייך בו ריסוק והבן וכן בהל' י"ז כ' וז"ל וכ"מ שאמרנו אין חוששין לה מותר לשחוט מיד ואינו צריך לבדוק שמא נתרסק אבר וכ"מ שאמרנו חוששי' לה אם שחט' צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו מקדקוד הראש עד הירך ומצא בה טריפה מן הטריפות שמנינו או שנתרסק אבר מן האברי' שבפנים ונפסד צורתו הר"ז טריפה עכ"ל מבואר שדוקא עד הירך צריך בדיקה שהוא מבפני' אבל בירך עצמו לא צריך לראו' אם נתרסק וק"ל (ובהל' הנ"ל השיג הראב"ד דיש ספק אם שייך ריסוק בטחול וכליות אבל לעיל בהל' ח' משמע שמודה שיש בו ריסוק והוא שהשיג שם לדעת הרמב"ם ודו"ק)

ודע דיש לי פליאה נשגבה דבסי' נ"ז כ' הטור בדרוסה צריך בדיקה עד סוף הירכי' וביאר הב"י שהוא מהג"א סוגי' דנפולה וכאן בסי' נ"ח הביא הב"י לשון הרמב"ם שצריך בדיקה עד הירך משמע אבל הירך עצמו לא ובאותו הג"ה עצמה מבואר דיש ריסוק בצוה"ג עיי' בהג"ה אצל הרא"ש בסוגי' דנפולה והוא פלא למה לא ביאר כאן הטור עד סוף הירכים ויותר יש להפליא על הש"ע בסי' נ"ז סעיף ט"ז וז"ל כיצד היא הבדיק' שוחטין את הנדרס ובודקי' כל החלל שלו מכף הירך עד הקדקד עכ"ל ובסי' נ"ח סעיף ג' כ' וז"ל ואם שהתה מעל"ע ואח"כ שחטה צריך לבדקה כנגד כל החלל כולו מקדקוד הראש עד הירך עכ"ל משמע דבדרוסה צריך בדיקה אפי' בירכים ועיי' בש"ך ס"ק ל"ז ובסי' נ"ח כ' לשון הרמב"ם שמקדקוד עד הירך צריך בדיקה ולכן מהפך הלשון מתחיל בקדקוד ומסיים עד הירך ובסי' נ"ז מתחיל מכף הירך ומסיים בקדקוד ועיי' ברשב"א בת"ה ובמ"ה בסוגי' דדרוסה ועיי' ברא"ש בסוגי' דנפולה והוא פליאה נשגבה ומלבד זה קשה לי הלא הבדיקה אחר מעל"ע הוא לר"ן דוקא בעבור שאר טריפות ולרמב"ם גם בעבור היכר ריסוק אבל עכ"פ גם בעבור טריפו' עיי' בב"י וא"כ מהכ"ת לא נבדוק גם עד סוף הירכים שמא נפסקו הצוה"ג אטו מי יכחיש דמחמת חבט משכחת הפסק צ"ה

ובאמת קושי' ראשונה לק"מ שיש לומר באמת יש ריסוק