מחנה חיים חלק א קל

אלא אפי' הולכת וצולעת על ירכה איכא למיחש לה ותדע לך דהאי אמרתא דהוית בי רב חביבא דהות משדרה כרעה בתרה ואשכח דהוי פסיקת חוט השדר' ואפ"ה הוית מהלכת קצת אלא ודאי עד דהלכה חיישי' לה עכ"ל ובחדושיו הוסיף ק"ו דשם הוי משדרת תרתין כרעה בתרייהו עכ"ל נשמע דכל החשש משום פסיקת החוט ואפ"ה הגם שצולעת רק על רגל אחד חיישי' ולדידן דאין בקיאי' טריפה עד שתלך הילוך יפה כמו קודם שנפלה וקשה הא צולעה על רגל אחד ליכא פסיקת החוט דבהאי אימרתא דשגרן תרתי כרעה בתרייהו הוא דחיישי' על פסיקת החוט אבל בצולעה על רגל אחד למאי ניחוש אלא ע"כ דה"ה ברגל אחד יש חשש פסיקת החוט ומה שצולעה על רגל אחד ולא בכל השנים אין ראי' דאולי רגל אחד בכח גדול ותוכל לילך גם בפסיקת החוט דהא באמת גם אם נפסק החוט אין הכרח שתצרך להיות צולעה כמבואר בסי' ל"ב סעיף ו' ודו"ק ועוד מדכתב הרשב"א בחידושיו דהולכת וצולעה אין מוציא מחשש פסיקת החוט מהאי אימרתא דשגרן תרתי כרעה בתרייהו יעו"ש וקשה נהפוך הוא דשם דכל שני רגלים היו שגרן יוכל להיות נפסק החוט אבל ברגל אחד ליכא חשש נפסק החוט דלמה לא צולעת על ב' רגלים אלא מוכח כמ"ש וק"ל

ולכאורה יש להשיב דכוונת הש"ע רק לחדש דכל שנפל' אינה יוצאת מחשש ניקב כל זמן שלא הלכה כדרכה וכן הבין היש"ש בחולין פרק א"ט סי' ס"ה דכוונת רמב"ן דעדיין נפולה היא ואיכא חשש ניקב על כל אברים יעו"ש היטב אבל בלשון הרשב"א נגלה דליכא חשש רק על פסיקת החוט כמבואר היטב בלשונו אשר הבאתי למעלה ודו"ק

ומה שהתעורר הגאון נב"י שם א"כ אם משכחת פסיקת החוט אפי' בפחות מיו"ט למה פטור בית שאין גבוה י' טפחים ממעקה הלא יש לחוש על פסיקת חוט השדרה אלא ע"כ מוכח דבפחות מעשרה ליכא חשש פסיקת החוט ולכאורה היא קושי' גדולה

ונלע"ד ליישב בעזה"י דבמעקה כתיב לא תשים דמים בביתך ועיי' רמב"ן שם שכ' וז"ל או שהיא מחודשת או מלא תעמוד על דם ריעך דהתורה הקפידה שלא לראו' או לגרום מיתת חבירו והנה דוקא בנפילה דיוכל לפעול מיתה שם ציוה ד' לעשות מעקה אבל אם לא יפעול מיתה רק שיוכל לעשות אחד מטריפות אשר לבסוף יצמיח מזה מיתה לא נקרא בקרא לא תשים דמים בביתך והנה בפ' משפטים דכתיב אם יום או יומים יעמוד לא יוקם ופי' הרמב"ן דאם מת ביום שני נקרא ומת תחת ידו אבל אם אח"כ מת לא נקרא ומת תחת ידו והנה חכז"ל דרשו שם שיומים ג"כ דוקא כ"ד שעות והובא ברמב"ן שם נמצא למד אותו הכאה שפועל מיתה בתוך כ"ד שעות נקרא ומת תחת ידו אבל מה שפועל מיתה אחר כ"ד שעות לא נקרא ומת תחת ידו והנה בביצה אצל עוף הנדרס חידש רש"י דהלכה מסיני דריסוק אברי' לא יחי' כ"ד שעות וכן משמע מר"ן בחולין בסוגי' דר"א יעו"ש וא"כ דוקא אחר עשרה טפחים דמשכחת ריסוק אברי' חשש הקב"ה וציוה לעשות מעקה דילמא יפול הנופל ואבריו יתרסקו ולא יחי' כ"ד שעות ושם דמים בביתו אבל בפחות מיו"ד טפחים דלא משכחת ריסוק רק אולי יהי' פסיקת החוט שהוא טריפות שיוכל לחיות ולא נקרא שימת דמים בבית ולכן לא צריך מעקה כנ"ל לחדש דבר חדש מאוד

