מחנה חיים חלק א קלב

דנפלה עכ"פ מסוף הגוף מכפות רגלי' אויר ששה טפחים היא קופצת ארכובה הנמכרת עם השוק ונחשב כנפלה כל הגוף עשרה דאין רגלי' מעמידי' בכה"ג וכן משמע ברשב"א בב"ק דרק לשמואל אתא לישנא בתרא דלרב אין הבל כלל בפחות מעשרה יעו"ש וחולק הרשב"א על הראב"ד שהבאתי למעלה עכ"פ דעת רמב"ם וראב"ד מבואר דצריך דוקא שנפלה מגבוה י' טפחים מסוף רגליה ודו"ק כי הוא היתר גדול בדין נפולה במעשה שאלתו

ולא אמנע הטוב מלהודיעהו בקוצר אמרים שבזה יש ליישב דברי נוסחא החדשה ברב אלפס שפוסק כשמואל וז"ל ואסיקנא טעמא דר"נ משום דקסבר מכריסי' דתורא עד ארעא ארבעה ואריתא דדלאי שיתא הא יו"ד ומשום חבטא טורפא דילמא נפסק חוט השדרה והא דקתני היו פחותין מיו"ד דנפל לתוכה או שור או חמור פטור באגנדר אגנדורי לבור דליכא הבלא ולא חבטא ואי דרך נפילה נפל ומת בחבטא חזינן אי איכא עשרה מכריסי' לקרקע הבור חייב ושמעי' מינה דר"נ כשמואל ס"ל ובהגהת חדושי אנשי שם שאצל הרי"ף התפלא עליו בהפלא ופלא (א) מתחילה נקט ואי דרך נפילה נפל משמע דסובר כרב שצריך ליפול דרך נפילה ואינו חייב על חבטא ואח"כ וסיים דש"מ מדר"נ דהלכה כשמואל וצע"ג (ב) עוד הקשה איך מוכח מדר"נ דהלכתא כשמואל הכי פליג רב על מתני' נפלה מן הגג שהיא טריפה הלא רב מודה לענין טריפות והכא היינו טעמא דלענין נזקין לא חייבה תורה אקרקע שאינו שלו והיא קו' קשה כברזל וצע"ג (ג) עוד הקשה הגם אם לא נשמע מדר"נ דהלכתא כשמואל מסוגי' דגמ' נשמע כן דלרב אפי' בלא אגנדרי פטור כמתני' משום דאין בו הבל עשרה וצע"ג

נלע"ד ליישב בעזה"י דהנה הגמ' מוקי דמתני' באגנדר אגנדרי ויש לפרש בב' אופני' (א) דדוקא בנפלה מאחוריו צריך י' טפחים אבל בנפלה כדרכה על פני' חשבי' מכריסה ועד לארץ ביו"ד טפחים ולא צריך לבור רק עומק שש טפחים (ב) דכיון דמשכחת אופן כגון דנפלה מאחורי' דצריך י' טפחי' אז אפי' בנפלה על פני' צריך ג"כ י' טפחי' דהא בשאר גרמא בנזקין פטור וכאן חידשה התורה דחייב ודוקא אם עשה גורם שבכל אופן יוכל לבא היזק וכן הסביר בש"מ הטעם לרב דלא מיחייב אלא על הבלא בד"ה איכא ביניהו בשם הרא"ה וז"ל אמר רב בור שחייבה תורה להבלא ולא לחבטא אלמא קסבר חבטא קרקע עולם הוא דמזקי לי' פי' דבור בין בהבל ובין בחבט גרמא בעלמא הוא ומן הדין ראוי שיפטור כגרמא בנזקין דעלמא דפטור אלא דרחמנא הוא דחייבי' בהכשר נזקיו וחייבו על בורו והבלו וכיון דלא חזינן דחייבו אלא בהבלא בחבטא כדקאי קאי ומן הדין פטור הוא דהא ליכא אלא גרמא בעלמא וליכא למימר אהא ולא שייך נמי כלל לחייבו מדין תחילתו בפשיע' וסופו מרצון דהוי בפשיעה אהבלא דהא לחבטא גופי' הוי פושע ואפ"ה מפטר וליכא למימר תבו"ב חייב אלא היכא דסופו בפשיעה חייב עכ"ל כוונתו מבואר דכל חיוב בור הוא חידוש ודי אם מחייבי' על הבל וה"ה דנאמר די אם עשה עכ"פ בור דיוכל לבוא לידי חבט אז חייבה התורה אפילו בנפלה על פני' אבל כי ליכא לחייבו על חבטו אז גם שמואל מודה דפטור ודו"ק

והנה הבאתי לעיל דרשב"א ורא"ש סוברי' דלא מחייב מתני' בבור ששה כיון דלא משכחת דאגנדרי יעו"ש אבל הרי"ף חולק בזה וסובר דמתני' דוקא באגנדרי אבל אם נפלה כדרכה חייב אפי' על ששה טפחים וזה שכתב הרי"ף והא דקתני היו פחותין מיו"ד פטור באגנדרי דליכא הבלא ולא חבטא אבל אי דרך נפילה נפלה הוא נקרא אם נפלה מלפני' וכן הוא מבואר ברשב"א דדרך נפילה על פני' אז מחייב אם יש מכריסה ועד ארעא יו"ד טפחים מבואר דרשב"א סובר כפי' השני ורב אלפס כפי' הראשון ודו"ק

