מחנה חיים חלק א קלא

וכיחש מחמת החולי ולא הי' בכחו להעמיד עצמו ועל כן נפל באותו ענין שנשבר' מפרקתו וכה"ג מצינו לקמן דקאמר כיון דאהני בי' אהני עכ"ל ועיי' ברש"י דף נ"ג ע"א מבואר מזה שרב מודה אם ההבל גורם לחבטה שחייב על החבט דרב פוטר רק משום דקרקע עולם ופי' רש"י שאינו שלו אבל אם ע"י גרמתו של הבל פעל חבטה אז מחייב רב גם על מיתת החבט וא"כ הלא בבור של ו' טפחים יש עכ"פ הבל לנזק וראב"ד סובר דאפי' לטריפות יש בו כח רק לריסוק ומיתה אין כח בלי י' טפחים ועיי' בדג"מ בסי' ל"ב יעו"ש וכאשר אבאר אי"ה א"כ עכ"פ גרם ההבל שכיחש השור ונעשה ברגע זו חולה ופעל בו החבט וחייב גם לרב בנפל בדרך נפילה לבור ששה טפחים וליכא נ"מ בין לרב לשמואל ודו"ק

אבל יש נחדש איפכא שגם לשמואל אין בזה שנפל השור דרך נפילה על רגלי' דין חבט רק דין הבל דש"מ הביא בשם ראב"ד בד"ה צריכא וז"ל וראב"ד כתב וז"ל תינח לדעת רב אלא לשמואל למאי איצרכא אם נפל על אפיו איכא הבלה וחבטה ואי נפל על אחוריו חבטא מיהת איכא ולגבי חבטא כולהו כי הדדי נינהו ונ"ל דאין חבט מיתה כשהוא נופל על פניו מפני חללו של כרס ועוד ידיו ורגליו מגינות עליו שאין כריסו נבקע גם השדרה אינה נשברת בנפילה זו ולקמן בשמעתין מוכחא מילתא במילתא דר"נ הילכך כשהוא נופל על פניו אינו מת אלא מהבלא ולהכי צריכא כולה אף לשמואל עכ"ל וכ' עוד בד"ה ח"ל הראב"ד תנן הי' פחות מעשרה טפחי' ומת פטור מאי לאו דנפל על אחריו ומת בחבטה אפ"ה אם הוזק בו חייב א"נ דאי הוי עשרה חייב לא דנפל על אפי' ומית בהבלא ולית בי' הבלא למיתה א"ה אם הוזק בו חייב וכי יש הבלא לחלק בין מיתה לנזקין א"ל אין יש הבלא לנזקין ואין בהם הבל למיתה עכ"ל היוצא מתורת הראב"ד ז"ל הוא זה כשהבהמה נופלת על רגלי' כדרך נפילה אין בה משום חבטא דרגלים וחלל הכרס מצילין אותה מחבט אבל יש בו משום הבלא וא"כ אפי' לשמואל ליכא משום חבט בנופלת כדרכה על רגלי' וא"כ מה שאמרו בגמ' מכריסי' עד ארעא ד' טפחים ובור ו' טפחים אשתכח כי חביט מעשרה חביט ע"כ הכוונה שע"י ההבל נעשה חבטא (או הכוונה כסברת התלמיד הר"ר פרץ דע"י ההבל נעשה חבטא) שנשבר המפרקת וכדומה מטריפות וא"כ ע"כ גם לשמו טעמא משום דהבל גורם אם נפלה מכריסה לבור ו' טפחים וא"כ גם לרב חייב ודו"ק

ולפ"ז מיושבים דברי הרי"ף דסובר כמו שבארתי דלשון השני נכון גם לרב ומה שהרעיש הרשב"א בכל הקושי' שהבאתי למעלה נ"ל דלק"מ דכתב הרשב"א וז"ל מתני' דאגדר מסתברא דלא למימרא דמתני' דתני י' והיו פחותין מיו"ד דוקא דאגדר הא נפל כדרכי' אפי' בשיתא סגי אליבא דשמואל דא"כ לפלוג וליתני בדידה בד"א במתגלגל אבל נפל כדרכו אפי' בששה ועוד דא"כ אפי' אגדור ונפל בתוך וי"ו ומת ליחייב דה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס באגדר וליחייב אלא נ"ל דה"פ דמתני' דלתשלומין ואיכא מגדר דאין בו כדי להמית בפחות מיו"ד לפיכך שנינו י' ולומר שלא חייבה תורה אלא בבור שיש בו לעולם כדי להמית ואפי' במגדר עכ"ל וכן הובא בש"מ בשם הרא"ש וא"כ אני אומר השתא בנפלה כדרכה על רגלי' שרוב בהמות נופלי' על רגליהם כדרך הילוכם עיי' ברשב"א ואפ"ה פטור יען דלא משכחת מיתה בשלא כדרך נפילה כגון במגדר ומכ"ש לרב דלא מחייב על נפלה שלא כדרכו דרך אחורה הגם שיש בו חבט יען דלא משכחת בו חיוב מיתה בכדרך נפילה אם נפלה על רגלי' דאז אין הבל פחות מיו"ד זה ברור כשמש בעזה"י וא"כ נכון המתני' דלא מחלקה לרב שחייב בבורו אפחות מיו"ד וכן בדף נ"ג נכון הממנ"פ דע"כ איירו בבורו עמוק יו"ד טפחים ודו"ק