וראה זה מצאתי בעזה"י ברמב"ם פי"א מה' רוצח הל' ד' וז"ל אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בו מים ובין שאין בו מים חייב לעשות חולי' גבוה י' טפחים או לעשות לה כיסוי שלא יפול בו אדם וימות וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשו' מצות עשה להסירו וכו' ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מ"ע ועבר בלא תשים דמים עכ"ל משמע שדוקא מיתה ממש או עכ"פ סכנת נפשות שיבאו מנפילה אז חייב במעקה אבל באופן שלא יצמיח מיתה רק טריפות לא ציוה הקב"ה לעשו' מעקה דלא שם דמים בביתו וק"ל

סימן מ"א שלום וכ"ט לידיד נפשי איש המוכתר במעלות ומידות תרומו' כבוד הרב המה"ג אב"ד דק"ק סענדרע נ"י ולכל החוסים בו יאמר שלום

ראשית אחלה פניו על שאחרתי עד הנה יאמנו דברי שלא יכולתי עד העת לעיין בדבריו כי הי' לפני שאלה חמורה אשר פניתי עלי' לטובה וכעת אמרתי לו ראשית הבכורה ואת אשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר אשר הרו והגו רעיוני בענין אשר ערך בנידן שור שנפל ואבא במשפט אשר שפט על מכתב הראשון אשר שלחתי למעלתו

הנה בב"ק נ"א בהאי מעשה דר"נ סבר הגמ' דר"נ סובר יש חבט פחות מעשרה ולבסוף אוקמי הגמ' בנפל בדרך נפילה ומכריסא דתורא עד ארעא ד' טפחים והרי"ף פסק בנוסחה ישנה כרב והשיגו עליו הראשונים וביותר אשר שם אותו למטרה לחצי שכלו הוא הרשב"א בחידושיו בד"ה אלמא בסוף וז"ל ומן התימה על הרב אלפסי ז"ל שהביא בהלכות הלשון הראשון ולא האחרון וכבר כתבתי בפרק אלו טריפות ולפי דברי הרב ז"ל שפסק כרב א"כ יחייב בבור אפי' פחות מעשרה כמו שאמרתי ותימא הוא דא"כ כשפטרו במשנתינו בפחות מי' הי' להם לחלוק בין בור לבור בר"ה לרב ועוד דודאי משמע דאפי' לרב בבור אינו חייב על המיתה בפחות מעשרה מדאמרי' לקמן (בדף נ"ג) אמר רב חסדא מודה רב בבורו ממנ"פ אם הבלא קטלי' הבלא דידך קטלי' ואי חבטא קטלי' חבטא דילך קטלי' ואם איתא למה לי ממנ"פ הא ודאי חבטא קטלי' ועוד דבבור פחות מעשרה אין הבל מיתה ואם יש חבט למיתה הא ליכא ממנ"פ ואפ"ה חייב אלא ודאי משמע דליתא כלל ודברי רב צ"ע עכ"ל ולא ראיתי מי שמאסף אותו צדיק הביתה ליישב דבריו והוא פלא וצע"ג לדעת אמרותיו הטהורים והזכים

ונלע"ד ליישב בעזה"י דלכאורה קשה לי כפי המסקנא דאם נפל השור לבור ו' טפחי' נחשב חבט מעשרה דמכריסי' דתורא עד הבור הוי ד' ובור ו' הוי י' טפחים אבל אי אמרי' כרב דעל חבטא לא חייבה התורה רק על הבלא ואין הבל מיתה פחות מי' טפחים א"כ בדף נ' ע"ב דהקשה הגמ' מאי ביניהו בין רב ושמואל ותי' הגמ' בכפל מגובה על הקרקע למה לא משני הגמ' נ"מ אם נפל שור על רגליו בבור ו' טפחים דלרב פטור דליכא אלא בעומק י' טפחים ולשמואל חייב משום חבטא או דכפל השור על רגליו מגובה ו' טפחים דג"כ לשמואל חייב ולרב פטור אך זו יש לדחוק דילמא באמת כוונת הגמ' כך היא דעבד גובה ברה"ר ובאמת גובה ו' טפחים אבל קושי' ראשונה קשה לימא נ"מ בנפל שור לתוך בור של וי"ו טפחים וצע"ג

אמנם קושי' זו יש ליישב בעזה"י או דאפי' שמואל מודה דצירוף ד' דמכריסי' עם ששה טפחים ליכא בו משום חבטא או דגם רב מודה דבכה"ג חייב משום חבטא ואבאר דבר זה בטוב טעם דבגמ' הקשה מאי ביניהו בין רב ושמואל והביא בש"מ בשם תלמיד הר"ר פרץ וז"ל מאי ביניהו כלומר מכדי היכא דלרב ושמואל מחויב ואפי' נשבר' מפרקתו מחויב גם לרב משום דאיכא למימר הבלא נמי קטלי' וא"ת מה סברא היא זו הלא דבר הנראה לעינים הוא שמת מחמת חבט שנשברה מפרקתו י"ל אפ"ה איכא למתלי בהבלא דלולי הבלא הי' השור מעמיד עצמו על רגליו בכח ולא הי' ניזק כלל אבל ע"י ההבל חלה השור