ולפ"ז מיושבי' דברי הרי"ף דלפמ"ש אי אפשר לפסוק כרב כלשון הראשון דגמ' חזר דאחשבי' מכריסי' דתורא וגם למה לא מחלק המשנה בין בור ברה"ר ובין בור ברה"י ועוד מגמ' דלקמן דליכא ממנ"פ אי יש חבט בפחות מעשר' וכקושי' הרשב"א ותירצתי דבאמת כיון דמשכחת אופן אם נפל כדרכו צריך י' טפחים א"כ בכל אופן פטור ה"ה לרב כן כמו שהארכתי אבל לנוסחא החדשה דסובר הרי"ף דבאמת באגנדרי דוקא ואם נפל מלפניו באמת חייב על בור ששה טפחים א"כ א"א לפסוק כשמואל ומיושב דברי הרי"ף ודו"ק

ודע דפלא בעיני למה הביא הרי"ף שגמ' השיב מסיפא דמתני' פחות מי' פטור ובגמ' דידן הקשה מרישא דבור הוא י"ט וצ"ע ועיי' בש"מ בשם ה"פ וק"ל

ועתה באתי בחקירה אחת ולדעתי מקום הניחו לי מן השונים להתגדר בו והוא לדינא דיש לחקור במהות ריסוק אברי' בב' פנים

(א) אם נפלה מן הגג גבוה עשרה טפחים וחיישי' על ריסוק אברי' הוא הטעם דאולי מכח החבט נתרסקו כל האברי' שלא נשאר אבר אחד אשר לא נתחלחל ולא נשתנה צורתו ע"י חבט הנ"ל אבל באמת לא משכחת לה שע"י אבר אחד יהי' ריסוק והשאר לא יתרסקו דאין שם ריסוק רק ברעדה או חבטה אשר כל עצמות וגידים קבלו השתנות

(ב) אם נפלה ממקום גבוה יוכל להיות גם זאת שאבר אחד נתרסק בלבד וכל הגוף לא קיבל לא בחוץ ולא בפנים שום השתנות או רפיון שיש חבט אשר פועל רק ריסוק באבר אחד ומאותו אבר מקבל כל הבהמה שם טריפות של ריסוק נמצא דהוי שם טריפות של ריסוק כמו שארי טריפות של ח"י טריפות כמו שם ניקב שפעל באבר בלבד ומכח אותו אבר נטרפה כל הבהמה ה"ה שם ריסוק פועל רק על אבר אחד ומאותו אבר הנ"ל נטרפה כל הבהמה וצע"ג

ולכאורה עלה בדעתי לפשוט מלשון הרמב"ם פ"ט משחיט' דיש ריסוק באבר אחד בלבד דז"ל כ"מ שאמרנו אין חוששין לה מותר לשחוט מיד ואין צריך לבדוק שמא נתרסק אבר וכל מקום שאמרנו חוששי' לה אם שוחטו צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו מקדקוד הראש עד הירך ואם מצא בה טריפה מטריפות שמנינו או שנתרסק אבר מן האברי' שבפנים ונפסד צורתו הר"ז טריפה אפי' נתרסק אבר מן האברים שאם נטלו כשירה כגון טחול וכליות הרי זה טריפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זה מותרת עכ"ל ראה זה שבלשונו הזהב נקט שבבית רחם כשר אפי' נתרסק וקשה הגם שבבית רחם אינו פועל הריסוק עכ"פ נדע דהי' כאן ריסוק ויהי' טריפה מכא שאר האברים אלא פשיטא דיש ריסוק באבר אחד בלבד וכיון דלא ראינו יותר שנתרסק אלא הבית רחם ובו הריסוק אינו מזיק ועל שאר אברים לא חיישי' שנתרסקו וק"ל וגם מראב"ד שחלק עליו בטחול וכליות שיש ספק אם נתרסקו אם הבהמה טריפה יעו"ש וקשה כיון דעכ"פ נגלה שהי' בבהמה הנ"ל ריסוק וע"כ היא טריפה דהא שאר אברים ג"כ נתרסקו וגם מה חידש הרמב"ם שגם בהם יש טריפות הריסוק וע"כ דמשכחת טריפות הריסוק באבר אחד בלבד ודו"ק וכן משמע מטור סי' נ"ח שכ' וז"ל וכן אם נתרסק אבר שאם ניטל כולו כשר כגון טחול וכליות טריפה שהריסוק יותר מניטל עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחדושיו וז"ל ואם נתרסק בה אבר אחד ונפסד צורתו אפי' הי' אותו אבר מן האברי' שאם נטלו או חסרו או נקבו כשירה כגון טחול או כבד או כליות הר"ז טריפה שהריסוק מכאיבה יותר מן הנטילה והנקיבה עכ"ל משמע לולי שריסוק מכאיב יותר הי' כשר וקשה הא עכ"פ יש