ובזה יש לי נקודה נפלאה על הט"ז ופלתי דטרחו ליישב למה לא הביא הטור והמחבר בח"מ סי' ת"י דין דמכריסי' עד ארעא ד' טפחים יעו"ש ולפי דברי רשב"א ורא"ש לק"מ דלענין נזקין לא מחייב אלא א"כ משכחת נזק בכל גווני אפי' דרך אחוריו לענין טריפות כיון דמשכחת ריסוק מכריסי' עד ארעא הבהמה אסורה וק"ל

ועתה אני אומר דין חדש דלכאורה קשה לי אי אמרי' אין חבט פחות מעשרה א"כ צריכה הבהמה ליפול באויר מגובה לארץ י' טפחים אבל כיון שרגלי' אשר הם תוקף הגוף היו בתוך י' טפחי' אין בו משום חבט כי מסוף רגלי' עד הארץ אין בו עשרה רק כיון שנפלה בעומק ו' טפחים אשר שם יש הבל שפועל חולשה אשר לא תוכל להעמיד רגלי' על הארץ וצריכי' אנו לחשוב מכובד הכרס ושטח הגוף ואז הי' נפילה עשרה טפחים ויש בה משום חבט ומשכחת ריסוק אפי' בעומק ו' טפחים אבל אם קפצה מעמוד גבוה ו' טפחים אז בודאי לא שייך לומר מכריסי' עד ארעא הוי עשרה טפחים והוי חבט זה אי אפשר כיון דאין כאן הבל הפועל עלי' אז הבהמה מעמידה רגליה וצריכים אנו לחשוב מסוף כפות רגלי' ולא נפל גם הגוף עשרה רק ו' טפחים דברגע שנפלה כדרכה נפלה על רגלי' שלא הי' חבט רק ו' טפחים דהא הגוף עומד באויר ד' טפחים הגם שאח"כ נפלה בשטח הגוף עד קרקע הארץ הוא נפילה שנית ואיך יהי' כאן ריסוק ולכן לא מצרכי' בבית גבוה ששה טפחים מעקה דהא מכריסי' של אדם עד הארץ הוי וי"ו טפחים ועי' בש"מ שתלמיד הר"ר פרץ הקשה קושי' זאת ולפמ"ש לק"מ דלכ"ע אין מצרפי' מכרס עד לארץ רק אם נפלה בעומק ששה אבל בגובה בלבד צריך לחשוב מסוף כפות רגלים כנלענ"ד

ואם כנים דברי יצא לאור משפט דין הרמב"ם פ"ט משחיט' הל' ח' וז"ל נפולה כיצד הרי שנפלה בהמה ממקום גבוה שגבוה י' טפחים או יתר ונתרסק אבר מאברים הר"ז טריפה עכ"ל והקשה בכ"מ שם למה לא נקטו דמצרפין מכריסי' עד לארץ העשרה טפחי' יעו"ש וצע"ג ולפמ"ש לק"מ דדוקא באריתא דדלאי בשור דר"נ דנפל בעומק ששה טפחי' שפועל ההבל עכ"פ שלא תוכל להעמיד רגלי' וממילא יצא חבט מכריסי ועד ארעא אבל בנפלה מגובה ששה טפחים אז הרגלים פועלים שגוף לא יפול ברגע ראשונה רק ששה טפחים וליכא חשש ריסוק והבן

ולכן בער אנכי מאיש להבין דעת הטור וב"י בסי' נ"ח דהטור כ' וז"ל נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה מדבר גבוה או שנפלה לבור אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים חוששין שמא נתרסקו אברי' עכ"ל והב"י הביא בשם הפוסקים והביא בשם הרשב"א דין של הטור וכ' שטעמם שמצרפי' מכריסה עד ארעא דנלמד זה מדר"נ ולדעתי הוא פלא ר"נ איירו בנפלה בעומק ששה טפחים אבל בנפלה ממקום גבוה לכ"ע צריך י' טפחים ובאמת ברשב"א ת"ה לא הביא דין זה שמצרפי' מכריסה לארעא רק בנפלה בעומק ו' טפחים אבל בחדושיו הביא כמ"ש הב"י משמו ולדעתי הוא נקודה נפלאה ולכל הפחות לא הי' לו להב"י להשיג על הרמב"ם וצע"ג

ולכאורה ליישב דעת הטור נ"ל דסובר הגם דמבואר בגמ' דף נ"ג כסברת ש"מ דהבל פועל שיבא לבהמה חבט היינו דוקא אם נפלה בבור עמוקה י' טפחים דיש בו הבל חזק שיוכל לפעול מיתה אז אפי' מתהפכת ונפלה לאחרי' והוי משום חבט עכ"פ ההבל גרם אבל בנפלה בעומק ו' טפחים שליכא הבל למיתה לא יפעל ההבל כלל וא"כ ע"כ מה שאמר ר"נ בהאי שור שטריפה אין הטעם שהבל פועל לחבט רק משום חבט בעצמו הוי עשרה דכיון